"המצרייה שהחרימה אותי? החלשים מחפשים תירוצים, בסוף אני האלופה"

יוליה סצ'קוב, חוותה היום (שישי) רגע שיא בקריירה שלה עםזכייתה במדליית הזהב באליפות העולם בקיקבוקסהמתקיימת באבו דאבי בקטגוריית המשקל עד 52 ק"ג. עבור סצ'קוב בת ה-26 מדובר בשנה יוצאת דופן שהשלימה טריפל נדיר וייחודי בענף: היא אלופת אירופה, מחזיקת מדליית זהב במשחקי העולם שנערכו בסין, וכעת גם אלופת העולם - הישג שמעטים בלבד יכולים להתגאות בו.

המסע אל מדליית הזהב לא היה נטול דרמות. בשלב רבע הגמר התרחשה סיטואציה מתוחה במיוחד: יריבתה המצרייה, מוסטפא סד מוחמד ראודה,סירבה לעלות לקרב, אך סצ'קוב לא נתנה לרגע זה לעצור אותה. היא התמודדה עם המתח והבלבול בצורה מקצועית, שמרה על ריכוז מלא והמשיכה בדרך אל הפסגה. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" שנערך איתה לאחר התואר היא שיתפה בתובנות על הדרך שעשתה, השנה הגדולה בקריירה ועל האכזבה מאי הופעת המצרייה.

⁠"12 שנה של התמדה ועבודה קשה הובילו לשנה המדהימה הזאת", מספרת סצ'קוב, "אני תמיד מחפשת להיות ראשונה. עכשיו אני יכולה להגיד בביטחון שההפסדים שהיו לי בקריירה היו מאוד כואבים, אבל בלעדיהם לא הייתי מגיע לרגע שבו אני נמצאת היום. מרגישה שהגשמתי את עצמי באופן מלא, אך עם העיניים לעבר משחקי העולם הבאים בגרמניה 2029".

במה שונה הניצחון באליפות העולם מהזהב שבו זכית באליפות אירופה או במשחקי העולם?

"זה שונה כי הפעם הבנתי שיש לי הזדמנות לעשות היסטוריה אישית ולהשלים טריפל זהב - הישג שיכול להתרחש רק פעם בחיים. היה לי מאוד חשוב לסיים את שנת 2025 עם זהב בלבד, ללא הפסד אחד, וזה נתן לי תחושת סיפוק עמוקה".

מה השינוי העיקרי שחל בך כלוחמת מאז הזכייה הראשונה בתואר גדול ועד היום?

"עשיתי עבודה משמעותית עם עצמי, בעיקר בראש. חיזקתי את האמונה בעצמי ובדרך שאנחנו בוחרים עם המאמן שלי, מיכאל בריטבסקי. הבנתי שכל מה שאנחנו עושים הוא נכון, והדגש הוא בראש - המחשבה והגישה הן אלו שמביאות לתוצאות".

אם היית צריכה לבחור תואר אחד שיותר משמעותי לך, באיזה היית בוחרת ולמה?

"משחקי העולם, ללא ספק. זה היה חלום ספציפי שלי ושל המאמן שלי להגיע אליו כבר לפני שמונה שנים. הדרך אליו הייתה קשה, מלאה בירידות ועליות, וזה לגמרי הרגע המשמעותי ביותר עבורנו בקריירה".

מה לדעתך הופך אותך ללוחמת הטובה ביותר בעולם בקטגוריית המשקל שלך?

"הגישה בראש, הנחישות והיכולת להישאר ממוקדת תחת לחץ".

איך הרגשת כשהיריבה מצרית סירבה לעלות לקרב באבו דאבי?

"התבאסתי מאוד. הייתי מוכנה לקרב, זה היה ממש עשר דקות לפני עלייה לזירה. אני לא מערבת פוליטיקה בספורט ומצפה שגם היריבות לא יתייחסו. לכן זה הפתיע אותי. הייתי מהבוקר מתוחה, לקחתי את הקרב הזה מאוד ברצינות והתבאסתי לגלות שזה המצב".

"זו הרגשה נוראית לכל ספורטאי ישראלי, כי לא משנה איך אנחנו מתייחסים לכל מדינה אחרת שעולה מולנו, אנחנו תמיד עולים בכבוד וברצינות. במשחקי עולם נלחמתי נגד מרוקאית שנתנה פייט וקיבלה ממני את מלוא הכבוד שמגיע לה. היא התנהגה בכבוד כמו ספורטאית אמיתית, ובהתאם לכך קיבלה את הכבוד הראוי.

אני חושבת שחלשים מחפשים תירוצים והחזקים מתקדמים קדימה עם ראש מורם. אם היא הייתה חושבת שיכולה לנצח אותי, כנראה שהיא הייתה עולה, אבל ככה זה רק תירוץ. דעה אישית. יש פה חבר׳ה מאיראן, עיראק ועוד, ואנחנו מקבלים מכולם כבוד".

מה המסר שלך למי שמחליטים להחרים ספורטאים מסיבות פוליטיות?

"אין לזה מקום בספורט. עדיף לבחור מקצוע אחר".

כיצד הגיבו סביבך אנשי הקיקבוקס העולמי?

"בסביבה האישית שלי אני מקבלת המון הערכה מעולם הקיקבוקס, מהארגון, מהנשיא ומכולם. אני אשאר כאן עוד הרבה שנים וכל אלו שהחרימו בסוף ייעלמו. בסופו של דבר אני עושה פה את ההיסטוריה ואני האלופה ושום דבר לא יעצור אותי".

את רואה בעצמך "שגרירה" של ישראל בזירה הבינלאומית?

"לגמרי. זו אחריות חשובה, ואני תמיד מתנהגת בכבוד ומראה את ישראל בצורה הטובה ביותר. יש לי מאות חברים בעולם שתומכים בי ואפילו בישראל דרך הקשר שלנו".

קיקבוקס הוא ענף מתפתח. איך אפשר למשוך אליו יותר קהל וחסויות בישראל?

"הענף מתפתח ובטוחה שבעתיד יבינו את העוצמה שלו יותר ויותר".

זה עדיין לא אולימפי. עד כמה את מקווה שזה יקרה?

"מאוד מקווה. הענף מסודר ומקצועי, והוא לגמרי ראוי להיות אולימפי".

מהם האתגרים הגדולים ביותר לספורטאי קיקבוקס ישראלי?

"התקופה הנוכחית מורכבת, עם מלחמות ותקופות של לחץ ורגשות. ההכנות נערכו גם תחת טילים ואזעקות - זה קשה, אבל גם נותן כוח להמשיך ולהרים את הדגל. בסופו של דבר, כולנו בסירה אחת עם שאר הספורטאים הישראלים".

מה התוכניות שלך לטווח הארוך?

"בגיל שלי, 26, אני עדיין צעירה במשחקי העולם. הגיל הממוצע הוא 30. אני רוצה להגיע למשחקי העולם בגרמניה ב-2029, ואני בטוחה שהרמה שלי רק תעלה. כבר עכשיו אני מבינה את הסוד לניצחונות, ואני יודעת שכל מדליה שלי היא תוצאה של עבודה קשה ותמיכה מקצועית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שכל מדליה שלי היא בזכות המון גורמים. רוצה להגיד תודה אישית להתאחדות הקיקבוקס ברשות האני סאקאס והתאחדות אילת על התמיכה והמעטפת המקצועית שאני מקבלת שנים. כמובן, שהיום ספונסרים בינלאומיים לא מעוניינים בספורטאים ישראלים, ולכן אשמח להצעות חסות בארץ להמשך דרכי לעבר משחקי העולם 2029".