בדיוק לפני שנה, ב־26 ביולי 2024, כשהאורות נדלקו לאורך נהר הסיין ואלפי ספורטאים שטו בסירות מול מגדל אייפל, ישראל פתחה את דרכה באולימפיאדה יוצאת דופן. היה זה טקס פתיחה שלא נראה כמותו - מרהיב, חדשני, וכזה שסימן את תחילתם של המשחקים הגדולים ביותר בתולדות הספורט העולמי. עבור המשלחת הישראלית, זה היה עוד ערב של תקווה: סמל ודגל, תלבושות תואמות, צילום קבוצתי, וקצת חלומות בלב.
אבל איש לא שיער שהחלומות האלה ילבשו צורה כל כך ממשית, כל כך עוצמתית. שבע מדליות - שיא כל הזמנים. שישה ספורטאים אישיים ונבחרת אחת שעמדו על הפודיום. הישגים נשיים פורצי דרך. יום אחד עם שלוש מדליות. ובשיא, דגל ישראל שמתנוסס מעל גולש רוח צעיר שכתב את שמו בהיסטוריה.
שנה חלפה מאז אותו ערב קסום על הסיין. שנה שבה הספורט הישראלי כבר לא אותו הדבר. זה הזמן לחזור לרגעים - רגעים של חיבוק, של דמעה, של לחיצת יד מתחת לפודיום, שסימנו קיץ בלתי נשכח. רגע אחר רגע, כך נראתה האולימפיאדה הכי ישראלית שהייתה כאן אי פעם.
1 באוגוסט - פיטר פלצ'יק עם ארד היסטורי
המדליה הראשונה של ישראל באולימפיאדת פריז 2024 לא איחרה לבוא והיא הגיעה דרך הכתף של פיטר פלצ'יק. הג'ודוקא בן ה-32, שהוביל את נבחרת ישראל בטקס הפתיחה לצידה של השחיינית אנדי מורז, לא הגיע כאחד הפייבוריטים. הוא דורג 11 בלבד בעולם והוגרל לפתוח כבר בסיבוב הראשון של קטגוריית המשקל עד 100 ק"ג.
הוא פתח את יומו עם איפון מהיר על גונצ'יגסורן באטחויאג ממונגוליה. בשמינית הגמר חיכה לו הקהל הביתי ויריב צרפתי, אורליאן דיאס. תשע דקות נמשכה הדרמה, עד שהצרפתי ספג עונש שלישי והודח. ברבע הגמר, מול זלים קוטסוייב האזרי, פלצ'יק נכנע בווזארי ונדמה היה שהמדליה מתרחקת. אלא שאז הגיעו קרבות בית הניחומים: איפון על מייקל קורל ההולנדי (מדורג 7 בעולם), והעפלה לקרב על הארד מול דניאל אייך משווייץ.
הקרב על המדליה התנהל במתח גבוה. פלצ'יק עלה ליתרון בניקוד ווזארי לאחר כשתי דקות, ועמד לשמור עליו עד לסיום. חמש שניות לפני תום הקרב, באופן דרמטי ובלתי שגרתי, קיבל עונש שלישי שהוביל לפסילה. השופט הראשי קטע את הקרב ניצחון לשווייצרי. אלא שאז התערבו השופטים הבכירים, צפו בהילוך חוזר, וגילו כי שניים משלושת העונשים ניתנו בטעות ובבת אחת. ההחלטה בוטלה, הקרב חודש לחמש השניות האחרונות ופלצ'יק החזיק ביתרון עד הסיום.
בפעם הראשונה בקריירה, ולאחר אולימפיאדה מאכזבת בטוקיו, עמד פלצ'יק על הפודיום בתחרות האישית. זו הייתה לא רק מדליית ארד אלא רגע אדיר של תיקון אישי, נחישות, והתחלה מושלמת למשלחת שעתידה להמשיך ולפרוח.
אבל הרגע שבאמת שבר את כולם הגיע לאחר מכן, כשפלצ'יק ירד מהזירה וחיבק את מאמנו, אורן סמדג'ה. חודש בלבד לפני תחילת המשחקים, סמדג'ה שכל את בנו עומר ז"ל, לוחם צה"ל שנהרג בעזה. הדמעות של פלצ'יק, שנשבר על כתפו של האיש שליווה אותו כל הדרך, הפכו את המדליה הזאת מסיפור ספורטיבי לסיפור אנושי עמוק, של כאב, ניצחון, והכוח לקום ולהמשיך.
1 באוגוסט - ענבר לניר שומרת על קור רוח וזוכה בכסף
ענבר לניר, הגיעה למשחקים כאחת התקוות המובילות לנבחרת הנשים. היא כבר טעמה הצלחה באליפויות אירופה והעולם, אך זה היה מבחנה הגדול ביותר. לאורך היום היא נראתה חדורת מטרה: תנועה מדויקת, שליטה טקטית, שקט פנימי. היא עברה סיבוב אחרי סיבוב בביטחון, כשבקרב חצי הגמר הצליחה להכניע את אלופת העולם אנה מריה-ואגנר מגרמניה ולהבטיח את מקומה בגמר.
הרגע המכריע התרחש בקרב על התואר, מול המדורגת הבכירה בעולם אליצ'ה בלאנדי האיטלקייה, הקרב היה צמוד, שקול, טקטי, שתי לוחמות שסגרו זו על זו. בסופו של דבר, ווזארי בודד הכריע לטובת האיטלקייה ובהמשך גם עונש שלישי ללניר.
כשלניר ירדה מהמזרן, היא חייכה. זה היה חיוך של הקלה, של הישג, של גאווה - מדליית כסף אולימפית אישית ראשונה בקריירה, והמדליה האולימפית הראשונה של ישראל בפריז. היא לא הסתפקה בלהתחרות, היא הייתה שם כדי להיות פקטור, ולהוכיח שהשייכות שלה לצמרת העולמית היא לא שאלה, אלא עובדה.
2 באוגוסט - רז הרשקו מתפוצצת ומוסיפה עוד כסף
יום למחרת, 2 באוגוסט, הייתה זו רז הרשקו שנכנסה למזרן עם מטרה ברורה - פודיום. היא הגיעה אל אולימפיאדת פריז מדורגת שנייה בעולם בקטגוריית המשקל של מעל 78 ק"ג לנשים, והוכיחה כבר בקרבות המוקדמים שהיא אחת החזקות והחדות שבמשלחת.
היא החלה את דרכה בסיבוב השני מול מריט קאמפס ההולנדית. בתרגיל סודה-צוריקומי-גושי מדויק היא הצליחה להטיל את יריבתה, ומשם המשיכה לריתוק מהיר שהבטיח את הניצחון. ברבע הגמר גברה על מיליצה ז'אביץ' הסרבית בזכות שני ניקודי ווזארי, המקבילים לניקוד איפון והמשיכה למפגש חצי גמר מול קאירה אוזדמיר מטורקיה. זה היה הקרב הקצר ביותר שלה בטורניר: בתוך 15 שניות בלבד, הרשקו הטילה את יריבתה, ועלתה לגמר.
בקרב על מדליית הזהב היא התמודדה מול ביאטריס סוזה הברזילאית, המדורגת חמישית בעולם. הרשקו נלחמה בעוז, אך נכנעה בווזארי. עם שלושה ניצחונות מתוך ארבעה קרבות, היא עלתה על הפודיום וזכתה במדליית כסף אולימפית, שיא אישי ומקצועי, והישג ענק לג'ודו הישראלי.
3 באוגוסט - ארטיום דולגופיאט משחזר את הקסם
באותו בוקר, עולם ההתעמלות עצר נשימה: ארטיום דולגופיאט, האלוף האולימפי מטוקיו, חזר למוקד. הפעם - לא זהב, אך הופעה שהוכיחה מדוע הוא שייך לקצה העליון של התחום.
בתרגיל הקרקע, במסגרת גמר עוצמתי במיוחד, קיבל דולגופיאט ציון של 14.966 נקודות, רק 0.034 נקודות פחות מקרלוס יולו מהפיליפינים שזכה בזהב (15.000 נק'). דולגופיאט הקדים את ג'ייק ג'רמן הבריטי (14.933 נק') וסיים במקום השני. זו הייתה מדליית כסף שנשענה על דיוק טכני יוצא דופן, שקט פנימי ויכולת לבצע במאני-טיים.
בכך הפך דולגופיאט לישראלי הראשון אי פעם שזוכה במדליה אישית באולימפיאדה שנייה ברציפות וגם לספורטאי הישראלי השני בלבד שזוכה בשתי מדליות אולימפיות אישיות, אחרי הגולש גל פרידמן. המדליה הזו, מעבר להישג הספורטיבי, סימנה אותו כאגדה אולימפית ישראלית חיה ואולי הגדול מכולם בתחום האינדיבידואלי.
3 באוגוסט - שרון קנטור עומדת בלחץ וזוכה בכסף
בתוך שקט כמעט טקסי בגלי מפרץ מארסיי, עמדה שרון קנטור על קו הזינוק לתחרות המדליות בגלשן iQFoil כשהיא נושאת על כתפיה לא רק את הדגל, אלא גם תואר רשמי: אלופת עולם. כזו שהגיעה לפריז כמועמדת מובילה למדליה, עם כל הלחץ שכרוך בזה.
קנטור נחשבת לכישרון יוצא דופן בעולם השייט - מהירה, טקטית, ומדויקת. בשיוטים המוקדמים היא ידעה להתמודד עם כל מזג אוויר, שייטות מנוסות, והציפיות העצמיות הגבוהות שהביאה איתה מהמסע הבינלאומי המרשים שלה בשנה שקדמה למשחקים.
כשהגיעה תחרות המדליות, קו הגמר של ענף השייט, שמרה קנטור על קור רוח. היא לא ניסתה מהלכים דרמטיים, אלא שמרה על מיקום, שלטה בקצב, וניצלה כל משב רוח לטובתה. המקום השני הכללי הובטח, והמדליה - כסף נוצץ, ראשון אי פעם לישראל בענף הזה לנשים, הפכה את קיץ 2024 לרגע שיא גם מבחינתה האישית וגם מבחינת ענף השייט הישראלי.
3 באוגוסט - תום ראובני כותב היסטוריה עם זהב
ואז הגיע תום ראובני - והרגע שלא ישכח. זה היה היום שבו הגולש בן ה־24, יחד עם מאמנו גל פרידמן, הפך לספורטאי הישראלי הרביעי בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית, והיחיד שעשה זאת באולימפיאדת פריז 2024.
בתום 13 שיוטי מוקדמות, ראובני דורג שני כללי - תוצאה שהקנתה לו העפלה אוטומטית לחצי הגמר. בשיוט חצי הגמר הוא שמר על יציבות וסיים במקום השני, מה שהספיק כדי להעפיל לגמר ולוודא כבר בשלב זה את הזכייה במדליה. אבל הוא לא הסתפק בכסף.
בשיוט הגמר, בתנאים משתנים ובים סוער מול חופי מארסיי, ראובני פתח חזק. הוא עבר ראשון את המצוף השני ואז קיבל את ההחלטה הקריטית: לבחור נתיב גלישה שונה מזה של היריבים המרכזיים שלו, השייטים מאוסטרליה והולנד. הבחירה הזו, שמקורה באומץ, תעוזה וניסיון שטח רב, התבררה כהכרעה הטקטית שחתמה את הקרב. הוא שמר על ההובלה גם במצופים השלישי והרביעי, ובקו הסיום היה ראשון לפני גריי מוריס האוסטרלי ולוק ואן אופזילנד ההולנדי.
10 באוגוסט - נבחרת ההתעמלות האמנותית רוקדת לפודיום
רגע לפני סיום המשחקים, מול אצטדיון סולד אאוט בפריז, נרשם אחד הרגעים המרגשים באולימפיאדת פריז והפעם, בזירה שלא תמיד קיבלה את אור הזרקורים בישראל. נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל שכללה את אופיר שחם, הדר פרידמן, דיאנה סברצוב, שני בקנוב ורומי פריצקי תחת הדרכתה של איילת זוסמן, הגיעה לשלב הגמר בקרב רב קבוצתי מהמקום השישי בלבד אחרי מוקדמות לא מושלמות.
אבל בגמר הן הפכו לנבחרת אחרת: מדויקת, מלוכדת, עם שתי הופעות שהדהימו את השופטות, הקהל באולם ובבית ואי אפשר היה לא להתרגש ולקפוץ באוויר, כאשר פורסם הציון: מדליית כסף היסטורית.
מעולם לא זכתה נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל במדליה אולימפית. ההישג הזה היה הרבה מעבר לתוצאה - הוא סימל פריצת דרך בענף שבמשך שנים עבד קשה, לעיתים מחוץ לאור הזרקורים, כדי להגיע לרגע הזה. הדמעות שעל פניהם של המתעמלות בסיום היו של התרגשות, גאווה וצדק ספורטיבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו