אם יש דבר אחד ידוע לכל חובב ספורט, הוא זה שגברים משיגים תוצאות טובות יותר מנשים. אין פה חלילה כוונה לומר בכך שנשים הן גרועות בספורט, אבל יש הבדלים פיזיולוגים שפשוט משנים את התמונה (ואף מילה על משחק המינים המביש בטניס).
הדוגמה הקלה ביותר היא ריצת 100 מטרים, מקצוע בו המינים מתחרים בתנאים שווים לגמרי: יוסיין בולט, האצן הגדול בהיסטוריה קבע תוצאה היסטורית של 9.58 שניות בלילה אחד קסום בברלין.
השיא המקביל אצל הנשים שייך לפלורנס גריפית ג'וניור, שבשנת 1988 עצרה את השעון על 10.49. אמנם מדובר בהבדל של פחות משנייה, אבל בריצות קצרות זה נחשב כנצח.
יחד עם זאת, יש מקצוע ספורט אחד בו נשים מסתכלות לגברים בלבן של העיניים וזוהי שחייה למרחקים ארוכים.
קחו לדוגמה את פני לי דין, בשנת 1976 היא כבר שחתה מחופי קליפורניה אל האי קטלינה בזמן שיא עולם כללי של 7:15:55, שעה וחצי פחות מהשיא הקודם, שיא שעדיין לא נשבר.
בשנה שלאחר מכן היא קבעה שיא עולם בשחייה מהאי אל היבשת, כחלק ממסע שבו השלימה חצייה כפולה של תעלת קטלינה, מרחק של 40 מייל, בזמן של 20:03.
זה יותר טוב מכל זמן של גבר אי פעם! אז איך זה קורה? התשובות לכך בכתבת הוידאו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו