לא בכל יום משתנה מפת התחרויות של המשחקים האולימפיים, ובוודאי שלא באופן שמשפיע ישירות על ספורטאי ישראלי. אבל הקיץ, רגע לפני פתיחת אליפות העולם בשחייה שתיערך בסינגפור, קיבל מירון חרותי חדשות שעשויות לשנות את מסלול הקריירה שלו באופן דרמטי.
הוועד האולימפי הבינלאומי הודיע כי שלושה מקצים חדשים יתווספו לתוכנית האולימפית החל ממשחקי לוס אנג'לס 2028 - בהם גם 50 מטר פרפר, המקצה שבו חרותי מחזיק בשיא הישראלי ושאותו הוא מוביל כבר שנים רבות.
עבור חרותי, בן 27, מדובר בציון דרך אישי ומקצועי כאחד. השחיין הישראלי, שמחזיק גם בשיא הלאומי ב-50 מטר חופשי וידוע כבכיר השחיינים בארץ במרחקים הקצרים ביותר, השקיע לאורך השנים לא מעט מאמץ במקצים שבמשך תקופה ארוכה נחשבו "לא אולימפיים". כעת, עם ההחלטה לשלב לראשונה את המשחים ל-50 מטר פרפר, גב וחזה בתכנית האולימפית, העבודה הקשה מקבלת משנה תוקף.
פספס את דוחא
הבשורה הזו מגיעה בדיוק ברגע שבו חרותי פותח את קמפיין החזרה שלו לבמה הבינלאומית. אחרי שנאלץ להחמיץ את אליפות העולם הקודמת, שנערכה בדוחא בשנה שעברה, בשל שיקולים ביטחוניים, הוא מגיע לסינגפור נחוש לחזור ולהוכיח את מקומו בצמרת העולמית.
חרותי כבר הספיק לצבור קילומטרים של ניסיון בזירה הבינלאומית, כולל הופעה באולימפיאדת טוקיו 2020 ופריז 2024, וכעת הוא מיישיר מבט קדימה - אל לוס אנג'לס 2028, כשהמטרות שלו מוגדרות בבירור. עם שני שיאים לאומיים ביד, אחד בסגנון החופשי ואחד בפרפר, ועם מערך אימונים מדויק שמכוון לשיאי עונה בזמן אמת, הוא מוכן לא רק לחזור, אלא גם להשאיר חותם.
"התחושות מאוד טובות", מספר חרותי בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "אני מגיע עם מוטיבציה שיא, באמת, הכי גבוהה שיכולה להיות. מרגיש שאני בכושר מעולה בעונה הזאת, אחת העונות היותר חזקות שלי, ואני מגיע עם הרבה ביטחון לקראת האליפות".
מה המטרות שלך?
"המטרה הראשונה היא לעבור שלבים. זה הכי חשוב, להצליח להעפיל מהמקצה הראשון, ולצבור מומנטום ככל שהאליפות מתקדמת. זה יכול להיות עניין של יום: אתה יכול לתת משחה לא טוב בבוקר ואתה בחוץ, גם אם אתה מדורג גבוה. אז מבחינתי כל הזדמנות, כל מקצה, צריך לנצל. מוקדמות, חצי גמר, גמר, כל שלב קריטי".
היית כבר בלא מעט אליפויות עולם, מה שונה הפעם?
"נכון, הייתי כבר כמעט בכל האליפויות, למעט אחת בשנה שעברה. הפעם אני מרגיש שאני מגיע ממקום אחר לגמרי כשחיין. יש לי על הגב כבר שתי אולימפיאדות, וזה משנה את הגישה, את הביטחון, את הניסיון. מעבר לזה, אני עכשיו מתחרה בשני מקצועות שהם גם אולימפיים - 50 חופשי ו-50 פרפר. שניהם מאוד חזקים, ואני מרגיש שהרמה שלי בהם עלתה משמעותית בשנים האחרונות".
איך הרגשת כששמעת ש-50 פרפר הפך סוף סוף למקצוע אולימפי?
"התרגשתי בטירוף. האמת שלא האמנתי שזה יקרה. אני שומע שמועות על זה מאז שהייתי ילד, ותמיד אמרו שזה ייכנס באולימפיאדה הבאה וזה אף פעם לא קרה. אז כשראיתי את ההודעה הרשמית, הייתי מאושר. זה גם שינה את כל ההתנהלות שלי באימונים - פתאום זה כבר לא 'סגנון פחות חשוב'. היום אני משקיע באותה מידה גם בחתירה וגם בפרפר".
זה משנה גם את איך שאתה בונה את התכנית לשלוש השנים הקרובות?
"לגמרי. עד עכשיו, גם כשהפרפר שלי היה חזק, המיקוד שלי היה בעיקר בחתירה. הפרפר היה מין 'משני'. עכשיו, עם השינוי, אני נותן לו משקל שווה וזה גם עוזר לי בחתירה, כי זה מוריד ממני קצת את הלחץ ואת העומס המנטלי שהיה על חתירה. יש איזון אחר".
איזה לקחים לקחת מטוקיו ופריז, ומה אתה מביא איתך הלאה?
"בטוקיו לא הצלחתי לעבור לשלב הבא, סיימתי במקום ה-17, פספוס קטן. בפריז כבר הצלחתי להעפיל לחצי גמר, שזה שדרוג משמעותי. עכשיו אני מרגיש שהשלב הבא הוא הגמר. חצי גמר זה כבר לא משהו שמספק אותי. מעבר לזה, חוויתי את הלחץ, את האנרגיה המטורפת של הקהל, במיוחד במקצה כל כך קצר ואינטנסיבי כמו 50 חופשי. למדתי לשחות תחת לחץ, להתמודד עם הגדולים ביותר ולא לפחד".
ברמה האישית והמקצועית – איפה אתה היום לעומת השנים הקודמות?
"אני מבוגר יותר, עוד מעט בן 28 וזה דווקא יתרון במקצוע שלי. בספרינט, השחיינים הטובים באמת מתפוצצים בגיל יותר מאוחר. אני מרגיש שאני מכיר את עצמי ואת המקצים יותר טוב, וגם את היריבים שלי. מבחינה מקצועית, אחרי טוקיו ויתרתי על ה-100 מ', והתרכזתי נטו ב-50. גם עברתי להתאמן רק פעם ביום, וזה שיפר לי את ההתאוששות, את האיכות של כל אימון, וגם את התחושה הכללית".
זה השפיע גם מנטלית?
"מאוד. יש לי יותר זמן פנוי, אני יכול גם לשלב לימודים, ואני מגיע לכל אימון הרבה יותר מרוכז ורענן. זה נותן לי ביטחון כי כשאתה יודע שאתה נותן ביצועים טובים באימונים, אתה גם מגיע לתחרויות הרבה יותר חד".
אתה מחזיק בשיאי ישראל ב-50 חתירה וב-50 פרפר - אתה מרגיש שאתה יכול להגיע גם לגמר, ואולי אפילו למדליה?
"אני אגיד ככה: גמר זה מטרה שאני בהחלט יכול להגיד בקול רם בלי להתבייש. מדליה? כמובן שזה משהו שאני חולם עליו, אבל אני מעדיף לא להצהיר הצהרות גדולות. מספיק שיגידו אחר כך 'הוא הבטיח מדליה ולא עמד בזה'. המטרה היא גמר, ומשם זה שמונה שחיינים, כולם במים באותו זמן, הכל פתוח".
יש החלטה מקצועית שאתה מתחרט עליה בקריירה?
"האמת שלא. אני מאוד שלם עם הדרך שלי. יצא לי להתאמן בארצות הברית עם דיוויד מארש, אחד הגדולים, וגם שנתיים בצרפת, מה שהיה חוויה מאוד משמעותית. עכשיו חזרתי להתאמן אצל לאוניד קאופמן, שאימן אותי בתחילת הדרך - זו סגירת מעגל. כל תחנה בדרך לימדה אותי משהו, ואני גאה בקריירה שבניתי לעצמי".
בהנחה שתגיע ללוס אנג'לס – אתה רואה את זה כתחנה האחרונה?
"כרגע זאת המטרה, להגיע ללוס אנג'לס. אהיה כבר כמעט בן 31, וזה בהחלט שלב מתקדם בקריירה. לא סגור אם אמשיך אחרי, זה מאוד תלוי איך אראה שם ואיך ארגיש גם בדרך לשם. כל עוד אני מרגיש שאני משתפר ונהנה, אני ממשיך. אם אראה שזה הזמן לסגור מעגל – אדע גם לשחרר".
תחרויות השחייה יהיו הפעם אחרי האתלטיקה בלוס אנג'לס, זה משנה מבחינתך?
"לא ממש. מה שכן, זו תהיה הזדמנות להשתתף בטקס הסיום, כי בדרך כלל שחייה נערכת בהתחלה, ואנחנו מפספסים את זה. הייתי כבר פעמיים בטקס פתיחה, שזו חוויה מדהימה, ועכשיו אולי אזכה גם לחוות את טקס הסיום".
איך אתה רואה את מצבו של איגוד השחייה היום?
"שחייה היא בסוף ספורט יחידני, ובשנים האחרונות למדתי לסמוך על עצמי ולבנות את הרוטינה שלי לבד. אבל אני כן מרגיש שהאיגוד עושה שינוי בכיוון חיובי. יעקב טומרקין מונה למנהל המקצועי וזה מינוי שאני מאוד מעריך ותומך בו. אני מקווה שזו התחלה של תקופה חדשה וטובה יותר".
ההצלחה האישית שלך יכולה להשפיע על כל המערכת?
"אני חושב שכן. בסופו של דבר, אנחנו ספורטאים מקצוענים, וכולנו רוצים להצליח ולהתחרות ברמות הכי גבוהות. אם כל אחד ידע להתאים לעצמו את התנאים, גם כשאין מערכת מושלמת נוכל להביא הישגים. אני מרגיש שעשיתי את זה, ואני מקווה שגם הדור הצעיר יוכל לעשות את זה עם יותר תמיכה מסביב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו