אחת ולתמיד: מדוע שחיינים מרטיבים את הגוף לפני הקפיצה למים?

בכל תחרות שחייה אפשר לראות את אותו טקס חוזר: השחיין עולה לאדן הזינוק, לוקח מים מהבריכה או הדלי שלידו, ומרטיב את הכתפיים, החזה והגב, לפעמים גם את הרגליים. הפעולה נראית כמעט טקסית, אבל היא רחוקה מלהיות סתם מחווה אסתטית. מדובר בשילוב של פיזיקה, פיזיולוגיה ומנטליות שמלווה את השחיינים עוד מהילדות.

הקרבה למים, התחושה של החלקה, וההכנה המנטלית לזינוק - כל אלה משתלבים ברגעים הקטנים שלפני שהגוף נכנס לבריכה. הרטבת הגוף אינה רק הרגל ספורטיבי, היא מסייעת לגוף להתמודד עם המעבר מהאוויר למים, להבטיח תנועה חלקה ולשמור על שרירים חמים ומוכנים לפעולה.

אבל מדוע דווקא מים? ולמה שחיינים לא מסתפקים בחימום רגיל על היבשה? התשובות טמונות ביכולת של הגוף והעור להסתגל למגע מיידי עם המים, באיזון התרמי שנוצר בין העור למים, ובטקסיות המנטלית שמסייעת לשחיין להיכנס למצב ביצועי אופטימלי.

אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן

שמירה על חום השרירים

הסיבה המרכזית להרטבת הגוף קשורה לשמירה על חום השריר. שחיינים מתחממים לפני התחרות, יוצאים מהמים, מתנגבים ולעיתים ממתינים דקות ארוכות עד לזינוק. בזמן הזה הגוף מתחיל להתקרר. גם באולמות מקורים, בהם טמפרטורת האוויר נמוכה מזו של המים, השרירים מאבדים חום, וזה עלול לפגוע בכוח, בקואורדינציה ובמהירות התגובה.

הרטבת הגוף יוצרת גשר תרמי קטן בין העור למים. שכבת המים על העור מצמצמת את ההבדל הקיצוני בטמפרטורה בין האוויר למים ומסייעת למעבר חלק יותר. לא מדובר בהשפעה דרמטית על החום הכולל של הגוף, אך עבור ספורטאי שמקווה למקסם כל מאית שנייה, זה הבדל משמעותי.

אבל לא פחות חשוב מכך, שחייה היא ספורט של תחושה לא פחות מאשר כוח. השחיין שמרגיש את המים על העור כבר לפני הזינוק חווה מעבר חלק יותר. גוף יבש עלול ליצור תחושת ניתוק רגעית עם הכניסה למים, ואילו גוף רטוב מאפשר תחושה אחידה ומיידית של הידרודינמיקה - היכולת להרגיש את המים ולהגיב להם תוך תנועה.

תחושת המים המוקדמת חשובה במיוחד בתחילת המשחה, ברגעי הזינוק הראשונים שבהם כל תנועה נמדדת במאות שנייה. שחיינים מקצוענים מדגישים שהפרטים הקטנים האלה, כמו חדירת המים והתחושה על העור, יכולים להשפיע על מהירות התנועה הראשונית ועל תוצאות סופיות.

השפעה על הזינוק

הזינוק הוא הרגע שבו נמדדת חדות ההכנה הפיזית והמנטלית. עור רטוב מאפשר חדירה חלקה יותר למים, ומקטין את החיכוך הראשוני. עבור שחיינים ברמות הגבוהות ביותר, אפילו הבדל של עשירית שנייה בשלב הראשוני עשוי להכריע תוצאה.

בנוסף, הרטבת הגוף מפחיתה תחושת צריבה קלה שעלולה להתרחש כאשר עור יבש פוגש מים קרים או כלור מרוכז. הרטבה מוקדמת יוצרת מעבר נעים יותר ומצמצמת הפתעות לא נעימות.

הרטבת הגוף היא גם חלק מהכנה מנטלית. רגעי ההמתנה לפני הזינוק, מאפשרים לשחיין להיכנס למצב ריכוז מקסימלי. המים על העור מסמנים למוח שהזינוק מתקרב, מסייעים להורדת מתח ומאפשרים ויסות נשימה מוקדם. עבור ספורטאים מקצוענים, הטקס הזה הוא לא פחות חשוב מהחימום הפיזי - הוא מסמן את התחלת הביצוע המדויק.

התאמה לטמפרטורת הבריכה

הרטבת הגוף מאפשרת גם הסתגלות מהירה לטמפרטורת המים, שלעיתים משתנה בין בריכות שונות או בין מקצים שונים. תחושה מיידית של המים על העור מאפשרת התאמה של הנשימה והקצב כבר מהרגע הראשון, וכך השחיין מצמצם את ההפתעות הבלתי צפויות שמים קרים או חמים עלולים לגרום להן.

אם כל הסיבות האלה לא מספיקות, כמו בהרבה ענפי ספורט, גם כאן יש אלמנט של מסורת. שחיינים רואים את האלופים עושים זאת ומאמצים את ההרגל כבר מגיל צעיר. אבל זה לא רק עניין של חיקוי: ההרגל נשמר לאורך השנים כי הוא עובד. מאמנים מקצועיים לא היו מאפשרים בזבוז זמן או אנרגיה על פעולה חסרת משמעות רגע לפני הזינוק.

שחיין העבר גיא ברנע ניסה להסביר: "זה נראה כמו גחמה, אבל יש לזה היגיון עמוק. לפעמים עוברת חצי שעה, ואצל חלק אפילו שעה שלמה, מהרגע שאתה יוצא מהחימום ועד שאתה עומד על המקפצה. הגוף כבר יבש, והתחושה של המים - הבית שלך - נעלמת. כמה טיפות על הכתפיים או על הפנים מחזירות את הזיכרון התחושתי: טמפרטורה, מגע, התנגדות. זו מין טעימה לפני המנה העיקרית.

"אבל זה לא רק פיזי. ברגעים שלפני הזינוק הראש רועש. טקס קטן שחוזר בכל משחה מכניס אותך לאוטומט, מוריד מחשבות מיותרות ומחזיר שליטה. יש כאלה שמכניסים מים לפה ויורקים, יש שנוגעים בבריכה ביד - הכול כדי להתחבר.

"אצל שחייני גב זה קצת שונה. הם מזנקים מתוך המים וכבר מרגישים אותם לפני. כל השאר קופצים יבשים, ורוצים רגע אחד קטן להיזכר איך מרגיש הבית".

יעקב טומרקין, שחיין אולימפי ישראלי לשעבר והמנהל המקצועי של איגוד השחייה, מספר כי אצלו ההרגל היה שונה: "אני אישית לא הייתי מרטיב את הגוף לפני המשחה, בדיוק כמו שלא הייתי נכנס לבריכה עם אוזניות. רציתי להרגיש את האווירה. מבחינתי זו הייתה סוג של עוררות. יש שחיינים שמרטיבים את הגוף, יש כאלה שמכניסים שלוק מים לפה ויורקים. ראיתי גם גביסטים שעושים את זה לפני הקפיצה למים, למרות שהם מזנקים מתוך המים, וזה תמיד נראה לי קצת מוזר".

לדבריו, מדובר בהרגל אישי ולא בהנחיה מקצועית: "אני לא מכיר מאמנים שקובעים או נותנים הוראה לשחיינים להרטיב את עצמם לפני המשחה. אצלנו בנבחרת, למשל, אנסטסיה גורבנקו כן עושה את זה, וזה גם קצת שונה אצל נשים. בגד הים שלהן מלא יותר, והרטבה מוקדמת יכולה למנוע היווצרות של בועות אוויר. בסופו של דבר זה אינדיבידואלי מאוד".

אז נכון, מבחוץ, זה נראה כמו תנועה קטנה ולא חשובה - עוד כמה טיפות מים על הכתפיים. אך בשחייה תחרותית, בה ההבדל בין מקום ראשון לשביעי יכול להיות מאית שנייה, כל פרט קטן מצטבר. הרטבת הגוף לפני הזינוק היא שילוב של מדע, חוויה סומטית וטקס מנטלי שמבטיח שהגוף נכנס למים בתנאים האופטימליים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כמו משקפי שחייה מותאמות, כובע מהודק או נשימה אחת אחרונה לפני הקפיצה - גם הרטבת הגוף על ידי המים מהבריכה הוא חלק מהשגרה, מהאסטרטגיה ומהקסם של השחייה.