בבילבאו התרחש היום (רביעי) דבר חמור: קו הסיום של הקטע ה-11 בוואלטה אספניה, אחד משלושת מרוצי האופניים היוקרתיים בעולם, בוטל אחרי שכעשרת אלפים מפגינים פרו פלשתינים ניסו לפרוץ את מחסומי האבטחה. לא מזג אוויר קיצוני, לא תאונה - אלא לחץ פוליטי אלים שהצליח לגבור על אירוע ספורטיבי מהגדולים שיש.
מדובר בנקודת מפנה מסוכנת. אם קבוצות מאורגנות מבינות שכוח ברחוב מספיק כדי לפרק אירוע בינלאומי, הספורט חדל להיות מקום בטוח. היום זה קרה באופניים, מחר זה יכול לקרות בכדורגל, בכדורסל, באתלטיקה ובכל תחרות שבה משתתפות מדינות שמישהו מחליט להפוך ליעד.
הספורט הוא מה שנשאר לנו כמרחב ניטרלי, גשר בין תרבויות ושפות. הוא המקום שבו יריבים פוליטיים מתייצבים באותו מגרש ומתמודדים על בסיס חוקים ברורים ושווים. אם המרחב הזה נפרץ, כולנו מפסידים. ובישראל, אנחנו הראשונים להרגיש את הסכנה.
הגל הזה כבר כאן, והוא רק מתרחב. מספיק להיזכר באירועים האחרונים: דגלי אש"ף ביציעים, קריאות בוז לספורטאים ישראלים ולהמנון, סירוב לעלות מולם להתמודדות. עד עכשיו זה היה בעיקר סמלים והצהרות. אבל אם לא יעצרו את מה שקרה היום בבילבאו, זה כבר לא יהיה רק רעש ברקע - אלא איום קיומי על עצם השתתפותה של ישראל בזירה הבינלאומית.
צריך לומר זאת באופן ברור: אם המגמה לא תטופל עכשיו וביד קשה, ישראל עלולה למצוא את עצמה מודרת מכל המפעלים הגדולים - מאליפויות אירופה, דרך אליפויות עולם, ועד המשחקים האולימפיים עצמם. לא בגלל חוסר כישרון או כישלון מקצועי, אלא בגלל שאספסוף קולני הצליח לייצר אווירה של פחד וחוסר יציבות, והגופים המארגנים מעדיפים "שקט" על פני עקרונות.
זה לא רק עניין של ספורט. זה עניין של צדק ושל תקדים מסוכן. אם מדינות וארגונים לא יעמדו כחומה מול הניסיונות הללו, הספורט יהפוך לזירה פוליטית שבה מי שמרעים בקול רם יותר מנצח - ולא מי שמתאמן, מתאמץ ונותן את כל כולו על המגרש.
מישהו צריך להתעורר, ועכשיו. אסור לעולם לתת להפגנה אלימה אחת בבילבאו להפוך לנורמה עולמית. אירועי ספורט חייבים להיות מוגנים בכל מחיר, לא רק לטובת הספורטאים והקהל אלא לטובת האמונה שכל עוד יש ספורט, יש לנו עדיין מרחב משותף שבו בני אדם מתחרים ולא נלחמים.
אם המארגנים והמנהיגים ימשיכו להיכנע, נמצא את עצמנו בעוד שנים ספורות עם ספורט בינלאומי שבו לישראל אין מקום. וזה לא רק הפסד של ישראל - זה הפסד של כל מה שהספורט מייצג.
