"השנים האחרונות היו כמעט גזר דין מוות ספורטיבי"

במפגש ראשון אי פעם ביניהן, יתחרו נבחרות הדיוויס של ישראל וליטא בסוף השבוע הקרוב על הישרדות בדרג השני של הטניס העולמי. מהצד הישראלי, זה רגע מרגש עם שובו של הענף לארץ, כשהמשחקים ייערכו בארנה בנתניה לעיני הקהל המקומי.

רוחות של שינוי מלווים את הנבחרת בכחול-לבן לקראת המפגש הזה שמסמן יותר מכל חילופי דורות. הקפטן הוא עדיין יוני ארליך, אבל תחתיו אין עוד את השמות הוותיקים והמוכרים, אלא סגל צעיר מאוד ורעב. עמית ולס (20), אוראל קמחי (22), אופק שימנוב (20), ירדן חסון (26) ודניאל צוקרמן (30) יעלו למגרש כדי להוכיח שהם מסוגלים לשאת על כתפיהם את עתיד נבחרת הדיוויס.

ארליך, בראיון ל"ישראל היום", התייחס קודם כל לחזרת המשחקים לישראל: "היא מרגשת אותי ברמה האישית, אבל זה מעבר לזה. גביע דיוויס בישראל זה לא רק משחק טניס, זה אירוע. זה משהו שהיה חסר פה המון זמן וההיעדרו הורגש - הגעגוע היה גדול".

המשמעות היא מעבר לפן הספורטיבי.

"בעיניי, זו קודם כל מחווה לטניס עצמו ובעיקר לקהל. אני חושב הרבה על הקהל, אבל יותר מהכול על הילדים. זה הדבר הכי חשוב. שילדים יראו טניס חי, יחוו אותו מקרוב, ירגישו את האווירה, את ההתרגשות, את העוצמות. בכל מפגש כזה אני רואה את האור בעיניים של הקהל, של הילדים, של השחקנים, וגם שלנו. זה משהו שממלא אותך".

ועד כמה זה שונה עבור השחקנים עצמם ממשחק רגיל?

"זה עולם אחר לגמרי, בטח עבור שחקנים צעירים. חלקם אולי רגילים למסגרת קבוצתית, יש כאלה שמשחקים במכללות, אבל הם לא רגילים ללחץ הזה, להתרגשות, לקהל, למשפחות ביציע. פתאום ההורים שם, הילדים קופצים עליהם, כולם מסתכלים. זה אירוע ענק עבורם. אני מתרגש בשבילם באמת. זו מין '15 דקות של תהילה', וזה משהו שהם יזכרו כל החיים. הם יכולים ללמוד מזה כל כך הרבה, וזה חלק מהכיף".

"סוג של תחייה"

כאמור, הסגל של ארליך מאוד צעיר ואתגר נראה גדול מאוד. "צוקרמן קצת יותר מבוגר, אבל נכון, בסך הכל אלה חבר'ה צעירים, אבל הם טובים", אומר הקפטן ומסביר: "יש להם עוד הרבה מה להגיד בטניס, הם ממש לא אמרו את המילה האחרונה שלהם. אני מקווה שזה יהיה עבורם של סוג של התחלה, כמו שאני זוכר שתחרויות הדיוויס האלה תרמו מאוד לשחקנים כמו אמיר ויינטרוב, עידן לשם וצוקרמן בעבר. הלוואי שגם הדור הזה יקבל השראה ויצמח מזה".

איך אתה מגדיר את מצבה של נבחרת ישראל כיום?

"לשחקנים האלה יש הרבה מאוד מה לתת. הם מוכשרים, יש להם יכולות, גם כאלה שעוד לא ממש מכירים. עכשיו זה תלוי בהם, במוטיבציה, בשאיפות, וגם בנו כמאמנים וכארגון. אנחנו צריכים לדעת לפתח אותם, לתת להם את הכלים הנכונים והסביבה הנכונה. אם נעשה את זה יחד, יש פה פוטנציאל אמיתי".

מה חסר כדי שהדור הצעיר יעשה קפיצה לרמות הגבוהות?

"כולם צריכים להשתפר, השחקנים והמאמנים. הארגון כולו צריך להיות יותר מקצועי. אין פה קיצורי דרך. תמיד צריך לשאוף להיות טוב יותר. וכמובן, צריך גם קצת מזל. אף אחד לא באמת יודע מי יפרוץ ומתי. אנחנו צריכים לתת לשחקנים את הפלטפורמה הכי טובה, ואז לקוות שאחד או יותר מהם יעשו את הקפיצה".

עד כמה הפגיעה של השנים האחרונות, בלי תחרויות, השפיעה על הדור הזה?

"זו הייתה מכה קשה מאוד, כמעט גזר דין מוות ספורטיבי לדור הזה וגם לדור שלפניו. להיות כמעט שלוש שנים בלי תחרויות, בלי פלטפורמה התחלתית, זה פוגע מאוד בהתפתחות. במדינות אחרות השחקנים יכלו לצבור נקודות ולהתקדם דרך תחרויות ביתיות, ואצלנו זה כמעט לא קרה. אני מקווה שעכשיו, עם חזרת האירועים, עם תחרויות בקיץ ועם הדיוויס הזה שיעבור בשלום, זה יהיה סוג של תחייה לטניס הישראלי".

"לא ויתרתי אף פעם"

לצד ההתרגשות מהחזרה לישראל והתקוות שתולה ארליך בדור החדש והמוכשר לקראת העתיד, יש בסופו של דבר גם מפגש גורלי על הכף, לשאלה, האם אפשר לנצח את הליטאים, הוא עונה בנחרצות: "כן, בהחלט. לליטא יש שני שחקנים איכותיים, אבל אני מאמין ביכולת שלנו. זה יהיה קשה, אין ספק, אבל יש לנו סיכוי טוב לנצח את המפגש הזה".

אז אפשר לומר שאתה אופטימי גם לגבי העתיד?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"מאוד. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד אופטימי. ראיתי כבר הכול בטניס ולא ויתרתי אף פעם, לא על עצמי ולא על אחרים. אלה אנשים טובים, שעובדים קשה ונותנים את כל מה שיש להם. אני איתם, ואני מקווה שביחד הם יצליחו".