יש רגעים בקריירה של ספורטאי שמרגישים כמו סגירת מעגל, ויש רגעים שמרגישים כמו התחלה מחדש. עבור לטיסיה בק, הגולפאית הישראלית הבכירה, ההודעה שקיבלה בחודש שעבר שילבה בין שני הדברים. אחרי עונה עקבית שכללה חמש הופעות בטופ 10 וניצחון ב־Atlantic Beach Classic, היא הבטיחה את חזרתה לבמה הגדולה - סבב ה־LPGA של עונת 2026.
בק, בת 33, בוגרת אוניברסיטת דיוק, היא אחת הנשים הבודדות בעולם שהצליחו להפוך את הגולף האליטיסטי לקריירה בינלאומית. לסבב הבכיר היא הגיעה לראשונה ב־2011, ומאז הספיקה להשתתף בו שש עונות. הייתה לה גם הופעה היסטורית באולימפיאדת ריו ב־2016, כמו גם תקופות של עליות ומורדות, אך לרגע היא לא ויתרה והמשיכה להיות נציגת ישראל בענף שבו דגל הכחול־לבן לא מוכר. השנה נראה שמשהו התחבר לה מחדש, ועם החזרה לסבב ה־LPGA היא מציבה לעצמה מטרה ברורה - כרטיס למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028.
"מרגש מאוד לחזור ל־LPGA", מספרת בק בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "הפעם המסלול היה ארוך ומאתגר. היה צריך לשחק לאורך כל העונה בסבב המשני ולסיים בטופ 10 מתוך כ־150 שחקניות. טעות אחת או שבוע חלש יכולים לשנות הכל. בסוף העונה, כשהתברר שעמדתי במשימה, הרגשתי הקלה וסיפוק גדול. הכל התחבר לי - המשחק, הראש, וגם האמונה בעצמי".
האמנת כל הזמן שתוכלי לחזור ל־LPGA?
"כן, גם כשזה היה נראה רחוק. השנה באתי בגישה אחרת - פחות לחץ, יותר הנאה. פתחתי חזק, סיימתי שלישית בתחרות הראשונה, ניצחתי בשנייה. מהר מאוד מצאתי את עצמי בראש הדירוג, וזה היה רגע שבו אמרתי לעצמי שאני באמת שייכת לרמה הזו".
כובע עם מגן דוד
לקראת העונה הקרובה בק מבטיחה: "אעבוד בצורה חכמה וממוקדת יותר. אתאמן עם שחקן PGA ואלמד ממנו איך להתמודד עם הלחץ ברמות הגבוהות. למדתי שהמפתח הוא לא לעבוד יותר, אלא לעבוד נכון".
את חיה מחוץ לישראל. את מרגישה שמעריכים אותך בארץ?
"האמת היא שלא תמיד. אני כבר 19 שנה בחו"ל, פשוט כי אין בארץ התנאים הנדרשים להגיע לרמה הזאת. זה גרם לי לעזוב בגיל צעיר ולחיות לבד, הרחק מהמשפחה. מצד שני, יצרתי לעצמי כאן חיים, יש לי אנשים שהם כמו משפחה. בארץ לא תמיד יודעים שיש בכלל גולפאית ישראלית פעילה. אבל גם אם לא כולם מכירים אותי, אני תמיד דואגת לייצג את ישראל בגאווה".
הנוכחות הבינלאומית חשובה לך יותר מההכרה בארץ?
"כן, כי אני רואה בזה שליחות. אני תמיד עם כובע שעליו מגן דוד, וזה מיד יוצר עניין. הרבה יהודים ברחבי העולם ניגשים אלי, מדברים, מעודדים. אני רואה בזה אחריות, להיות הפנים הטובות של ישראל בעולם הספורט".
מאז האסון של 7 באוקטובר זה בטח קיבל משמעות אחרת.
"מאז אותו יום הכובע עם המגן דוד הפך לסמל בשבילי, משהו שמזכיר לי מי אני ולמה אני עושה את זה. ברוב המקרים אנשים ניגשים אלי ומביעים תמיכה בישראל, וזה מרגש. היו גם תגובות קשות ברשת, במיוחד בתחילת המלחמה, וזה פגע בי. בהתחלה ניסיתי להגיב ולהסביר, אבל מהר מאוד הבנתי שאין טעם. אני מתרכזת במשחק ובשליחות שלי לייצג את ישראל בצורה חיובית".
יש רגעים של בדידות?
"פחות מבעבר. למדתי למצוא את הקהילה שלי בכל מקום שאני מגיעה אליו. יש לי אנשים שתומכים בי, בעיקר משפחות יהודיות ברחבי ארה"ב שמארחות אותי. הם שולחים הודעות בחגים, עוקבים אחרי התוצאות שלי, וזה נותן תחושת שייכות. אני אולי רחוקה מהבית, אבל אף פעם לא באמת לבד".
הקרבה והתמדה
כאמור, היעד המרכזי הבא של בק הוא הופעה במשחקים בלוס אנג'לס בעוד שלוש שנים. "זה החלום הגדול", היא אומרת, "אם אצליח לשמור על יציבות ולסיים בטופ 200 בדירוג העולמי, זה יהפוך את החלום הזה לאמיתי. המטרה היא להישאר בטופ 100 בעולם ולשמור על הכרטיס לעונה הבאה. זה נשמע אולי יעד צנוע, אבל מבחינתי זו הוכחה שאני באמת שייכת לשם. כל שנה כזו היא לבנה נוספת בדרך אל המטרה הגדולה - לוס אנג'לס 2028".
כמה עולה לנהל עונה שלמה בסבב כזה יוקרתי ופופולרי?
"הרבה מאוד, בערך 120 אלף דולר לעונה. זה כולל טיסות, לינה, ציוד, מאמנים, ובעיקר את הקדי (נושא כלים, א.א), שהוא הוצאה משמעותית בפני עצמה. בארץ אין לי כמעט תמיכה כספית, אז אני מחפשת ספונסרים שיעזרו לי. בגולף, אם אתה לא עובר קאט בתחרות, אתה פשוט מפסיד כסף. זו מערכת כלכלית קשה, שבה אתה צריך לממן את עצמך גם כשאין הצלחות".
כבר חשבת על מה שתעשי ביום שאחרי סיום הקריירה המקצוענית שלך?
"כן. אני רוצה להישאר בגולף, אולי לעבור להדרכה או לאימון, במיוחד של צעירים וצעירות. אני מאוד אוהבת ללמד ולהסביר את הצד הטכני של המשחק. בארה"ב יש המון הזדמנויות בתחום הזה, אבל אני גם חושבת על האפשרות לחזור לארץ ולעזור לפתח את הענף. זה יהיה סוג של סגירת מעגל בשבילי".
איך היית מתארת את כל הדרך שעשית בגולף, ב־19 השנים האחרונות?
"הקרבה, ואולי גם התמדה. היו כל כך הרבה רגעים שבהם היה יכול להיות קל לוותר - פציעות, קשיים כלכליים, תחרויות שבהן הכל הלך לי הפוך, אבל תמיד היה בי משהו שלא נתן לי לעצור. זה בא מתשוקה אמיתית לגולף, מאהבה גדולה למשחק וגם מאמונה שאני יכולה להגיע רחוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו