אם יש דבר אחד שבלסינג אפריפה הוכיח מעל לכל ספק, בעודו מאיץ על מסלולי הריצה למרחקים קצרים, זה שיש לאתלטיקה הישראלית על מי ועל מה לבנות. אחרי כמה עשורים של קיפאון, הכישרון הבולט שלו מצליח לפרוץ תקרות זכוכית מיושנות, שמרוב אבק כבר היה קשה לראות אם העתיד נמצא באופק.
זה התחיל עם אותה ריצת 200 מטר מטאורית באליפות העולם עד גיל 23 בקולומביה ב־2022, אז טרם מלאו 19 לאפריפה. הוא עצר את השעון על 19.96 שניות, קבע בכך שיא ישראלי וזכה במדליית הזהב. למרות שעוד נחשב לפוטנציאל גולמי בלבד, היתה בהישג הזה הצהרת כוונות נדירה שאמרה: גם ישראלי יכול לרוץ על המסלול של הגדולים.
עם זאת, למרות שהוסיף לאחר מכן שתי זכיות בזהב באליפות אירופה עד גיל 23 (ב־2023 וב־2025), הוא לא הצליח לחזור ולרדת מתחת ל־20 שניות, למעט תוצאה אחת לא מוכרת של 19.99 שניות בגלל רוח חזקה מהמותר.
למעשה, אפריפה נתקל במשוכה אחת שהוא מתקשה לדלג מעליה - המעבר מכישרון מוביל בגילים הצעירים לאצן ברמות הגבוהות בתחרויות הבוגרים. היום, באליפות העולם באתלטיקה, שנערכת בטוקיו, יפן, הוא יקבל עוד הזדמנות להוכיח שאולי בכל זאת הוא על המסלול הנכון, ובמרחק הנכון.
לבוא לידי ביטוי
אפריפה, ששבר הקיץ גם את השיא הישראלי בן 26 השנים בריצת 100 מטר והעמיד אותו על 10.09 שניות, הבין שכדי לעשות את קפיצת המדרגה ולהשתלב בין הרצים הגדולים הוא צריך להתמקד במרחק אחד, הכפול. בעוד בריצת ה־100 מטר כל מאית שנייה דורשת שילוב כמעט מושלם של כוח מתפרץ וטכניקה, ב־200 יש לאפריפה אפשרות לנצל את הסיבוב (הישורת של 100 המטרים האחרונים), את התאוצה ואת סגנון הריצה ארוך התנועה שלו. זו אסטרטגיה שלמה, גם אם מדובר בריצה לטווח קצר, שיכולה להיות לטובתו.
הדגש שהחליט אפריפה לשים על ה־200 מטר כלל גם שינוי מקצועי ברמת המאמן האישי. הוא נפרד מיגאל בלון שעמד לצידו שנים רבות ועבר להתאמן לצד אצנים אירופיים בכירים בקבוצה הולנדית, בעיר ארנהיים. המעבר הזה עזר לו לצאת לא רק מישראל, אלא גם מאזור הנוחות, תוך שהוא מייצר לעצמו תחרות פנימית יומיומית שדורשת ממנו יותר.
בארץ לא היה מי שיאתגר אותו על המסלול. השינוי הגיע די מהר ומורגש בעיקר ברמה הטכנית והמנטלית, אך בינתיים לא בא לידי ביטוי על שעון הריצה. "אני מרגיש חד מתמיד", העיד על עצמו אפריפה, שמומחים הצביעו על שיפור בזינוק שלו ובשמירה על הקצב.
כעת הגיע הזמן לתרגם זאת לתוצאה פורצת מחסומים, גם אם במונחים של עולם הספרינטרים אפריפה נחשב לצעיר מאוד. הוא למד בשנים האחרונות שכישרון פותח דלתות, אבל כאמור הוא גם צריך לעבור דרכן, בין השאר מנטלית. הקיץ הזה הוא נקודת המבחן, נקודת היציאה מהקיפאון האישי, שתסיים את שלב הנסיגה. גם העפלה לשלב חצי הגמר יכולה להחזיר לו את הביטחון, ולא לתת לקולות שמדברים על "הבטחה שלא מומשה" להתגבר.
בדרך לפודיום
את התוצאה שתשנה הכל עבורו אפריפה (מכבי ת"א) יכול וצריך להשיג על הבמה הגדולה בטוקיו, גם אם אף אחד לא חולם על מדליה ואפילו לא על השתחלות לשמיניית הגמר. הוא כן יתמודד מול השמות המרכזיים של האתלטיקה העולמית, ומעל כולם ניצב נואה ליילס. אלוף העולם והאלוף האולימפי ב־100 מטר שואף לזכות בפעם הרביעית ברציפות באליפות העולם ב־200 מטר, הישג שרק יוסיין בולט האגדי הצליח לרשום עד היום. ליילס מוביל את טבלת 2025 עם 19.63 שניות, תוצאה שנקבעה באליפות ארה"ב.
ליילס גבר על קני בדנרק ב־0.04 שניות בגמר האמריקני, שהיה גם ריצת מבחן למשחקים האולימפיים בפריז 2024, אבל נראה שהאתגר המרכזי עשוי להגיע מכיוון אחר, זה של לטסיל טבוגו מבוצוואנה. הוא בן 22, אלוף אולימפי מכהן, ולמרות שליילס גבר עליו פעמיים במסגרת ליגת היהלום העונה, הפערים ביניהם היו מינימליים, כולל 0.02 שניות בלבד בריצה בציריך. טבוגו, שזכה במדליית ארד באליפות העולם של 2023, מקווה לשדרג את מעמדו על הפודיום בטוקיו.
גם בריאן לבל מג'מייקה (19.69, שלישי בעולם השנה) וטאפיוואנשה מקאראווו ומקאנקאישה צ'אראמבה מזימבבואה מועמדים למדליה, ואל הרשימה מצטרפים אלכסנדר אוגנדו מהרפובליקה הדומיניקנית, זרנל יוז הבריטי והסנסציה האוסטרלית גוט גוט בן ה־17.
