מרטי רייזמן היה הרבה יותר משחקן פינג פונג. הוא היה דמות, סגנון משלו, אגדה אורבנית של ניו יורק. בשנות ה־50 וה־60 שמו נישא בפי כל מי שהתעניין בשולחן הירוק, אבל לא רק בגלל תארים רשמיים.
רייזמן היה קודם כל שואו־מן, ואחר כך ספורטאי. כבר בגיל צעיר הוא גילה שאפשר להתפרנס מפינג פונג. לא מחוזים או ספונסרים, אלא מהימורים. הוא היה מגיע לאולמות ולמועדונים בעיר, מניח כסף על השולחן ומשחק.
לפעמים עם מחבת במקום מחבט, לפעמים עם עיניים מכוסות, ולפעמים עם יד אחת קשורה מאחור. והכי חשוב: כמעט תמיד מנצח. רייזמן נודע גם בכינוי "המחט" בזכות סגנונו המחודד.
מאחורי הסיפורים הצבעוניים עמד גם שחקן מצוין: הוא ייצג את ארצות הברית, זכה בתחרויות וגם התפרסם כשמרד בגל הגובר של ציוד מודרני והתעקש להמשיך לשחק בסגנון הקלאסי הישן.
מבחינתו פינג פונג היה אמנות, לא רק נקודות. הוא לא הסתפק בניו יורק. רייזמן נדד בעולם, שיחק מול אנשי עסקים, סלבס ומי שרק העז לעלות מולו לשולחן. נוצר סביבו מיתוס: האיש שמנצח כל אחד, בכל תנאי.
לצד הכריזמה הגיעו גם הסתבכויות, כי כשכסף גדול מעורב במשחק, מגיעים גם האנשים הלא נכונים. אבל רייזמן תמיד נשאר נאמן לדמות שבנה: חצי ג'נטלמן, חצי מהמר, ותמיד עם חיוך.
לא במקרה דמותו היוותה השראה לסרט "מרטי סופרים" בכיכובו של טימותי שאלאמה. הוליווד אוהבת סיפורים על אנשים שהופכים תחביב לעולם ומלואו. במקרה של רייזמן זה היה אמיתי לגמרי.
מרטי רייזמן נפטר ב־2012, אך המיתולוגיה סביבו רק גדלה. בעולם שבו ספורט הפך למדע מדויק, סיפורו מזכיר לנו שפעם המשחק היה גם הצגה, ולא פחות חשוב, ההצגה הייתה טובה מהתוצאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו