רבים זוכרים מאולימפיאדת ברלין 1936 את סיפורו של האצן האמריקני השחור ג'סי אוונס, שזכה בארבע מדליות זהב וניפץ לעיני העולם, ובעיקר לעיני אדולף היטלר, את תאוריית עליונות הגזע הארי. אולם מעבר לסיפורו מעורר ההשראה של אוונס, מסתתרים סיפורים רבים אחרים, פחות מוכרים, של ספורטאים יהודיים שהשתתפו במשחקים או עמדו בפני הדילמות המוסריות שהציבה האולימפיאדה שנערכה בלב המשטר הנאצי.
גרמניה נקבעה כמארחת האולימפיאדה כבר בשנת 1931, לפני עלייתו של היטלר לשלטון. לאחר עליית הנאצים בשנת 1933 התעורר בעולם המערבי ויכוח חריף: האם ראוי להשתתף במשחקים האולימפיים במדינה שמפלה ורודפת את אזרחיה היהודים.
הוועד האולימפי הבינלאומי בחן את הטענות על אפליית ספורטאים יהודים בגרמניה והגיע למסקנה כי הם נהנים מיחס הוגן ולכן אין מניעה לקיים את המשחקים בברלין. זאת למרות שבפועל כבר ביולי 1933 הוצאו היהודים מארגוני הספורט הגרמניים כחלק מתהליך הגרמניזציה והנאציפיקציה של החברה והספורט.
עבור היטלר הייתה האולימפיאדה הזדמנות נדירה לחזק את מעמדו הבינלאומי ולהעניק לגיטימציה למשטרו. המשחקים תוכננו כמפגן ראווה עצום וכמסע תעמולה מתוחכם. בעקבות לחץ בינלאומי הסירו השלטונות הנאצים באופן זמני שלטים אנטי־יהודיים מרחובות מרכזיים ומאזורי התיירות בברלין, כדי ליצור מראית עין של סובלנות.
אולם, מאחורי הקלעים המשיכה המדיניות האנטישמית להתקיים במלואה. העיתונות הגרמנית ניסתה לטשטש את זהותם היהודית של ספורטאים שזכו במדליות, ולעיתים אף האשימה שופטים יהודים בהפסדי ספורטאים גרמנים. במקביל, הנבחרת הגרמנית כמעט שלא כללה ספורטאים יהודים.
הספורטאית שסולקה מנבחרת גרמניה
אחד הסיפורים הידועים בהקשר זה הוא סיפורה של האתלטית היהודייה גרטל ברגמן. שבועיים בלבד לפני פתיחת האולימפיאדה סולקה ברגמן מנבחרת גרמניה, למרות שהייתה מועמדת מובילה למדליה בתחרות הקפיצה לגובה. במבחנים לנבחרת היא אף שברה שיא גרמני והשיגה את התוצאה השנייה בטיבה בעולם באותה שנה.
סילוקה של ברגמן גרם לגרמניה לאבד כל סיכוי למדליה בענף זה. בדיעבד, ההשפלה הפומבית הצילה ככל הנראה את חייה. זמן קצר לאחר מכן היגרה לארצות הברית וניצלה מהגורל שפקד את יהודי גרמניה שנים ספורות לאחר מכן. באופן אירוני, מי שזכתה לבסוף במדליית הזהב בקפיצה לגובה באותה אולימפיאדה הייתה האתלטית ההונגרייה איבויה צ'אק, שגם היא הייתה יהודייה.
הסייפת היהודייה שהצדיעה במועל יד
סיפור מורכב במיוחד הוא סיפורה של הסייפת הלנה מאייר. מאייר הייתה עד 1933 אחת הסייפות הבולטות בגרמניה, אך באותה שנה סולקה מהנבחרת בשל מוצאה היהודי במסגרת טיהור הספורט הגרמני. היא היגרה לארצות הברית, אולם זמן קצר לפני האולימפיאדה פנה אליה הוועד האולימפי הגרמני והציע לה לחזור ולהשתתף כחלק מהמשלחת הגרמנית, ככל הנראה בניסיון להרגיע את הביקורת הבינלאומית על הדרת יהודים.
מאייר נענתה להזמנה ואף זכתה במדליית הכסף. אם לא די בכך, תחרות הסיף לא הפסיקה להפתיע כאשר גם במדליית הזהב זכתה הסייפת ההונגרייה אילונה אלק, ובמדליית הארד זכתה הסייפת האוסטרית אלן פרייס היהודייה גם כן. כך שעל הפודיום עמדו שלוש ספורטאיות יהודיות (!).
אולם הרגע הדרמטי ביותר באותה התחרות הגיע דווקא בטקס חלוקת המדליות. מאייר עלתה לפודיום במדי הנבחרת הגרמנית שעליהם התנוסס צלב הקרס והצדיעה במועל יד בזמן שהדגל הנאצי הונף. המעשה עורר סערה וביקורת קשה. יש הטוענים כי עשתה זאת מתוך חשש לגורל משפחתה שנותרה בגרמניה, ויש המציעים הסברים אחרים. כך או כך מדובר באחד הרגעים המורכבים והמטרידים בתולדות האולימפיאדה.
דילמה לא רק עבור היהודים
האולימפיאדה הציבה דילמות מוסריות לא רק בפני ספורטאים יהודים בגרמניה, אלא גם בפני ספורטאים יהודים במדינות אחרות. כך למשל, בנבחרת השליחים האמריקנית הוחלפו ברגע האחרון שני אצנים יהודים למרות שהיו מועמדים להשתתף. המאמן טען כי מדובר בשיקולים מקצועיים בלבד, אך רבים סברו כי מדובר בכניעה ללחץ גרמני.
במקביל הודיעה תנועת מכבי העולמית, שהעבירה זמן קצר קודם לכן את מרכז פעילותה מברלין ללונדון, כי היא מחרימה כל קשר ספורטיבי עם גרמניה הנאצית והפעילה לחץ על ספורטאים שלא להשתתף במשחקים.
אחת הבולטות שנענו לקריאה הייתה השחיינית האוסטרית יהודית דויטש, שסירבה להשתתף במשחקים והצהירה כי מצפונה אינו מאפשר לה להתחרות בגרמניה. בעקבות החלטתה היא סולקה מנבחרת אוסטריה, כל תאריה נשללו והשיאים שקבעה נמחקו. דויטש עלתה לארץ ישראל, ורק כעבור שנים, בשנת 1955, התנצל איגוד הספורט האוסטרי והשיב לה את תאריה ואת שיאיה.
ספורטאים יהודים נוספים בחרו להחרים את המשחקים בברלין, בהם האלופה האולימפית האמריקנית ליליאן קופלנד, המתאגרף ההולנדי בן בריל, הסייף הדני איוון אוסייר והמתאבק האוסטרי ניקולאוס הירשל.
לעומתם, המתאגרף הפולני האהוד שפשל רותולק ניצב בפני דילמה קשה. מצד אחד ביקשו ממנו אנשי מכבי פולין ומעריציו היהודים להחרים את האולימפיאדה, אך כחייל בצבא פולין הופעל עליו לחץ כבד לייצג את מדינתו. רותולק בחר לבסוף להשתתף במשחקים. למרות זאת, בשנת 1939 סולק מהנבחרת הפולנית משיקולים אנטישמיים.
הנבחרת היהודית של הונגריה
גם הספורטאים היהודים מהונגריה בחרו ברובם להשתתף באולימפיאדה במסגרת הנבחרת הלאומית. רבים מהם ראו בספורט דרך להשתלב בחברה ההונגרית. תרומתם הייתה משמעותית במיוחד והספורטאים היהודיים הביאו להונגריה שבע מדליות זהב במשחקים.
יש לזכור כי לאורך מרבית האולימפיאדות במאה ה־20 הייתה ארה"ב המדינה שזכתה במספר המדליות הרב ביותר. דווקא באולימפיאדת ברלין הייתה זו גרמניה שהובילה את טבלת המדליות, הישג שהוצג על ידי המשטר הנאצי כהוכחה לעליונות הגזע הארי. אחריה דורגו ארה"ב והונגריה.
אולם עובדה אחת העדיפה התעמולה הנאצית להצניע: יותר מארבעים אחוז מהמדליות ההונגריות הושגו על ידי ספורטאים יהודים, ובסך הכול זכו ספורטאים יהודים בשש עשרה מדליות אולימפיות במשחקי ברלין. סיפורי הספורטאים הללו, על הדילמות, הבחירות והמחירים האישיים ששילמו, הם חלק מהסיפור הרחב של יהדות אירופה ערב השואה.
90 שנה לאחר אולימפיאדת ברלין, מוזאון השואה בית העדות בניר גלים השיק מערך הדרכה שחשף את סיפוריהם, כדי להחזיר לתודעה את הפרק הנשכח והמורכב בהיסטוריה של הספורט ושל העם היהודי. עדי פיינרמן, סמנכ"ל תוכן והדרכה בבית העדות בניר גלים להנחלת זכרון השואה, אמרה: "הספורט היה חלק מרכזי בזהותם ובחייהם של יהודים רבים, והעיסוק בו מאפשר לקרב גם את הדור הצעיר לסיפור ההיסטורי בדרך חדשה ומשמעותית".
