הבייסבול הישראלי נמצא בפתחה של תקופה חדשה, כשאחרי שנים של פעילות על סף המחתרתית הוא עומד להיכנס להילוך גבוה. הכיוון הוא לוס אנג'לס 2028, שם המארגנים החזירו את הענף לרשימת התחרויות אחרי שנעדר מהמשחקים נטןךחצ]חחם בפריזס 2024. מי שמנהל את המהלך הוא ארי ורון, יושב ראש איגוד הבייסבול החדש, שנכנס לתפקיד עם תשוקה גדולה.
ורון התל אביבי (נשוי פלוס 3) ויליד אורגון שבארצות הברית, חי את המשחק מאז שהיה בן 12. שנה לאחר מכן עלתה משפחתו לישראל, לרעננה, שם הגיע באקראי לאימון בייסבול. ומאז לא עזב את הענף, בו גדל וצח עד לעמדת מפתח.
כעת בתפקידו החדש הוא ינסה להרחיב את בסיס השחקנים הצעירים בארץ, כמו גם להוביל את נבחרת ישראל לעוד הצלחות על הבמה הבינלאומית. "עבורי בייסבול הוא הרבה יותר ממשחק", אומר ורון בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "זה מקום שבו למדתי ערכים, קיבלתי חברים לכל החיים, ועכשיו אני רוצה להעביר את זה לדור הבא בישראל".
משחקי אליפות העולם - ג'יו ג'יטסו - נמרוד ריידר מנצח את המתמודד הנורווגי - באדיבות משחקי אליפות העולם | באדיבות משחקי העולם
אחד הדברים הראשונים שוורון מדגיש, כשמדברים איתו על בייסבול, הוא המשמעות האישית שהמשחק קיבל בחייו: "הגעתי לישראל כילד מתבגר, בלי לדעת כמעט מילה בעברית. הבייסבול היה המקום שבו מצאתי שפה משותפת. לא משנה אם לא דיברתי עברית - על המגרש הכל היה ברור: חוקים, צוות, אחריות. זה נתן לי תחושת שייכות אדירה".
עוד אומר ורון: "אני אבא לשלושה ילדים, ואני רוצה שגם להם תהיה האפשרות לגדול עם הערכים שבייסבול נותן - משמעת, שיתוף פעולה, וגם סבלנות. זה לא משחק של פתרונות מיידיים, אלא של תכנון, חשיבה אסטרטגית וניצול נכון של הזדמנויות".
החזון: ליגות, מגרשים וחלום אולימפי
ורון נכנס לתפקידו ברגע קריטי. אמנם הענף כבר הספיק לזכות לחשיפה בזירה הבינלאומית, בעיקר אחרי ההצלחה ההיסטורית באולימפיאדת טוקיו 2020, אבל בארץ התנאים עדיין רחוקים מלהיות אידיאליים. מספר המגרשים מצומצם, ליגות הילדים והנוער נאבקות על תקציבים, ובתי הספר כמעט ולא מכירים את המשחק.
"אני רוצה שבייסבול יהיה נגיש לכל ילד בישראל שרוצה לנסות", הוא מצהיר. "זה אומר יותר מגרשים, יותר מאמנים, ותוכנית מסודרת שתחבר את הענף למערכת החינוך. לא ייתכן שזה יישאר משחק של 'נישה אמריקאית' - יש פה פוטנציאל אמיתי, והילדים שמגיעים מתאהבים בזה מהר מאוד".
החזון שלו לא נעצר בישראל בלבד. עם החזרה של הבייסבול למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028, ורון רואה הזדמנות כפולה: מצד אחד להמשיך לבסס את הנבחרת הלאומית בזירה העולמית, ומצד שני להראות גם לילדים בארץ לאן ניתן להגיע.
"מי שראה את הנבחרת בטוקיו יודע שזו לא פנטזיה. ישראל יכולה להתחרות מול הגדולות באמת. המטרה שלי היא שנגיע ללוס אנג'לס עם סגל צעיר ורעב, כזה שייצג לא רק את העלייה האמריקנית אלא גם את הילידים שלמדו כאן את המשחק", ורון משדר אופטימיות.
אחד האתגרים הגדולים ביותר של ורון הוא להטמיע בישראל תרבות ספורט שונה מזו שגדל בה. בארצות הברית בייסבול הוא כמעט דת - אצטדיונים מלאים, מיליוני צופים, ושפה שלמה של סטטיסטיקות ונתונים. בישראל, לעומת זאת, מדובר במשחק שמוכר בעיקר ליוצאי צפון אמריקה, שצריך עדיין לבנות את הפופולריות שלו.
"אני מבין למה יש מי שאומר שבייסבול איטי מדי", הוא מודה בחיוך, ולצד זאת מאמין שאפשר לשנות את התפיסה, "מי שמבין את המשחק מגלה עולם שלם. יש פה חשיבה טקטית עמוקה, דרמות שמתרחשות ברגע אחד קטן, והכי חשוב – זה משחק של צוות. אי אפשר להצליח בו לבד".
לטענת ורון, דווקא התרבות הישראלית יכולה להעניק למשחק טוויסט מעניין: "יש כאן אנרגיה, יצירתיות, חוצפה בריאה. זה מה שצריך כדי לפתח את הסגנון הישראלי בבייסבול, כזה שלא מנסה להעתיק את האמריקנים אלא למצוא את הדרך המקורית שלו".
כששואלים את ורון מה גורם לו להשקיע כל כך הרבה מזמנו וממרצו, הוא כמעט לא מהסס. "אני מרגיש שליחות", הוא אומר בפשטות. "היו רגעים שבהם שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה, הרי זה לא תמיד פשוט. אבל אז אני רואה ילד בן עשר שעולה בפעם הראשונה למגרש, חובט בכדור, ומרגיש את ההתרגשות הזו וזה מזכיר לי את עצמי בגיל ההוא. אם אצליח לתת לעוד דור את החוויה הזו, עשיתי את שלי".
גם האתגרים, ברור לוורון, רבים: גיוס תקציבים, שכנוע מקבלי ההחלטות להשקיע במגרשים, הרחבת קהל האוהדים במדינה שבה ספורט כבר נלחם על תשומת הלב מול אינספור אפשרויות אחרות. ובכל זאת, ורון משוכנע שהדרך הנכונה היא לאט ובטוח, עם השקעה מסודרת לטווח ארוך.
ורון מסכם: "אנחנו לא מחפשים קיצורי דרך. המטרה היא לבנות יסודות יציבים, כדי שהבייסבול יישאר כאן לעוד עשרות שנים. החלום שלי? לראות אצטדיון בייסבול מלא בתל אביב, עם משפחות שמגיעות ליהנות מהמשחק, ולדעת שהילדים ששיחקו היום במגרשי רעננה או פתח תקווה הם אלה שמייצגים את ישראל על הבמה האולימפית בלוס אנג'לס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו