כך האופניים הפכו ללהיט הגדול של הבדואים בנגב

השבוע נערכה תחרות אופניים הראשונה לעונה במגזר הבדואי בדרום הארץ. על אף שענף האופניים נמצא בפריחה אדירה, טרם נערכה תחרות שכוללת את הישובים הבדואים בדרום. האליפות נמשכה שלושה ימים ומאות ילדים ובני נוער מהפזורה ומהאיזור הגיעו כדי להשתתף בה.

המועדון הגדול באיזור, יחד עם מועדון רהט, הוא מועדון תראבין שצמח בשנתיים האחרונות והגיע לכמה עשרות ילדים שמתמידים להגיע לאימונים. המועדון המקומי לא שלח נציגים לתחרות נוכח המצב הרגיש: "הילדים היו בקו האש, ונוכח מה שהתרחש, לצערנו הם לא הצליחו להגיע לתחרות. אנחנו מקווים שבתחרויות הבאות הם יוכלו להשתתף", מספר חסן אעמר, האיש שאחראי על פריחת ענף האופניים במגזר הערבי בשנים האחרונות.

"ועם זאת, היה חשוב לקיים את התחרות כי כולם ממש חיכו לה. המגזר הערבי כבר חווה תחרויות אופניים והצמיח ספורטאים וספורטאיות. ברהט ובתראבין זו ההתחלה. אולי אין עוד בנות, אבל הבדואים גילו את האופניים וזה משמח מאוד". חסן עצמו מעיד שפעם היה צמוד לנרגילה, והאופניים הצילו את חייו כאשר הפך לרוכב ובעלים של מועדון והדביק בחיידק את משפחתו.

1000 ספורטאים וספורטאיות ערבים (כולל דרוזים וצ'רקסים) מתחרים בצורה מסודרת בענף האופניים הישראלי, רובם בגילאי 8-18. האופניים הם להיט גדול במגזר הערבי, נוכח תקציבים שמופנים ונוכח הצלחות יחסיות בתחרויות הארציות. עבור הבדואים, האופניים הם עניין חדש, אבל דווקא בשטחים בהם הם רוכבים, ניתן להצמיח אלופים מהמדבר נוכח התנאים המעניינים לרכיבת שטח.

אם עד כה צפון הארץ הצטיין בגידול רוכבים ורוכבות בקרב האוכלוסייה הערבית, ההגעה לדרום מולידה הזדמנויות חדשות: "יזמנו את הפרויקט ביישובי הבדואים בנגב, שפועל כעת בשנתו השנייה, בשיתוף הדוק עם מחלקות הספורט המקומיות ובליווי מיטב המאמנים בענף. במהלך תקופת הפעילות הקמנו את הליגה התחרותית לילדים, ליווינו והכשרנו מדריכים מקומיים, ובנינו תשתית מקצועית ואיכותית להקמת מועדוני רכיבה בכל אחד מהיישובים", מספרת דפנה לנג, יושבת ראש איגוד האופניים. "בסוף, כשילדים מכל הארץ רוכבים אחד עם השני, התחושה היא שברגע הזה יש שוויון בין כולם".

אופניים, כידוע, הן עסק יקר, ונכון שהפילנתרופ סילבן אדאמס ומוזיאון הסובלנות בירושלים משקיעים כסף, ויחד איתם משרד הספורט שמתקצב גם הוא את האירוע עם תוכנית החומש, אך עדיין אופניים תחרותיות עולות יותר ממכונית. חסן צוחק כשאני שואל אותו מאיפה הוא מביא כסף לכל הילדים: "זה עניין של סדר עדיפויות. במה אתה מעדיף להשקיע? אני רוכב על אופניים ששוות פי ארבע מהאוטו שלי. מי שחולם להפוך למקצוען ומי שזה בדם שלו, מוותר על דברים אחרים כדי להרשות לעצמו אופניים טובים. אנחנו במשפחה ויתרנו על אוטו יקר ובחרנו באופניים יקרים."

שאדיה קדח, מנהלת מתנ"ס מועצה איזורית אל קסום, רואה את התפתחות ענף האופניים מול עינייה בשנים האחרונות. יש הרבה עבודה, אבל לראשונה מזה שנים יש תחושת אופטימיות באוויר: "אין ילד בדואי שלא מתחבר לאופניים מגיל צעיר, קודם כל כי מדובר בכלי תחבורה ודרך לנוע באזור.

"צריך גם לזכור שתשתיות אין בנמצא, ולכן אם רוצים שילדים יעסקו בספורט, אז מחפשים מה הכי זמין וקל, ואופניים הן פתרון. בשנתיים האחרונות, שהחלו התחרויות, אני רואה את העלייה בעניין והתשוקה של הילדים להתחרות. אנחנו מכניסים את האופניים בצורה מקצוענית לאט לאט, כרגע רק לבנים. אם אתה שואל אותי, אני חושבת שעוד עשר שנים יהיה נציג בדואי לישראל בתחרויות בינלאומיות."

יוזמות רכיבה משותפות של בדואים ויהודים אינן חדשות, כמובן, וצצו אחרי השבעה באוקטובר כאירועים שנועדו לסמן את הגורל המשותף. בניגוד לתושבי המגזר הערבי בצפון, שם כבר שנים ילדים נמצאים בתחרויות וחלקם גם יוצאים לתחרויות בינלאומיות, עבור המגזר הבדואי המעבר למקצוענות הוא חדש.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

תחרויות חובבניות בהן לקחו חלק מועדוני האופניים של חורה, אלקסום, תראבין ונווה מדבר התקיימו בעבר: "האם אני חושבת שאפשר להצמיח אלוף חדש מרהט לדוגמה? בוודאי. אם המועדון המקומי יקבל את כל התנאים המתאימים לכך, הוא ידע לבד לעשות זאת", אומרת לנג. "יובל גולן, שהוא מנהל אגף התשתיות בענף האופניים, עובר ממקום למקום לוודא שאנחנו נדע לתת את התנאים הטובים ביותר. אני לא נאיבית, אני יודעת שגם באופניים כמו בכל ספורט, הסיכוי להצמיח אלוף באופניים הוא לא גבוה, אבל האספקט החינוכי חשוב פה כנראה הרבה יותר", מסכמת לנג.