"חיסול חמינאי – הרגע המאושר בחיי, אוהב את ביבי כמו את אבא שלי"

אלפי גולים איראנים מילאו אמש (ראשון) את הכיכר המרכזית בלייפציג שבגרמניה, במה שהפך במהירות להפגנת שמחה יוצאת דופן. עבור רבים מהם, חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי סימל רגע שלא האמינו שיגיע, תקווה לשינוי היסטורי ואולי גם תחילתו של סוף עידן השלטון שממנו נמלטו.

לעדכונים נוספים בזמן אמת, הורידו את האפליקציה שלנו

בין החוגגים עמד גם הג'ודוקא האיראני אלירזה בהרניפרד, שנמלט ממולדתו בשנת 2022 לאחר שהתנגד בגלוי למשטר. בהרניפרד בלט במיוחד בתוך ההמון כשהוא חובש כיפה לראשו, מחווה אישית שנועדה, לדבריו, להודות לישראל על תמיכתה במאבק נגד המשטר האיראני.

ביד אחת אחז בתמונות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וביד השנייה הניף דגלים לצד מפגינים נוספים, כשברקע נשמעים גם שירים ישראליים. עבורו, כמו עבור רבים מהנוכחים, החגיגות בלייפציג לא היו רק ציון של רגע פוליטי דרמטי, אלא ביטוי פומבי של חופש שנשלל מהם במשך שנים.

"תמיד האמנתי שהיום הזה יגיע", סיפר בהרניפרד ל"היום". "כשהחדשות הגיעו זה היה הרגע הכי מאושר בחיי. צעקתי משמחה, קפצתי למעלה ולמטה וצחקתי בקול. זה לא היה רק אני, כך הרגישו איראנים רבים ברחבי העולם. אני מקשיב למוזיקה ישראלית מאז, וזה יום נהדר עבורי. אני אוהב את ביבי כמו שאני אוהב את אבא שלי, וברכות לעמים הגיבורים של איראן ושל ישראל. ימיה האחרונים של הרפובליקה האסלאמית הם מהימים השמחים ביותר בחיינו".

למה התחושות כל כך חזקות עבורך באופן אישי?

"המשטר הטרוריסטי של הרפובליקה האסלאמית רצח יותר מ־50 אלף בני אדם חפים מפשע רק בגלל מחאות. הם ירו באנשים ללא היסוס, אפילו בילדים. בן דוד שלי, עלי רזא אמאני, כדורגלן בן 23 בלבד, נורה בראשו ונפל במקום. עד היום איבדתי ארבעה חברים, ושבעה נוספים נמצאים בכלא. ה-8 וה-9 בינואר היו מהימים השחורים בתולדות איראן. רבים נעצרו והוצאו להורג. התמונות משם לא עוזבות אותי".

עד כמה חיכיתם להתערבות חיצונית?

"לא נותרה תקווה לעם האיראני מבפנים. השתמשנו בכל כוחנו נגד המשטר, אבל הם טבחו בכולם באכזריות. רק כוח חיצוני יכול להפיל את המשטר הזה. מאז הטבח, התקווה היחידה של העם הייתה ישראל וארצות הברית. בחודשיים האחרונים ישנתי רק שלוש שעות ביום כי חיכיתי לעזרה. קיבלתי יותר מ-500 הודעות מאיראן, אנשים שאלו למה עדיין לא תוקפים. ניסיתי לתת להם תקווה. אפילו תכננו עם חברים לוחמים איך להשתלט על ערים כשיגיע הרגע".

איך הגיבו האנשים בתוך איראן כשהחלו התקיפות?

"ברגע שנשמעו הפיצוצים אנשים רקדו ושמחו. יש סרטונים מהרבה ערים. אבל עדיין לא הגיע הזמן לצאת לרחובות. התקיפות חייבות להימשך עד להשמדה מוחלטת של מנגנוני הדיכוי. בזמן המתאים, הנסיך רזא פהלווי יקרא לעם להשתלט על הערים ועל מוסדות הממשלה. אני מאמין שתוך שבועיים מהיום המשטר ייזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. אין דרך חזרה".

איך התקופה הזאת השפיעה עליך כספורטאי?

"עברתי חודשים קשים מאוד. לא הייתה לי רוח להתאמן. בכל פעם שהגעתי לאולם הג'ודו התחלתי לבכות. בזמן אימון הופיעו לי בראש תמונות של גופות צעירים חפים מפשע. לא היה לי ריכוז, רק רציתי שיכו אותי בקרבות כי הרגשתי חלש מבפנים. לעולם לא אשכח את הסצנות שבהן כוחות המשטר יורים בצעירים איראנים. לעולם לא אסלח".

איך אתה רואה את עתיד הספורט באיראן לאחר שינוי משטר?

"באיראן החופשית ספורטאים יתעסקו רק בספורט, לא בפוליטיקה ולא במחאה. הם יוכלו להתחרות מול כל יריב, גם ישראלים ואמריקנים. אני בטוח שייווצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין ספורטאים איראנים וישראלים. החלום שלי הוא מחנה אימונים משותף בין נבחרות הג'ודו של איראן וישראל. אני רוצה לחגוג ביום שזה יקרה, ואפילו לארח בעתיד גרנד סלאם בטהראן עם נבחרת ישראל כאורחת כבוד".

יש לך מסר אישי לסיום?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני מאמין שהפתרון לשלום במזרח התיכון הוא חיסול הרפובליקה האסלאמית והקמת איראן חופשית. הנסיך רזא פהלווי יוביל את תקופת המעבר, ולאחר מכן העם יבחר במשאל עם איזה משטר הוא רוצה. יחי העם של איראן וישראל. אני מחכה ליום שבו אזמין את חבריי הישראלים לעיר שלי בושהר, אל מטעי הדקלים של משפחתי. בתקווה לחירותה של איראן ולשלום בין שני העמים".