ברחבי העולם מצוין היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. לרגל כך מספר אלעד סבן, המגדיר את עצמו כאדם בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי, ומייצג מעל 3000 ספורטאים במסגרת עבודתו בוועד המנהל של ספיישל אולימפיקס ישראל, ארגון לספורטאים עם מוגבלויות קוגניטיביות ומשפחותיהם, על מסעו האישי, שמתחיל בהתמודדות עמוקה וממשיך להשפעה על אוכלוסייה שלמה בישראל.
סבן, בן 34, הוא מרצה מעורר השראה, מעצב גרפי ופעיל חברתי, המשמש ככרוז הראשי בליגת שווים בכדורגל טוטו ושווים בכדורסל, ליגות יוניפייד בהם משחקים יחד אנשים עם וללא מוגבלויות. אך אלעד מספר כי הדרך לשם לא הייתה פשוטה. לפני מספר שנים איבד את אמו למחלת הסרטן.
"היא הייתה החברה הכי טובה שלי", הוא משתף. "והיה לי קשה לקבל את העובדה שהיא לא קיימת יותר". עם פטירתה הקרקע התנדנדה תחת רגליו. המשפחה תמכה בו, אבל לדבריו נדרשה לו גם מסגרת שתוכל להחזיר לו תחושת ערך ושייכות.
את המקום הזה מצא בספיישל אולימפיקס. אלעד הכיר לראשונה את הארגון בכיתה ח' כאשר הצטרף לקבוצת הבאולינג של הארגון דרך בית הספר. שם, לדבריו, פגש אנשים שהאמינו בו ונתנו לו הזדמנות. רכזת המשפחות לשעבר של הארגון טלי קורנהאוזר ז"ל ומנכ"לית הארגון שרון לוי בלנגה היו בין הראשונות לזהות את הכוח שבו ולהגיד לו את מה שהיה זקוק לשמוע: "אתה יכול".
"ספיישל אולימפיקס עזר לי לבנות ביטחון עצמי שלא היה לי", הוא אומר. "זה מקום שגרם לי להבין שאני שווה ושיש לי מה לתת". בעקבות העידוד שקיבל, הוא הגיש מועמדות לוועד המנהל של הארגון ונבחר. היום הוא מייצג את הספורטאים בקול ברור: "אני יודע מה הספורטאים צריכים. כשאני עומד מולם, אני רואה ספורטאים, לא מוגבלות".
הספורט מלווה אותו בחיי היומיום. כדורגל, כדורסל, באולינג והוקי רצפה הם חלק משמעותי מהעולם שלו. "על המגרש כולם אותו דבר", הוא אומר. זו גם הסיבה שהוא פעיל מאוד בליגת שווים בכדורגל טוטו ושווים בכדורסל, שבהן משחקים יחד אנשים עם וללא מוגבלות. בעיניו מדובר בשיעור חברתי שמתרחש בכל משחק: "רואים שם ששווה לשחק יחד. זו ליגה שמלמדת אנשים עם וללא מוגבלות להכיר ולהכיל את האחר. אנשים עם מוגבלות לומדים לא לחשוש או להסתיר את עצמם, והשחקנים ללא המוגבלות לומדים להכיל ולהרגיש בנוח יותר".
תוכנית "ספיישל צעיר"
לצד ההישגים, סבן מתייחס גם למה שהיה חסר לו בילדות. אלעד מדגיש את חשיבות החשיפה לספורט מגיל צעיר. הוא מספר כי לו היה מתחיל מוקדם יותר, היה מקבל כלים חברתיים ומוטוריים שלא קיבל בילדותו. לכן הוא רואה בתוכנית "ספיישל צעיר" בגני ילדים מודל חשוב וכי באחריות מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה לקדם אותה.
התוכנית משלבת ילדים עם וללא מוגבלות כבר בגיל הרך, ומעניקה כישורים לחיים עצמאיים בעזרת מתן כלים חברתיים ומוטוריים לילדים עם מוגבלויות קוגניטיביות. כך מוקטן הפער החברתי ומתקדמת קבלה הדדית כבר מהצעדים הראשונים. "שם רואים את השינוי החברתי מתחיל בזמן הנכון, זה מקטין פערים רציניים בחברה כבר בגן", הוא אומר.
מאז שהפך פעיל בארגון הוא שואף להרחיב את מעגלי ההשפעה עבור אנשים עם מוגבלות, במיוחד עבור מי שלא זכו להזדמנויות שהיו לו. הוא משקיע בתוכניות שמקדמות שילוב אמיתי של אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית בחברה דרך ספורט. "שנהיה חלק מכל תחומי החברה, ולא רק בקבוצה נפרדת", הוא מסביר.
כששואלים אותו מה מניע אותו, הוא לא מזכיר תפקידים או הישגים. עבור אלעד, "לראות ספורטאים מקבלים הזדמנות שווה לפתח את היכולות המולדות שיש בהם", הכי משמעותי עבורו. "ברגע שהם עולים למגרש הם פשוט הם. וזה הדבר הכי מרגש שיש". ומה החלום הבא שלו? "להגיע לכמה שיותר בתי ספר, חברות וקהילות. שיבינו ויתנו לאנשים עם מוגבלות את המקום שמגיע להם".
סיפורו של אלעד מזכיר שהזדמנות אחת, אדם אחד שמאמין בך או מסגרת תומכת יכולים לשנות חיים שלמים. לרגל יום המודעות, המסר שלו מדויק מתמיד: לפעמים כל מה שצריך כדי לפרוח הוא שמישהו יגיד לך: "אתה שייך".
