לפני חודש וחצי הגיעה שרון קנטור לאימונים באתר האולימפי המיועד לתחרויות הגלישה בלוס אנג'לס 2028. מדליסטית הכסף מהמשחקים בפריז 2024 התכוננה לאליפות אירופה, אך אז נחבטה בראשה, סבלה מזעזוע מוח, ובהמשך - למרות שהתחרתה לאחר זמן קצר באליפות ישראל, הבינה שעליה להוריד הילוך ופרשה מהתחרות היבשתית הגדולה.
זו לא הייתה החלטה פשוטה, אך קנטור בת ה-22 הבינה שהיא הכרחית. בריאיון ל"ישראל היום" היא מספרת על התהליך שעברה מאז פריז.
"אחרי שחזרתי להתאמן בינואר גיליתי שפתאום זה קשה הרבה יותר ממה שזכרתי. שכחתי כמה מאתגר זה לעבוד קשה, להשקיע את כל האנרגיה והריכוז באימונים אינטנסיביים, אבל עם הזמן התרגלתי. מזל שיש לי את הנבחרת - האימון המשותף הקל עליי מאוד ועזר לי לחזור לעניינים. הרגשתי בנוח לקחת את הזמן, לא ללחוץ פול גז. התמקדתי בבנייה הדרגתית ובניסיון להבין את עצמי טוב יותר. מובן שאני עדיין רוצה לנצח ולהצליח בתחרויות, אבל הפוקוס השנה היה גם על ניסוי דברים חדשים".
"אני בעניינים - גם כשיש חוסר ביטחון"
את מרוצה מהשנה האחרונה?
"בהחלט. בכל תחרות סבב שהשתתפתי בה הגעתי לפודיום, וזה נותן תחושת הישג מסוימת. גם באליפות העולם, למרות שלא הייתי בשיאי, סיימתי במקום השישי. גם בלי מדליה זו תוצאה טובה מאוד בעיניי, אפילו מפתיעה, כי היא מראה שאני בעניינים, גם כשיש קצת חוסר ביטחון פנימי. זה חיזק בי את ההבנה שאני מסוגלת להתמודד עם אתגרים ולהיות תחרותית גם בתקופות שבהן אני לא מרגישה במלוא היכולת".
הפציעה בלוס אנג'לס עצרה את התנופה?
"כן. חטפתי מכה די חזקה בראש מנפילה לא נכונה באימון על הציוד. זה היה רגע קצת מוזר כי לקח זמן להבין את חומרת הפגיעה. אחר כך סבלתי מסחרחורת וכאב ראש. לא חטפתי מכה כזו קודם, והיו הרבה ניסיונות להבין איך להתקדם בטיפול - אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב".
ואפילו השתתפת באליפות ישראל האחרונה
"לא רציתי להחמיץ אותה, וגם רציתי לבדוק אם אני מסוגלת לחזור להתחרות אחרי הפציעה. בהמשך, בעזרת הצוות הרפואי, הבנתי שאני לחלוטין לא מוכנה לאליפות אירופה, והחלטנו שנכון יותר להתמקד בהחלמה כמו שצריך. זה מבאס - זו האליפות הראשונה של הקמפיין ללוס אנג'לס ורציתי מאוד להיות שם ולבחון את עצמי, אבל אלו דברים שלא בשליטתי, ואני קודם כול חייבת לדאוג לעצמי".
"לקחת אחריות אישית"
כשתשוב לכושר וכשירות, קנטור תעלה למסלול ללוס אנג'לס עם שינוי משמעותי במעמדה בעקבות ההישג בפריז. "המדליה האולימפית הביאה איתה דברים טובים ואתגרים. מצד אחד היא הוציאה אותי מאזור הנוחות - פתאום נדרשתי לדבר מול קהל, להופיע בתקשורת ולהבין שהפכתי למודל לחיקוי. זה לימד אותי להיות מודעת יותר למה שאני עושה ואומרת".
"אני מאוד רחוקה מזה, ואוהבת לעבוד בשקט. אנשים מניחים שהם מבינים אותי רק לפי ההישגים שלי, וזה לא תמיד נכון. אני עדיין אותה ביישנית שמעריכה שקט, ולא מרגישה בלתי מנוצחת או מעל כולם. אני מרגישה את ההערכה הציבורית, אבל נשארת נאמנה לעצמי".
אחרי המדליה כולם דיברו עלייך - ואז פתאום זה נעלם
"הרגשתי את זה, אבל אנשים עדיין מדברים על ההישג והשם שלי מוכר להם. זה טוב שהספורט נמצא במודעות, אבל לפעמים מבאס שזה נגמר ולא מופיע כל הזמן בכותרות. עם זאת, אני לא מחפשת את זה - בסוף אני מתמקדת בספורט ובמה שאני עושה במים".
עשית הרבה שינויים מאז פריז?
"כן. כיום אני הרבה יותר מודעת לתהליך האימונים ולתכנון הקמפיין שלי, ולומדת להסתדר עם התוכנית ולהתאים אותה למטרות האישיות. הדינמיקה בנבחרת השתנתה עם הצעירות והחלפת עוזר המאמן, וזה לימד אותי להתמודד עם שינויים ולהבין שאי אפשר תמיד להישען על תוכנית מוכנה - צריך גם לקחת אחריות אישית. בנוסף, למדתי לקבל את התואר 'מדליסטית אולימפית' כחלק מהזהות שלי".
איך הקשר שלך עם מאמן הנבחרת שחר צוברי?
"הקשר שלנו טוב מאוד, תומך ומחזק. הוא דורש ממני יותר ומציב ציפיות גבוהות, אבל זה מדליק אותי ומאפשר לי להרגיש שאני מסוגלת להביא תוצאות טובות יותר. הוא נותן לי משוב כן ומוביל אותי להתמודדות עם אתגרים, בלי שזה מרגיש לחץ שלילי - ההדרכה שלו מקנה לי ביטחון מקצועי".
איך הדינמיקה בנבחרת?
"יש תחרות פנימית בריאה - כל אחת רוצה להביא את עצמה ליכולת הכי טובה, וזה מעודד את כולנו להשתפר. יש גם חברות אמיתית, אנחנו מבלות יחד אחרי אימונים, בסופי שבוע ובשגרה מחוץ למים. בזכות זה כל אחת מכירה את השנייה לעומק - מבחינת יכולות, אופי והתמודדות עם מצבי לחץ ואתגרים חדשים. התמיכה הזאת מאזנת את האימונים ואת המתח התחרותי".
פריז עדיין ברקע, אבל המבט כבר מכוון ללוס אנג'לס. אבל קנטור לא נלחצת: "אני עדיין לא חושבת על כך. זה ממש רחוק מבחינתי מבחינת התהליכים שאעבור והדברים שאצטרך להתמודד איתם. אעבור עוד דרך ארוכה לפני שאוכל באמת להתחיל לחשוב על להיות שם ועל מה שיקרה".
הניסיון האולימפי בטח יעזור בקמפיין החדש
"מאוד. אם אגיע ללוס אנג'לס, יהיה לי ניסיון להתמודד עם ההכנה, לנהל את עצמי ואת התהליך בצורה טובה יותר וללמוד מטעויות ומהצלחות קודמות. אבל בכל תחרות ומבחן אני כמו כולם - אין קיצורי דרך, והכול יהיה צמוד, במיוחד כשיש לנו נבחרת כל כך חזקה".
אז איפה נראה אותך ב-20 ביולי 2028, ביום שיוט המדליות?
"אפילו אני לא יודעת את התאריך המדויק של השיוט הזה - אני פשוט מקווה שאהיה שם".
