מי שלא חי באנגליה יתקשה להאמין שהספורטאי הנערץ ביותר במדינה הוא בחור שמנמן בן 19, חובב מושבע של פיצה וקבב בלאפה, שכל מה שהוא עושה זה לעמוד ולזרוק חצי-מתכת קטנים לעבר מטרה שנמצאת כ־2.5 מטרים ממנו.
תכירו את לוק ליטלר, שבתחילת החודש זכה בפעם השנייה ברציפות באליפות העולם בדארטס והטריף את כל אנגליה. עם כל הכבוד להארי קיין או לג'וד בלינגהאם - היום הם אפילו לא מתקרבים לרמת הפופולריות של ליטלר בממלכה. מה שמעניין הוא שבניגוד לשני כוכבי נבחרת אנגליה בכדורגל, גברי האלפא הקלאסיים, לוק ליטלר לא נראה כמו ספורטאי, לא מתנהל כמו ספורטאי - ואין לו שום בעיה עם זה.
הגיבור החדש
"אני פשוט אני, כמו שאתם רואים אותי - מחוץ לעולם הדארטס ובתוך עולם הדארטס, לעולם לא אשתנה. אמי ואבי אמרו לי תמיד 'אל תשנה כלום, פשוט תהיה אתה', וככה זה עומד להיות". ואחרי שאמר זאת, מיהר להזמין כמה מגשי פיצה כדי לחגוג את הזכייה.
עד לא מזמן דארטס נחשב, במקרה הטוב, לספורט של פאבים, שם הוא באמת נולד. לצד שולחנות הסנוקר, החבר'ה היו מחזיקים כוס בירה גדולה ביד אחת וביד הפנויה מטילים חיצים לעבר המטרה העגולה שעל הקיר. והאמת היא שגם היום, עם כל ההצלחה המסחרית האדירה והפופולריות הגואה, לא כולם מתייחסים לדארטס כאל ספורט אמיתי, אף שכבר ב־2005 המכון האנגלי לספורט קבע שמדובר בענף לגיטימי.
אוליבר בראון, אחד מבכירי מדור הספורט של ה"טלגרף", טוען שהמאמץ הפיזי המינימלי שהמתחרים בדארטס משקיעים רחוק מאוד ממה שקורה בענפי ספורט מסורתיים, וש"זה לא ספורט". מצד שני, במה זה שונה ממה שקורה בענפים אולימפיים ותיקים ומכובדים כמו קליעה ברובה ובאקדח, או חץ וקשת?
מה שבטוח הוא שאת רוב האנגלים הדיון הפילוסופי הזה כלל לא מעניין. מבחינתם, דארטס זה ה-דבר. גמר אליפות העולם, ששודר ברשת "סקיי", נצפה על ידי 2.5 מיליון איש. האולם שבו התקיים משחק הגמר, "אלכסנדרה פאלאס" בלונדון, היה מלא עד אפס מקום באוהדים נרגשים ורועשים. כל 170 אלף הכרטיסים לכל ימי התחרות אזלו בתוך דקות ספורות במכירה המוקדמת.
אין ספק בכלל שהאדם שאחראי יותר מכל להתפוצצות העכשווית של הדארטס באנגליה הוא לוק ליטלר - הגיבור הבלתי מעורער של האנגלי העממי הטיפוסי, שמזדהה כל כך עם הנער השמנמן. לדברי גורו יחסי הציבור מארק בורקובסקי, "כל ענפי הספורט צריכים גיבורים חדשים, וליטלר הוא כמובן הגיבור החדש. הוא כישרון יוצא דופן, אבל הוא יכול להיות גם כל ילד בשפילד או בסאות'המפטון. זה חלק מהקסם שלו".
לוק ליטלר פרץ לתודעה הארצית ב־2024, כשהיה בן 16, והגיע לגמר אליפות העולם מול לוק האמפריז. הוא אמנם הפסיד, אבל סיפור ההצלחה הפנומנלי שלו עורר עניין עצום.
אם עד 2023 מספר צופי הטלוויזיה במשחק הגמר מעולם לא חצה את רף ה־1.5 מיליון, ב־2024 צפו 3.7 מיליון איש בגמר. זה היה משדר הספורט הנצפה ביותר בהיסטוריה של "סקיי ספורטס" שאינו משחק כדורגל. הספורטאי עם הכי הרבה חיפושים בגוגל ב־2024 בבריטניה היה "לוק ליטלר", והוא דורג שלישי בדירוג הכללי - כשרק קייט מידלטון ודונלד טראמפ מקדימים אותו. לוק הקדים אפילו את המלך צ'רלס.
ערוצי הטלוויזיה הבינו את הפוטנציאל העצום של הדארטס. "סקיי" ניצחה בשנה שעברה בקרב מול נטפליקס והסכימה לשלם 125 מיליון ליש"ט על זכויות השידור של אליפות העולם בארבע השנים הבאות - כפול מהסכום ששולם בחוזה הקודם.
שבוע לאחר שהוכתר כאלוף עולם, ליטלר חתם על חוזה פרסום בסך 20 מיליון ליש”ט לעשר השנים הבאות - וזו כנראה רק ההתחלה.
מבחינות רבות, הפריצה המטאורית של ליטלר מזכירה את זו שעשה טייגר וודס ב־1997, כשבגיל 21 זכה בטורניר המאסטרס והפך לזוכה הצעיר ביותר של טורניר הגולף הגדול בעולם. כמו וודס, גם ליטלר החל לעסוק בספורט שלו כשהיה עדיין עולל. כשלוק היה בן שנה וחצי, אביו, נהג מונית במקצועו, רכש עבורו את לוח המטרה הראשון בחנות "הכל בפאונד", שם עבדה אמו. סרט הווידאו שצילמו ההורים הגאים, שבו נראה התינוק בחיתול, בקושי מצליח לעמוד אך מטיל את החיצים המגנטיים בסטייל, מוכיח שזו לא אגדה אורבנית.
העתיד מבטיח
כשהוא עדיין לא בן 19, לוק ליטלר כבר נחשב לאחד משחקני הדארטס הגדולים בכל הזמנים - אם כי יש לו עוד דרך ארוכה להגיע למעמד של פיל טיילור, שזכה בתואר העולמי 16 פעמים.
מה שבטוח הוא שעתיד הדארטס נראה מבטיח. מדובר בענף אידיאלי לדור הצעיר של חובבי הספורט - המשחקים קצרים ונמשכים בין 20 ל־30 דקות, הקליפים של הרגעים הגדולים מותאמים באופן מושלם לרילז ברשתות החברתיות, ונוסף על כך - זהו אחד הענפים היחידים שבהם גברים ונשים משחקים אלה מול אלה, ולא בנפרד.
ומה שיפה בכל הסיפור הוא שההצלחה של הדארטס נובעת מכך שהספורט נותר נאמן לשורשים שלו, לתרבות הפאבים של מעמד הפועלים, ויחד עם זאת מצליח להתאים את עצמו לעידן המודרני והדיגיטלי. עם סופרסטאר אותנטי כמו לוק ליטלר, השמיים הם הגבול.
