אחרי שהפך לחלק מההיסטוריה האולימפית של ישראל, גל פרידמן עוצר. המאמן שהוביל את נבחרת הגברים בגלישת רוח לקמפיין מושלם בפריז 2024, עם מדליית זהב היסטורית של תום ראובני, הודיע היום (חמישי) לאיגוד השייט על סיום עבודתו.
עבור מי שנחשב לדמות מיתולוגית בענף, לא רק בזכות הזכייה האישית בזהב באתונה 2004, אלא גם בזכות הדרך, הערכים והמנהיגות - מדובר בהחלטה מפתיעה, כמעט בלתי נתפסת. אלא שמאחורי החיוך שעל הפודיום והחגיגות הלאומיות, התנהלה בשנים האחרונות מציאות אחרת לגמרי.
עוד לפני האולימפיאדה בפריז, פרידמן מצא את עצמו בעיצומו של תהליך גירושים מורכב ומתמשך, כזה שנשאב אל תוך סבך בירוקרטי וחברתי והפך למאבק יומיומי של חוסר ודאות. מגורים בקיבוץ, היעדר פתרון דיור חלופי והחלטות שנדחות פעם אחר פעם - כל אלו ליוו אותו במקביל לאחד הקמפיינים האינטנסיביים בקריירה שלו.
בראיון בלעדי ל"היום", פרידמן מדבר לראשונה בפתיחות על המחיר האישי, על הקושי להמשיך להתרכז בעבודה ברמה הגבוהה ביותר, ועל ההבנה שכדי להיות נאמן לעצמו ולספורטאים שלו - הוא חייב לעצור. לא מתוך ויתור, אלא מתוך אחריות.
תהליך הגירושים המורכב
העזיבה שלך הפתיעה לא מעט אנשים, עד כמה ההחלטה הזו הייתה קשה עבורך?
"זו הייתה החלטה מאוד לא פשוטה. הנבחרת הזו היא חלק גדול מהחיים שלי והשיא בפריז הוא רגע שאקח איתי לכל החיים. אבל בסוף, אתה צריך להיות כן עם עצמך ולהבין מתי אתה כבר לא מצליח להיות מאה אחוז במקום שבו אתה נמצא".
אתה מדבר על קושי להתרכז בעבודה. למה אתה מתכוון?
"אני נמצא כבר יותר משנתיים בתהליך גירושים מורכב, שהתחיל הרבה לפני אולימפיאדת פריז. בהתחלה אתה אומר לעצמך שזה זמני, שעוד מעט זה ייפתר, שאתה שם את זה בצד ומתמקד בספורט. אבל כשהמצב נמשך כל כך הרבה זמן והוא לא מתקדם לשום מקום - זה כבר לא משהו שאפשר להתעלם ממנו".
מה בעצם תקע את התהליך הזה?
"אנחנו גרים בקיבוץ שדות ים, ושם נוצרה סיטואציה שאין לנו בה כמעט שליטה. לאורך שנים היו נהלים ברורים למצבים של פרידה, כולל אפשרות לדיור חלופי. בשלב מסוים הקיבוץ שינה תקנונים והחליט שלא לאפשר יותר פתרונות כאלה לפרודים. זה שינוי שהתקבל פתאום, באמצע החיים, בלי לקחת בחשבון מצבים שכבר קיימים".
"ברגע שזה קרה - כל התהליך פשוט נתקע. אין אפשרות למכור את הבית, אין אפשרות שאחד הצדדים יקנה את החלק של השני, ואין גם פתרון ביניים סביר. כשזה נמשך חודש או חודשיים, אתה אומר לעצמך שאפשר להחזיק מעמד. אבל כשזה כבר יותר משנתיים, והכול תלוי בהחלטות, ועדות ודחיות אינסופיות - זה הופך לבלתי אפשרי".
"כל פעם אומרים שעוד מעט יהיה שינוי, שעוד שלושה חודשים זה יסתדר, ובפועל שום דבר לא מתקדם מיוני 2024. בסוף זה לא פוגע רק בי, זה פוגע בילדים, שנמצאים בתוך חוסר ודאות מתמשך. זה מצב שלא מאפשר שגרה, לא מאפשר יציבות ולא מאפשר באמת להמשיך הלאה".
"לפני האולימפיאדה שמתי הכל בצד"
איך זה משפיע עליך ביום יום?
"זה מצב שאתה לא יכול באמת להקטין. יש ילדים, יש בית ויש חוסר וודאות מתמשך. חצי מהזמן אני בבית, חצי מהזמן לא, אבל הראש כל הזמן שם. כשאתה מאמן ברמה הזו, אתה חייב להיות חד, מפוקס, עם אנרגיה מלאה לספורטאים. הרגשתי שאני כבר לא שם".
ניסית להמשיך בכל זאת, אולי למשוך עוד קצת?
"כן. לפני האולימפיאדה אמרתי לעצמי שאני שם הכול בצד, מתעלם ומתמקד במטרה - וזה הצליח מקצועית. אבל אחר כך הבנתי שזה לא הולך להיגמר בקרוב. זה לא עניין של עוד חודש או חודשיים. במצב כזה זה פשוט שוחק".
עד כמה זה היה הטריגר להחלטה לעזוב את התפקיד?
"זה השפיע באופן ישיר. אני לא יכול לבוא לנבחרת, לספורטאים, ולהרגיש שאני לא נותן להם את כל מה שמגיע להם. זה לא הוגן כלפיהם, וזה לא נכון כלפי עצמי".
האיגוד ניסה לעזור לך?
"לא באמת. הם מודעים למצב, אבל זה לא משהו שהם יכולים לפתור. בסוף אלו עניינים שלא תלויים בהם".
"כרגע אני צריך לעצור"
כשאתה מסתכל אחורה על התקופה בנבחרת, מה נשאר איתך?
"גאווה גדולה. על הדרך, על האנשים, על ההישג בפריז. אין הרבה מאמנים בעולם שזוכים בזהב אולימפי גם כספורטאים וגם כמאמנים. זה משהו שאשאר איתו תמיד, גם בתקופה אישית לא פשוטה".
מה הלאה מבחינתך?
"כרגע אני צריך רגע לעצור, לסדר את החיים האישיים ולתת לדברים להירגע. אחרי זה נראה. הים והספורט תמיד יהיו חלק ממני".
אתה רואה את עצמך חוזר יום אחד לאימון?
"אני לא סוגר דלתות. הספורט תמיד יהיה חלק ממני, והים הוא הבית שלי. למרות זאת, בשלב הזה אני קודם כל צריך לסיים ולסדר את כל הבעיות האישיות. כל עוד הראש לא שקט, אי אפשר באמת לחזור ולהיות שם כמו שצריך".
ובינתיים, ממה תתפרנס?
"יש לי אפשרויות. אני יכול לעבוד בהרבה משרות בארץ שלא דורשות היעדרויות ארוכות. להיות 100 עד 120 יום בשנה בחו"ל זה משהו שאני לא יכול להרשות לעצמי כרגע. אני צריך עבודה שתאפשר לי להיות יותר נוכח כאן, עם הילדים, ולייצר יציבות. זה השיקול המרכזי עכשיו".
