מוסדות בינלאומיים, גם אלה שעוסקים בתחום הספורט, מעולם לא הצטיינו בחיבה יתרה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, ובשנים האחרונות היחס של חלקם הידרדר עד כדי אנטישמיות גלויה.
באווירה העוינת ששוררת בהם קשה לעיתים להשמיע קול שונה, ולכן התערוכה "ספורט. המונים. עוצמה", שנפתחה השבוע בבניין האו"ם בז'נבה ביוזמת הקונגרס היהודי העולמי, נראית ונשמעת כמשב רוח מרענן ביום שרב.
התערוכה עוקבת אחרי האופן שבו המשטר הנאצי עשה שימוש בכדורגל על מנת לקדם את האידיאולוגיה שלו, לרדוף ספורטאים ומועדונים יהודיים ולנדות את אלה שסירבו ללכת בתלם הנאצי. נוסף על כך, מוצגי התערוכה מספרים את סיפור היהודים שהמשיכו לעסוק בספורט בגטאות ובמחנות הריכוז, ובוחנים כיצד זיכרון השואה ורדיפות היהודים טופל בעולמות הכדורגל בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
"לפני כמה שנים הבנו את כוחו של הספורט לפרוץ מתוך תיבת התהודה של הקהילה היהודית", מספר ד"ר לאון סלטיאל, מנהל הדיפלומטיה של הקונגרס היהודי העולמי ונציג הקונגרס במשרדי האו"ם ואונסק"ו בז'נבה. "התחלנו להשקיע בכמה פרויקטים, אשר נועדו להסביר טוב יותר כיצד השנאה והרדיפה נגד יהודים יכולות לזהם תחומים שונים של חיי היומיום, וכיצד הן הובילו לזוועות השואה".
הנאצי שכונה "ידיד נאמן"
אחד המוצגים המרגשים חושף בפני באי התערוכה את אוסף חולצות הכדורגל של המועדונים היהודיים מלפני תקופת השואה - חלקם מוכרים למדי, כמו "הכוח וינה", וחלקם נשכחו. כמה מאוהדי הכדורגל שמעו על "בר כוכבא פרנקפורט" או "שילד פדרבורן"? היד האכזרית של הנאצים גדעה את כולם, אבל בקונגרס היהודי העולמי מבקשים לא לאפשר לעולם למחוק מן הזיכרון הן את הקורבנות והן את הרוצחים.
כך מוצאים בתערוכה את שני צידי המתרס: את אדי המל האמריקני, שהיה ליהודי הראשון בשורות אייאקס ונרצח באושוויץ, ואת אוטו הרדר, פעמיים אלוף גרמניה ושחקן הנבחרת הלאומית שלה, ששירת מאוחר יותר באס.אס., פיקד על מחנות הריכוז והפך את חייהם של האסירים לגיהינום.
למרבה הצער, הרדר לא קיבל את העונש המגיע לו. הוא אמנם הועמד לדין על ידי הבריטים בגין ביצוע פשעי מלחמה, והוצא לזמן קצר משורות מועדון הכדורגל המבורג, שזוהה עימו, אולם הפשעים נשכחו במהרה. הכדורגלן הנאצי נידון תחילה ל־15 שנות מאסר (העונש הומתק ל־10), אבל שוחרר כעבור ארבע שנים בלבד.
כאשר מת, קבוצתו פרסמה מודעת אבל שציינה כי "תמיד היה חבר טוב וידיד נאמן". בשנת 1974 הרשויות של המבורג אף כללו אותו בחוברת כוכבי הכדורגל של העיר, אשר הוצאה לאור לקראת אליפות העולם שהתקיימה במדינה, כמודל חיקוי לצעירים, לא פחות.
המשטר הנאצי העריך מאוד את הספורט כאמצעי להכין את האוכלוסייה למלחמה וגם ככלי לגיוס חברתי של תומכים, מציין סלטיאל ומזכיר שבשנת 1938 הוטל איסור גורף על היהודים להשתתף בפעילות ספורטיבית. במקביל, הספורטאים ה"ארים" נרתמו בחדווה ליישם את הטירוף האידיאולוגי של הרייך השלישי במעשים. אוטו הרדר ממש לא היה יוצא דופן.
אחד המועדונים שנכחדו ב־1938 וזוכים לעדנה בתערוכה, שנאצרה בסיוע מוזיאון הספורט של ברלין, הוא "הכוח אסן". המועדון הוקם באוקטובר 1923, וכעבור ארבע שנים כבר מנה אלף חברים, שעסקו בהתעמלות, איגרוף, סיף, אתלטיקה, טניס, טניס שולחן, שחייה וכמובן כדורגל. ליל הבדולח ב־1938 שם קץ לכל הפעילות - אחרי ששרפו את בית הכנסת של אסן, הנאצים הרסו גם את מועדון הספורט של יהודי העיר.
חוששים מסנקציות
בימינו איסור גורף על היהודים לעסוק בספורט אינו מתקבל על הדעת, אבל גורמים אנטי־ישראליים מוצאים דרכים אחרות לתת לישראל להרגיש שהיא לא רצויה. לעיתים, גם גופים כמו אופ"א משתתפים ב"חגיגה", כמו שקרה במשחק הסופר־קאפ האירופי, כאשר המארגנים הניפו שלט "הפסיקו להרוג ילדים. הפסיקו להרוג אזרחים", אבל נמנעו מכל גינוי של טבח 7 באוקטובר ושל חמאס.
"אנחנו מודאגים מניסיונות לדחוף לסנקציות על ישראל בארגוני ספורט בינלאומיים", אומר ד"ר סלטיאל, "צריכים לזכור שהמלחמה בין ישראל לחמאס החלה במתקפת טרור של 7 באוקטובר, רצח של כ־1,200 ישראלים וחטיפת 250 נוספים. זרם החדשות מעוות לפעמים את האמת, וספורט צריך להישאר ניטרלי ומנותק מפוליטיקה".
האם ניתן בכלל להפריד את הספורט, ואת הכדורגל בפרט, מפוליטיקה?
"חייבים להפריד ביניהם. מגרשי ספורט ותחרויות צריכים להיות אמצעי אולטימטיבי לבניית גשרים ולא לזריעת שנאה".
ארגונים ופעילים אנטי־ישראליים הגבירו לאחרונה את הניסיונות לנצל את מגרשי הספורט לקידום נידוי וחרם על ישראל. אתה מוצא בכך קווים מקבילים לתקופה הנאצית?
"העידן שאנו חיים בו אינו זהה לשנות ה־30 של המאה הקודמת. אבל מאז הטבח של השבעה באוקטובר אכן מנסים לנדות יהודים מחיי אקדמיה, תרבות וספורט רק בשל יהדותם או בשל ההנחה שהם תומכים בישראל. כאשר מנסים למנוע מקבוצה מסוימת - במקרה זה מן היהודים - גישה למרחב הציבורי, הופכים אותה ל'אחר', ואם זה מצליח, הרי שהרבה יותר קל לעשות לקבוצה הזאת דה־הומניזציה, להציג את מי שמשתייך אליה כמי שאינם בני אנוש. וזה מאפשר בשלב הבא להפעיל כלפיהם אלימות".
האלימות כבר כאן - למשל, כלפי רוכבי קבוצת הרכיבה הישראלית 'ישראל פרמייר טק' במרוץ וואלטה אספניה.
"אנחנו עומדים לצידה של 'ישראל פרמייר טק' בדרישתה ממארגני המרוץ להבטיח את המשך השתתפותה התקין בוואלטה. הביטחון של הרוכבים צריך לקבל חשיבות עליונה, והמארגנים חייבים להבטיח שהקבוצה הישראלית תקבל את ההגנה".
