ארגונים פרו פלסטינים מנסים לשבש את השתתפות ישראל באולימפיאדת החורף

מספר שבועות בודדים נותרו עד שטקס הפתיחה של אולימפיאדת מילאנו-קורטינה 2026 יצא לדרך, אך עוד לפני שהספורטאים יעלו על הקרח והשלג, מתנהל מאחורי הקלעים מאבק פוליטי מתוזמן, שקט אך עיקש. בעוד מארגני המשחקים משלימים את ההכנות הלוגיסטיות, ומדינות העולם עוסקות בהרכבת משלחות ובאבטחה, קואליציה רחבה של ארגונים פרו פלסטינים פועלת במקביל כדי לערער, לשחוק ולפגוע בהשתתפותה של ישראל במשחקים.

האולימפיאדה, שאמורה לייצג שיא של תחרות ספורטיבית חפה מפוליטיקה, הפכה עבור אותם גופים לזירה אידאלית למאבק. השילוב בין חשיפה תקשורתית עצומה, רגישות ביטחונית, ותלות גבוהה של המארגנים בשקט ציבורי ובתדמית בינלאומית, נתפס כהזדמנות לייצר לחץ שאינו מצריך החלטה רשמית אחת, אלא הצטברות של עימותים קטנים, מחאות, קמפיינים ולחצים מתמשכים.

המטרה אינה בהכרח לגרום לוועד האולימפי להודיע שישראל אינה רצויה. להיפך. לפי תפיסת הפעילים, הישג גדול בהרבה הוא יצירת מציאות שבה עצם הנוכחות הישראלית הופכת לבעיה: כזו שמחייבת אבטחה חריגה, גוררת מחאות חוזרות, מעמידה את נותני החסות במבוכה, ומציבה את הספורטאים עצמם במרכז סערה פוליטית שאינה קשורה כלל להישגיהם המקצועיים.

בבדיקה שערך "היום", בשילוב תחקיר עומק של ארגון "עד כאן", מציגה תמונה רחבה ומדאיגה של רשת ארגונים, פעילים וקבוצות לחץ, הפועלים בתיאום רעיוני ולעיתים גם אופרטיבי, כדי לשבש את השתתפותה של ישראל באולימפיאדת החורף הקרובה. חלק מהמידע נאסף ממעקב אחר פעילות ברשתות החברתיות, חלקו מהצהרות פומביות של ארגונים, וחלקו מהצלבת דפוסים מוכרים ממאבקים קודמים בזירות ספורטיביות אחרות.

מי פועל נגד ישראל ומה הם כבר עשו?

בלב המאמץ עומדת קואליציה רחבה אך מבוזרת. אין גוף מרכזי אחד שמנהל את הקמפיין, אלא רשת של ארגונים ותנועות, שכל אחת מהן פועלת בזירה אחרת אך כולן מקדמות מטרה משותפת. בראש הרשימה ניצבת תנועת ה-BDS שפועלת כבר קרוב לשני עשורים לקידום חרם כלכלי, תרבותי וספורטיבי על ישראל. בשנים האחרונות זיהו מוביליה את עולם הספורט כזירה בעלת פוטנציאל השפעה גבוה במיוחד, והחלו להשקיע משאבים בפעילות ממוקדת מול פדרציות, מארגני אירועים ונותני חסות.

לצד BDS פועלים ארגוני סולידריות פלסטינית ותיקים באירופה, בעיקר באיטליה, בריטניה וצרפת. חלקם מגיעים מעולמות של שמאל רדיקלי, אחרים מארגוני סביבה או מאבקים חברתיים מקומיים, אך כולם מאמצים את הנרטיב שלפיו אין מקום לנייטרליות כלפי ישראל. עבורם, כל אירוע בינלאומי שבו ישראל משתתפת הוא הזדמנות "לחשיפה" ולמאבק.

התחקיר מצביע על כך שחלק מהארגונים הללו כבר צברו ניסיון מעשי בשיבוש אירועי ספורט. בעבר נרשמו מחאות סביב משחקי כדורגל של נבחרות וקבוצות ישראליות, ניסיונות להפעיל לחץ על איגודים בינלאומיים בענפי לחימה, והפגנות מתוזמנות מול מרוצים ותחרויות שבהן השתתפו ספורטאים ישראלים. לעיתים מדובר במחאות קטנות, אך מבחינת הפעילים כל אזכור תקשורתי נחשב הישג.

במקרים מסוימים נעשה שימוש בשפה חריפה במיוחד, כולל השוואות למשטרים מוקצים מהעבר, או הצגת הספורטאים עצמם כשליחי מדיניות ולא כספורטאים. זו עבורם טקטיקה מכוונת שנועדה לטשטש את הגבול בין מדינה, ממשלה ואדם פרטי, ולהפוך כל הופעה ישראלית למוקד עימות.

בחודשים האחרונים עבר הקמפיין נגד ישראל משלב ההצהרות לשלב המעשים. ברשתות החברתיות, בעיקר באינסטגרם, טלגרם ו-X, החלו לפעול עמודים ייעודיים שמוקדשים כמעט בלעדית לאולימפיאדת החורף הקרובה. בעמודים אלה פורסמו כרזות הקוראות להוצאת ישראל מהמשחקים, תוך שימוש בגרפיקה שמחברת בין הסמלים האולימפיים לבין מסרים פוליטיים חריפים. באחת הכרזות, שהופצה בעשרות קבוצות פעילות באיטליה, הוצג הלוגו של מילאנו-קורטינה כשעליו הכיתוב "אין אולימפיאדה תחת דיכוי", ולצדו קריאה לפעולה בימי פתיחת המשחקים. הפוסטים זכו לאלפי שיתופים, בעיקר בקרב קהלים צעירים המזוהים עם מאבקים סביבתיים וחברתיים, ולאו דווקא עם ספורט.

במקביל, נרשמה פעילות שטח ראשונה סביב אירועים מקדימים לאולימפיאדה. במהלך מעבר הלפיד האולימפי במספר ערים בצפון איטליה התקיימו מחאות מאורגנות, שבהן הונפו דגלי פלסטין ושלטים שקראו להחרמת ישראל. באחד המקרים, פעילים ניסו להתקרב למסלול הלפיד ולשלב את המחאה בתוך האירוע עצמו, תוך תיעוד בזמן אמת והפצה מיידית ברשתות. הסרטונים נערכו והועלו תוך שעות, עם מסגור ברור של "יריית פתיחה" למאבק רחב יותר שצפוי להתעצם ככל שמתקרב טקס הפתיחה. עבור הפעילים, עצם החדירה לאירוע אולימפי רשמי, גם אם באופן סמלי בלבד, נחשבת הצלחה.

פעילות נוספת נרשמה בזירה הדיגיטלית מול נותני חסות וגופים מסחריים. עמודים ויוזמות מחאה החלו לתייג חברות בינלאומיות המזוהות עם המשחקים, ולדרוש מהן "לבחור צד". חלק מהפוסטים כללו קריאות לחרם צרכני עתידי אם החברות לא יתנערו מהשתתפות ישראלית. במקרים אחדים הופצו תבניות מוכנות לפניות במייל ולתגובות ברשתות, שנועדו לאפשר לכל גולש להשתתף בלחץ הציבורי בלחיצת כפתור. זו אינה מחאה ספונטנית, אלא פעולה מתוכננת היטב, שמנצלת את מנגנוני האלגוריתם של הרשתות החברתיות כדי לייצר תחושת גל רחב, גם אם מספר הפעילים בפועל קטן יחסית.

מה הם מתכננים?

ככל שמתקרב מועד פתיחת האולימפיאדה, הפעילות מתעצמת ועוברת לשלב אופרטיבי יותר. על פי המידע שנאסף, הארגונים פועלים בשלושה מישורים עיקריים שפועלים במקביל ומחזקים זה את זה.

המישור הראשון הוא המאבק התודעתי. כאן מושקעים מאמצים ביצירת קמפיינים ברשתות החברתיות, פרסום כרזות, והפצת מסרים שממסגרים את השתתפות ישראל כבעיה מוסרית. הדגש הוא על פנייה לקהל האירופי, תוך שימוש במונחים מתחום זכויות האדם, המשפט הבינלאומי והאחריות האזרחית של מארגני המשחקים.

המישור השני הוא לחץ ישיר על גורמים מקומיים. עיריות, מועצות אזוריות, נותני חסות ומפעילי מתקנים מוצאים עצמם תחת מתקפה ציבורית, לעיתים עוד לפני שהמשחקים החלו. המטרה אינה בהכרח לגרום להם לבטל משהו, אלא להכניס אותם למגננה ולהבהיר שכל שיתוף פעולה עם המשלחת הישראלית ילווה במחאה.

המישור השלישי, והרגיש ביותר, הוא פעילות שטח בזמן המשחקים עצמם. הפגנות סמוך לאתרי תחרות, ניסיונות להכניס סמלים פוליטיים ליציעים, ויוזמות מחאה מקבילות לאירועים הרשמיים. מבחינת הפעילים, גם תגבור אבטחה סביב ספורטאים ישראלים נתפס כהצלחה, שכן הוא משרת את הנרטיב של בידוד והדרה.

החשש המרכזי בישראל אינו רק מפגיעה תדמיתית, אלא מהשפעה מצטברת על הספורטאים עצמם. תחרות אולימפית היא שיא של שנים של הכנה, וכל הסחת דעת, חשש או תחושת עוינות עלולים להשפיע על הביצועים. לכן, מעבר למענה דיפלומטי וביטחוני, מתנהל גם מאמץ לשמור על מעטפת מקצועית שתאפשר לספורטאים להתמקד בספורט ולא בפוליטיקה.

בסופו של דבר, אולימפיאדת החורף במילאנו אינה רק אירוע ספורט. היא הפכה לזירת מבחן נוספת במאבק הרחב על דימויה ומעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. עבור הארגונים הפרו פלשתינאים, זהו עוד שלב בדרך. עבור ישראל, זהו אתגר שממחיש עד כמה הספורט, גם כשהוא עטוף בשלג ובטקסים, רחוק מלהיות מנותק מהמציאות הפוליטית.

יעל ארד: "הנפת הדגל היא התשובה שלנו"

יו"ר הוועד האולימפי, יעל ארד, התייחסה להיערכות המשלחת הישראלית לאור החשש מהפגנות ואירועים אנטישמיים סביב המשחקים. "אני יודעת שהיו הפגנות, וגם דיברו איתי מכאן ומשם. אנחנו מתכננים גיבושון לספורטאים, שבמסגרתו גם נשלים את הבדיקות הגופניות. נקיים יום ייעודי לשיח משותף, שבו נדבר בצורה מסודרת, ברורה ומהודקת על נושא האנטישמיות, ההפגנות וההתמודדות איתן.

"כמובן שאנחנו נמצאים בקשר שוטף עם גורמי האבטחה, עם הוועד האולימפי הבינלאומי ועם הוועדה המארגנת. יש שיח עמוק, מסודר ושיתוף פעולה מלא, אבל בסופו של דבר הרבה נשען גם על החוסן המנטאלי של הספורטאים.

"צריך לזכור שהספורטאים שלנו מתחרים לאורך כל עונת התחרויות עם דגל ישראל, מייצגים את המדינה ומכירים היטב את המוטיבציות ואת ההתמודדויות. יחד עם זאת, ברור שמשחקים אולימפיים הם במה גדולה יותר, שמעניקה מוטיבציה נוספת לאותם ארגונים".

איך זה עשוי להשפיע על הספורטאים?

"זה מאוד אינדיבידואלי. בדרך כלל זה קורה יותר באולמות סגורים מאשר בזירות פתוחות, ובמקרה שלנו הפעם רוב התחרויות יהיו בחוץ. רוב הספורטאים הם בוגרים, מנוסים, כאלה שמתחרים הרבה מאוד. צריך לזכור שלא באנו לחפש חברים חדשים, אלא להתחרות, לייצג את מדינת ישראל ואת העם היהודי, ולעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הנפת הדגל היא התשובה שלנו. אנחנו כאן, חלק מהקהילה הבינלאומית, כדי לייצג את הרוח הישראלית. כך צלחנו את המשחקים הקודמים, וכך אני מקווה שגם הפעם. אנחנו מדברים דרך הספורט, דרך גאווה לאומית. מי שמנסה למנף אירועים בינלאומיים כדי להפיץ שנאה, עושה בדיוק את ההפך מהמטרה של התנועה האולימפית, שמבקשת לחבר ולאחד".