בישראל לא חסרים סיפורים על כישרונות ענק שצמחו מוקדם, הבטיחו עתיד מזהיר, ואז המסלול שלהם הפך לתלול. ספורט מקצועני, במיוחד טניס, הוא עולם אכזרי ושוחק. ועדיין, הסיפור של ישי עוליאל שונה. אולי כי הוא נכתב בזמן אמת. אולי כי גם אחרי עליות, ירידות, פציעות והידרדרות בדירוג העולמי, הוא עדיין רק בן 25. ובעיקר כי גם היום, כשהוא מדורג 1,979 בעולם אחרי שהיה בשיאו 331 ב-2022, יש תחושה שיש עוד דרך לעלות, ויש עוד חלום להילחם עליו.
עוליאל גדל מגיל צעיר עם תווית "היורש". כשהיה רק בן 12 הוא זכה בתחרות אורנג' בול היוקרתית, אליפות העולם הלא רשמית לילדים, וב-2014 זכה גם בתואר לגילאי 14. בכך הפך לאחד מתשעה שחקנים בלבד בהיסטוריה שזכו באורנג' בול בשתי קבוצות הגיל.
ב-2015 הוא ניצח בסיבוב הראשון לנוער בזוגות בווימבלדון וזכה במדליית הכסף באליפות אירופה לנוער, וכעבור שנה הגיע אחד מרגעי השיא בקריירה - זכייה בטורניר הזוגות ברולאן גארוס. עוד לפני שמלאו לו 18 הוא קפץ להופעת בכורה במדי הנבחרת בגביע דיוויס, ונראה היה ברור שהשלב הבא הוא רק עניין של זמן.
אהבתם את הכתבה? לעוד כאלה הצטרפו לעמוד הוואטסאפ של "ספורט היום" >>
מדרון תלול
ב 2018 עוליאל התגייס לצה"ל במעמד של ספורטאי מצטיין. רבים לא מבינים עד כמה ההסדר הזה מורכב עבור טניסאים. השירות מעניק הטבות, אך עדיין מצמצם שעות אימון, תחרויות, כושר תחרותי ורצף. ובטניס, הפרטים הקטנים הם כל ההבדל, בטח כשעדיין לא קיימת כאן יחידה לספורטאים מצטיינים, עם מפקדים שמבינים את צורכיהם.
מהצד כבר החלו סימני השחיקה שמוכרים היטב בעולם הטניס: המעבר לבוגרים קשה פי כמה מאשר התחרות בנוער. אצל הטובים ביותר בעולם, כישרון פשוט לא מספיק. צריך גוף שבנוי להחזיק שנה ארוכה של טורנירים, מאמן ברמה גבוהה, גורמים מקצועיים ורשת תמיכה. ובעיקר, צריך יריבי אימון ברמה קבועה.
בישראל זו אחת הבעיות החריפות של ספורטאי ברמה בינלאומית, על אחת כמה וכמה בטניס. הפער בין זירת הנוער לבין הליגות הנמוכות בבוגרים הוא עצום. יש פחות כבוד, יותר טיולים בין עיירות, פחות קהל ויותר לחץ לשרוד כלכלית. לא לכל אחד יש את החוסן להתחזק משם.
מקום לאופטימיות
למרות הכל, בשיאו דורג עוליאל 331 בעולם, נקודת פתיחה יפה לשחקן בן 22, אך בשנה וחצי האחרונות הכיוון השתנה. פציעה מתמשכת בפרק כף היד החמירה, וסדרת טיפולים לא פתרו את הבעיה. הכאב נמשך, כל אימון הפך לסבל פיזי, וכשהיד לא בריאה כל המערכת נסדקת. במאי האחרון עבר ניתוח ביד, ועוליאל נעדר מהמגרשים תקופה ממושכת.
מי שמכיר את עוליאל אולי טוב מכולם ומלווה אותו כבר מגיל 5 ועד היום הוא המאמן ג'אן פוצ'טר, שאמר: "הוא עבר ניתוח ועדיין מתמודד עם הפציעה. הוא טס לאחרונה לתחרויות ביוון ופתח לא רע, אבל גם שם הרגיש כאבים. הרצון שלו גדול, וכשהפציעה תיעלם זה יכול לתת לו קרש קפיצה להגיע למקומות שהוא מסוגל להגיע אליהם, בשלב הראשון לעמדות 200 עד 300 בעולם.
"מבחינת יכולות הוא שחקן כישרוני, הוא מאוד רוצה ויש לו ניסיון. כיום אני מאמן אותו יחד עם מאמנים בארצות הברית. הוא הגיע לרמות הכי גבוהות בעולם כילד, קרו דברים בדרך ואני מקווה שהוא יפרוץ בשנה או שנתיים הקרובות".
שחקנים רבים בעולם הטניס מכירים את הסיפור הזה: פציעה אחת שמגבילה אימון מובילה לעוד פציעות, מייצרת ירידה בכושר, מפילה את הדירוג לרצפה, ואז מתחילים מסע טיפוס חדש. אצל עוליאל זה בדיוק המקום שבו הקריירה נמצאת עכשיו.
אז למה בכל זאת אפשר להיות אופטימי? כי עוליאל עדיין צעיר, וטניסאים רבים פורצים מאוחר יותר. יש שחקנים שהתייצבו רק אחרי גיל 25, כאלה שהקריירה שלהם נפתחה דווקא אחרי פציעה גדולה או תקופה ארוכה של ירידה.
כדי שעוליאל יחזור לזירה הגבוהה הוא זקוק בראש ובראשונה לשיקום פיזי מלא מהניתוח שעבר. ברגע שהיד תאפשר להתאמן בלי מגבלות הוא יוכל לבנות מחדש כושר, דיוק ומשמעת תחרותית. מעבר לכך, חזרה להיקף נסיעות ותחרויות משמעותי בחו"ל חיונית כדי לצבור נקודות דירוג מחדש, להיחשף לרמות גבוהות ולחזור לקצב של טניס מקצועני בדרג העולמי.
בנוסף, הוא זקוק למסגרת מקצועית יציבה שתלווה אותו בין תחרויות ואימונים. בישראל, שבה יש מחסור בשחקנים ברמה בינלאומית, גם מציאת יריבי אימון איכותיים היא אתגר, אולם גורם כזה עשוי להיות משמעותי מאוד למי שמנסה להתרומם מחדש.
יו"ר איגוד הטניס, אבי פרץ, הוסיף: "עוליאל חזר בתקופה האחרונה, הוא משחק מול שחקנים חזקים - חיות טרף כולם, אבל אני שמח קודם כל שהוא משחק ובריא".
הקריירה של עוליאל היא תזכורת לדבר חשוב בנוגע לספורטאי צמרת: העולם רואה רק את המספר שליד השם. עליות וירידות בדירוג נראות לפעמים כמו מסקנה חותכת. אבל המציאות עמוקה יותר. כל פציעה היא חודשים של כאב. כל נסיעה לטורניר קטן היא מאבק נפשי. ואם יש מישהו שיכול להפוך את הדרך המורכבת הזאת לתחייה מקצועית, זה שחקן שהתחיל לנצח על במות גדולות כבר בגיל 12.
