הוא היה ה"באד בוי" עם החיוך הכובש, הכוכב שגנב את ההצגה בכל ערב, האיש שידע לבעוט – ולשבור לבבות – כמו שאף אחד אחר לא ידע. שון מייקלס, "מר רסלמניה", "השואו סטופר" – חוגג היום (שלישי) את יום הולדתו ה־60. מהפריצה עם The Rockers, דרך הקרבות האיקוניים מול ברט הארט ואנדרטייקר, ועד לשנים האחרונות שבהן הפך לאדריכל שמאחורי הקלעים – מדובר באחד מהמתאבקים הגדולים, הכריזמטיים והמשפיעים בתולדות הענף.
התחנה הראשונה: הבעיטה האלמותית ב־Barbershop. ב־1992, בעודו חצי מהצמד The Rockers, מייקלס הפציע עם בכורה לבעיטת ה־"Sweet Chin Music" בחברו מרטי ג'נטי ושלח אותו דרך חלון זכוכית – רגע שהפך לסמל טלוויזיוני דרמטי. משם המשיך לקריירת סולו שזינקה אותו לראש סדר היום של ה־WWF.
רגע מכונן נוסף הגיע ברסלמניה 10, עם קרב הסולם האגדי מול רייזור ראמון – שנחשב עד היום לאבן דרך בז'אנר. שנה לאחר מכן, ב־1995, מייקלס הפך למתאבק הראשון שזוכה ברויאל ראמבל כאשר נכנס ראשון, אך הפסיד לדיזל ברסלמניה 11. שנה אחר כך, זכה שוב ברויאל ראמבל – הפעם בדרכו לקרב איירון מן בן ה-60 דקות מול ברט הארט ברסלמניה 12, שנחתם בניצחון דרמטי והכתיר אותו לאלוף העולם.
מייקלס המשיך לפרוץ גבולות: לקראת סוף שנות ה־90, ייסד את DX לצד טריפל H, השתתף בקרבות בכלובים, והפך לדמות פורצת דרך – עד שפציעת גב קשה בקרב נגד האנדרטייקר בינואר 1998 הובילה לפרישתו הראשונה ברסלמניה 14.
ב־2002 חזר לזירה אחרי ארבע שנות היעדרות – חזרה שנחשבה לנס רפואי. הקאמבק הוליד שורת קרבות לפנתיאון מול כריס ג'ריקו, קורט אנגל, ג'ון סינה וריק פלייר – אותו ניצח ברסלמניה 24 בקרב פרישה היסטורי. בשנה שלאחר מכן, ברסלמניה 25, הפסיד לאנדרטייקר בקרב שנחשב לאחד הגדולים בתולדות ההיאבקות – וחזר אליו לשחזור מרגש ברסלמניה 26, שבו פרש בעצמו לאחר הפסד נוסף ל־Undertaker.
מאז פרישתו השנייה, מייקלס הפך למאמן, מנטור ובכיר ב־WWE – האיש שמוביל את הדור הבא של NXT. אבל עבור הדור שגדל עליו – הוא תמיד יישאר השואו סטופר. האיש שהפך כל קרב למופע, כל מופע לסיפור – וכל סיפור ליצירה.
