בגיל 21 בלבד, עלמא יעקבי כבר עומדת במקום שמעטות משחקניות הכדורמים בישראל הגיעו אליו. היא קפטנית נבחרת ישראל, שחקנית מובילה בליגת המכללות החזקה בעולם, ומי שנושאת על כתפיה את האחריות להוביל את הכחולות־לבנות לאליפות אירופה בפורטוגל שיוצאת מחר (שני) לדרך במשחק נגד שוויץ.
יעקבי, המשחקת באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) בארצות הברית, חיה ביומיום של רמה גבוהה, תחרות בלתי פוסקת וסטנדרטים שמעטים רגילים אליהם בישראל. הדרך לשם לא הייתה מובנת מאליה. היא החלה להתאמן בכדורמים רק בגיל 13, גיל מאוחר יחסית לענף, אך היא סגרה את הפער במהירות. היום, כשהיא כבר הקפטנית של הנבחרת, הבחירה בה מרגישה כמעט טבעית.
אליפות אירופה הקרובה תהיה החמישית ברציפות שבה נבחרת ישראל משתתפת. השיא הגיע ב־2022 עם מקום שישי מרשים, הישג שהציב רף גבוה והפך את הנבחרת מיריבה מפתיעה לכזו שנספרת.
אלא שהדרך לפורטוגל לא הייתה שקטה. בחודשים האחרונים עברה הנבחרת טלטלה משמעותית, כאשר המאמן היווני דמיטריס מברוטאס, שהוביל אותה במשך תשע שנים, פוטר במפתיע. במקומו מונה בנובמבר האחרון אורסטיס סלאצ'אס, גם הוא מיוון, שנכנס לתפקיד בעיתוי רגיש במיוחד.
בתוך חוסר הוודאות הזה, יעקבי הפכה לדמות מפתח. החולייה שמחברת בין הדור הצעיר לשחקניות הוותיקות, בין חדר ההלבשה לצוות המקצועי, ובין הציפיות הגבוהות למציאות המורכבת.
"אני חושבת שאנחנו מוכנות", מספרת יעקבי בראיון מיוחד ל"היום", "ההכנות היו קצת חריגות כי הרבה שחקניות משחקות היום בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, אז לא היינו הרבה זמן כולן ביחד. היינו בארץ בין שבוע לשבועיים, אחר כך מחנה של כשבועיים וחצי ביוון, וכל אחת הייתה צריכה גם להתחשב במחויבויות של האוניברסיטה שלה. אצלי זה היה עוד יותר מורכב כי חזרתי מפציעה, קיבלתי אישור מלא רק לפני שבוע, אז אישית זה קצת מלחיץ, אבל אני מרגישה טוב והקבוצה נראית עם המון מוטיבציה".
מה המטרות המקצועיות של הנבחרת באליפות הזו?
"קודם כל לסיים במקום השני בבית, זה יעלה אותנו לרבע הגמר ויסדר כרטיס אוטומטי לאליפות העולם. באליפות הקודמת מעדנו מול בריטניה וסיימנו במקום תשיעי, והשנה זה משהו שאנחנו חייבות לתקן. קודם לנצח את בריטניה, ואז נסתכל על המטרות הבאות".
את מאמינה שאפשר לעבור את מחסום המקום השישי באירופה?
"אני מאמינה שכן. חמש הנבחרות הראשונות עדיין רמה מעל, אבל אני מרגישה שאנחנו עושות קפיצה. חלק מהנבחרות החזקות נמצאות עכשיו בתקופה קצת פחות יציבה כי אנחנו בין אולימפיאדות, ויש תחושה שאם נאמין בעצמנו באמת, אפשר לעשות את זה".
הזכרת את המשחק הכואב מול בריטניה. מה למדתם ממנו?
"זה היה משחק מאוד קשה, לצערי לא שיחקתי בו בגלל הרחקה, אז צפיתי מהצד. כשניתחנו את הווידאו ראינו שלא היינו אנחנו, לא שיחקנו ביחד, משהו היה כבוי. ובכל זאת הפסדנו בפנדלים, אחרי שכמעט הכול הלך נגדנו. זה דווקא נתן השראה. הפעם נגיע חדורות מטרה, אחרי שלמדנו מהטעויות".
מה חסר לישראל כדי להדביק את הפער מול המעצמות כמו הונגריה וספרד?
"עומק. בארצות הברית ש מאגר עצום של שחקניות. במחנה אחד יש 45 בנות, ובסוף בוחרים 20. בישראל אין דבר כזה. יש מעט קבוצות, מעט בריכות, מעט בנות. ועדיין, עם הכמות הקטנה הזו הגענו למקום שישי באירופה, עשיריות בעולם, וכמעט לאולימפיאדה. אני כל הזמן אומרת לעצמי שאם היה לנו יותר עומק, כבר היינו שם".
איך את חווה את השינוי בצוות המקצועי עם מינוי המאמן החדש?
"העזיבה של דימיטריס הפתיעה את כולנו, במיוחד בטיימינג, חודשיים לפני האליפות. היה רגע של חוסר ודאות, אבל מהר מאוד הבנו שזה שינוי נכון. אורסטיס הביא אנרגיה חדשה, רוח לחימה, נקודת מבט אחרת. הוא מאוד קשוב, גם לפן הפיזי וגם למנטלי. הוא אומר לנו שאם הגוף עייף מדי, עדיף לעצור. זה משהו שלא חוויתי קודם וזה עובד. הבנות דוחפות את עצמן יותר, והאווירה מאוד טובה".
איך את רואה את דור ההמשך של כדורמים הנשים בישראל?
"יש שחקניות צעירות עם פוטנציאל, אבל אין כמות. זה קצת מדאיג. הרבה בנות הולכות לצבא בגיל 18 וזה מצמצם מאוד את המאגר. אם יש לך 30 בנות בשנתון ורובן מתגייסות, נשארות אולי שלוש. ועדיין, אני מאמינה שאפשר להמשיך להתקדם, אבל חייבים יותר השקעה ותשתית".
עד כמה קריטי הצורך בהשקעה?
"מאוד. אני יודעת שזה נשמע גדול למדינה כמו שלנו, בטח בסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה, אבל אם תהיה עוד קצת השקעה בספורט נשים ובכדורמים בפרט, שנתיים זה כל מה שאנחנו צריכות. לא רק כדי להגיע לאולימפיאדה, אלא להגיע לשם במצב שאנחנו באמת יכולות לתת פייט אמיתי".
מונית לקפטנית על ידי המאמן החדש. מה הוא שינה עבורך?
"זה נותן לי הרבה יותר מקום להוביל. אם מישהי קצת מפספסת, אז לעבור איתה על התרגיל, להסביר, להיות שם בשבילה. אני מרגישה שיש לי אחריות לא רק מקצועית אלא גם מנטלית, לשמור על האווירה, על הפוקוס, במיוחד בתקופה של שינוי".
לאן את חולמת להגיע עם הנבחרת?
"קודם לחזור לפחות למקום השישי באירופה, אולי אפילו יותר, ובעיקר להמשיך קדימה. החלום הגדול הוא לוס אנג'לס 2028, ואני מאמינה שיש לנו את היכולות להגיע לשם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו