כשלוש שנים חלפו מאז פרישתה של סרינה וויליאמס, אחת הטניסאיות המעוטרות אי פעם ושיאנית הזכיות בתארי גרנד סלאם בעידן ה-Open עם לא פחות מ-23 תארי מייג'ור אישיים, וכמו כן זוכת ארבע מדליות זהב אולימפיות במהלך הקריירה.
כעת, בגיל 44, וכשהקריירה המפוארת כבר מאחוריה, סרינה - שהספיקה להפוך לאשת משפחה ואמא במשרה מלאה לשתי בנות בגילאי 8 ושנתיים – קיימה ראיון מעמיק למגזין ״פורטר״, בו הרחיבה על הקשיים והגזענות איתם התמודדה בתקופתה כטניסאית צעירה בתחילת דרכה.
"זה היה קשה. כשהתחלתי לשחק, ב-15 השנים הראשונות שלי, הגוף שלי היה שונה - היו לי ציצים גדולים, היה לי תחת גדול. כל הטניסאיות האחרות היו שטוחות לגמרי, רזות ויפות, אבל בצורה אחרת. אני לא הבנתי כספורטאית איך להתמודד עם זה. זה משפיע עלייך מנטלית מאוד, את חושבת שאת גדולה כל החיים שלך ואז את מסתכלת במבט לאחור ואת אומרת: 'הייתי בכושר'".
"להיות שחורה בטניס מגיע עם המון שליליות"
"כן, היו לי שרירים גדולים, לא נראיתי כמו הבנות האחרות, אבל לא כולם נראים אותו הדבר. כשהייתי בת 17, כשזכיתי לראשונה ב-US Open, קיבלתי החלטה. הייתי כל כך צעירה, אבל אמרתי שאני אף פעם לא אקרא שום דבר שכותבים עליי. באליפות ארצות הברית הפתוחה הייתה כל כך הרבה חיוביות ורציתי להישאר צנועה, מאז בעצם אף פעם לא באמת קראתי כתבה עליי".
״לגדול ולהיות שחקנית שחורה בטניס, זה בא עם המון שליליות. אם יש לך משהו רע להגיד, תעמוד בתור. אני לא הייתי שומעת את הרעש, לכל אחד יש זכות לדעה. איך אני אשב כאן ואשנה למישהו את המחשבה? אם אתה לא מחבב אותי - אתה פשוט לא חייב".
על היחס שמקבלות השחקניות השחורות הצעירות שנמצאות כיום בצמרת הטניס, דוגמת קוקו גוף ונאומי אוסקה, בהשוואה ליחס שהיא קיבלה: "היחס השתנה. אף אחד לא קורא לבנות האלה בשמות הגנאי שקראו לנו (לה ולאחותה ונוס). אנשים היו אומרים שאנחנו כמו גברים ועוד דברים בסגנון הזה".
"אני לא אתן לאף אחד להוריד אותי, אני מפעילה מספיק לחץ על עצמי. הדבר האחרון שאני אתן הוא שמישהו אחר יעשה את זה - אבל אני כל כך שמחה שבנות כיום לא צריכות לעבור את זה באותה מידה. כלומר, אני חושבת שהטרולים באינטרנט הם דבר אחר - ועם זה צריך להתמודד".
