הג’ודוקא האולימפי האיראני סעיד מולאי, מדליסט הכסף מאולימפיאדת טוקיו 2020, הביע דאגה עמוקה לביטחונן של שחקניות נבחרת הנשים בכדורגל של איראן, לאחר שסירבו לשיר את ההמנון הלאומי במהלך גביע אסיה לנשים שנערך באוסטרליה.
בריאיון בלעדי אמש (רביעי) לרשת "CNN" אמר מולאי כי השחקניות אינן צפויות להיות בטוחות עם חזרתן למדינה: "99%, אולי 100%, הן לא בטוחות. אולי ייהרגו, אולי ייכנסו לכלא. אני לא יודע".
הסערה סביב הנבחרת החלה ב-2 במרץ, כאשר השחקניות עמדו בדממה בזמן השמעת ההמנון במשחק הפתיחה מול דרום קוריאה. בעקבות זאת, פרשן שמרני באיראן כינה אותן "בוגדות בזמן מלחמה". החשש לשלומן הוביל גם לקריאות מצד הקהילה האיראנית באוסטרליה לממשלה המקומית להעניק להן מקלט. שבע מחברות המשלחת קיבלו תחילה אשרות הומניטריות, אך נכון לימים האחרונים, חמש מהן חזרו בהן מהבקשה ועזבו את המדינה.
"נלחמות על מילה אחת - חופש"
מולאי, שחווה בעצמו עימות עם המשטר, הגדיר את השחקניות כ"גיבורות": "הן נלחמות במשטר על מילה אחת - חופש". הוא מכיר מקרוב את המחיר האישי של התנגדות כזו. בשנת 2019 ערק במהלך אליפות העולם ביפן, לאחר שלטענתו קיבל הוראה להפסיד בכוונה כדי להימנע מקרב אפשרי מול הג’ודוקא הישראלי שגיא מוקי.
מאז קיבל מקלט בגרמניה, ובהמשך ייצג גם את מונגוליה ואזרבייג’ן בזירה הבינלאומית. מולאי תיאר את הרגע שבו נאלץ לבחור בין הקריירה והמשפחה לבין חירות אישית: "חשבתי כל הזמן על המדינה ועל המשפחה, אבל הלב והראש חשובים. בחמש דקות בחרתי בחיים שלי".
לדבריו, החזרה לאיראן הייתה מונעת ממנו להמשיך להגשים את מטרותיו: “אתה מאבד הכל - משפחה, חברים, מדינה - אבל אם אתה חזק מספיק, אתה יכול לעשות את זה”. למרות שהקים משפחה חדשה בגרמניה, מולאי מתקשה לשמור על קשר עם אמו שנותרה באיראן, במיוחד על רקע הגבלות האינטרנט במדינה. את אביו הצליח לפגוש פעם אחת בלבד לפני מותו.
למרות השנים מחוץ למולדתו, הוא עדיין חולם לשוב לאיראן ביום מן הימים: "כל לילה וכל בוקר אני חושב שיום אחד אחזור. זה החלום שלי".


