בלסינג אפריפה, אחד האצנים המבטיחים שידעה האתלטיקה הישראלית, הוסיף אמש (שבת) עוד תואר לארון ההישגים שלו. בפעם השנייה ברציפות הוא זכה במדליית הזהב בריצת 200 מטר באליפות אירופה עד גיל 23, שנערכה השנה בברגן, נורבגיה. ההישג הזה, ככל שיהיה מרשים ומכובד, מחדד דווקא את הפער ההולך וגדל בין הדומיננטיות של אפריפה ברמות הגיל הצעיר לבין הקשיים שהוא חווה בהתבססות קבועה בצמרת העולמית של הבוגרים.
הפוטנציאל של אפריפה (מכבי תל אביב) ניכר כבר מגיל צעיר. כמעט בכל הופעה שלו בשנים האחרונות בתחרויות לגילאים הצעירים, אזור שבו הוא מתבלט באופן קבוע, נדמה היה שהוא מוכן לצעד הבא. ההישג הגדול ביותר שלו עד כה נרשם ב-2022, כשבמסלולים הלחים של קאלי, קולומביה, במסגרת אליפות העולם עד גיל 20, רשם את התוצאה המרשימה ביותר בקריירה: 19.96 שניות. שיא אישי ושיא לאומי. עבור אצן שטרם מלאו לו 19 בזמנו, מדובר בהצהרת כוונות של ממש.
אלא שמאז אותו רגע שיא, נדמה שההתקדמות נבלמה. לא מדובר בהידרדרות חדה או במשבר מקצועי, אך דווקא ההישארות על אותה מדרגה - בלי לפרוץ ולאיים באופן קבוע על פודיום בתחרויות בוגרים, היא שמהדהדת ברקע כל הופעה שלו. התוצאה הזאת מ-2022 נותרה בלתי מושגת מאז. במשך שלוש עונות רצופות אפריפה לא הצליח לשחזר אותה או אפילו להתקרב אליה באופן יציב.
העובדות מדברות בעד עצמן. בשנת 2023 אפריפה לא ירד מתוצאה של 20.42 שניות. בשנת 2024 חלה אפילו נסיגה קלה עם שיא עונתי של 20.46 שניות. רק השנה, בעונת 2025, נראה ניצוץ של שיפור כשקבע תוצאה של 20.31 שניות באליפות אירופה לאומות בדרג השני, שנערכה בסלובניה. אמנם מדובר בהישג טכני טוב יותר מהשנתיים שקדמו לה, אך התוצאה הזו מדרגת אותו במקום ה-68 בלבד בדירוג העולמי לבוגרים, רחוק מהשורה הראשונה של אצני ה-200 מטר.
בתחרות אחרת השנה, בשוויץ, הוא אף הצליח לרדת מתחת ל-20 שניות אחרי זמן רב עם זמן של 19.99 שניות – אבל התוצאה הזו לא ממש נחשבת מהבחינה הסטטיסטית כיוון שנקבעה ברוח שאינה חוקית. זהו שיפור חלקי, טכני ואולי גם מנטלי, אך כזה שאינו בא לידי ביטוי בדפי התוצאות הרשמיים.
תחילת השנה הנוכחית סימנה עבור אפריפה גם מהלך דרמטי מאחורי הקלעים. הוא נפרד ממאמנו הוותיק יגאל בלון, האיש שליווה אותו בשלבי הפריצה, ועבר להתאמן בעיר ארנהיים שבהולנד כחלק מסגל נבחרת האצנים המקומית. המעבר הזה נועד לשנות מומנטום, להוציא אותו מאזור הנוחות ולהכניסו לתוך מסגרת תחרותית יומיומית עם רצים מהצמרת האירופית. חלק מהפרשנים והמאמנים בתחום מזהים שיפורים מסוימים בפרמטרים טכניים, בעיקר בזינוק, אך בינתיים קשה להצביע על שינוי דרמטי בתוצאות או בתחושת הדומיננטיות במסלול.
צריך לומר את האמת: אפריפה הוא סיפור הצלחה נדיר באתלטיקה הישראלית. הוא לא רק שיאן לאומי, אלא גם אחת התקוות הגדולות לתחום הספרינטים, כזה שמעורר עניין ציבורי ושואב אחריו קהל. העלייה שלו לאולימפיאדת פריז, בה העפיל למרות ירידה ביכולת, הייתה הוכחה לכך שהוא עדיין שייך לקבוצה המובחרת של הרצים ברמה בינלאומית - אבל ההופעה שם הייתה מאכזבת. הוא לא הצליח לעבור את שלב המוקדמות, ובמעמד של בית הניחומים סיים את הריצה עם 20.88 שניות, תוצאה רחוקה מהציפיות.
במבט לאחור, קל לזהות את התקדמותו המטאורית בשנים הראשונות. הוא סיים את 2019 עם תוצאה של 21.67 שניות, ומאז ועד השיא ב-2022 שיפר 1.71 שניות - הישג פנומנלי בתחום שבו כל מאית היא עולם ומלואו. אבל בשנים שאחר כך, במקום לעלות עוד מדרגה, הגרף שלו התייצב ואף פנה קלות כלפי מטה.
עכשיו נותר לראות האם חודשי הקיץ הקרובים יצליחו לשנות את התמונה. בסוף יולי צפוי אפריפה לקחת חלק באליפות ישראל שתיערך בגבעת רם בירושלים, מסגרת פחות מלחיצה, אך כזו שיכולה לשמש תחנת מעבר חשובה בדרך לאירוע המרכזי של העונה: אליפות העולם בטוקיו שתיערך בחודש ספטמבר.
שם, על הבמה הגדולה ביותר של האתלטיקה בעונה הזו, יעמוד אפריפה מול רצים מהטופ העולמי. שם תימדד לא רק היכולת הפיזית שלו, אלא גם עמידותו המנטלית, יכולתו לממש את מה שהתאמן עליו במשך חודשים, והיכולת להחזיר את עצמו אל הרמות שאותן טעם כבר בעבר.
הכישרון שלו אינו מוטל בספק. הגיל עדיין משחק לטובתו. אבל אם אפריפה רוצה להישאר שחקן רלוונטי בזירה הבינלאומית ולהימנע מלהפוך ל"הבטחה שלא מומשה", הוא חייב להפוך את קיץ 2025 לעונת מפנה. לא עוד מקום ראשון רק בגילאי 23 ומטה - אלא חזרה לתוצאות שממקמות אותו בעשירייה הראשונה בעולם, ובשלב מאוחר יותר גם בגמרים של תחרויות גדולות.
האצן המוכשר נמצא בנקודת מבחן. ייתכן שהוא זקוק רק לפריצה אחת טובה כדי לחזור למסלול ההתקדמות, ריצה אחת שתוכיח שגם בקרב הבוגרים, יש לו מה למכור. אליפות העולם הקרובה תיתן לו בדיוק את הבמה לכך. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם הוא יצליח לנצל אותה.
"עזבתי את הארץ כדי להתקדם"
"אני רוצה להגיע הכי רחוק. שואף לגמר אירופי גם בבוגרים, וכמובן למדליה", סיפר אפריפה במסיבת עיתונאים מיוחדת בזום, "עדיין לא הצלחנו כמו שרציתי, אבל אני מאמין שיש לי את הפוטנציאל. יש בי את הרעב להתקדם קדימה".
"בחמישה החודשים האחרונים עברתי שינוי", מספר האצן על המעבר להולנד, "זו רמה אחרת, יחס אחר. ראיתי איך חושבים שם, איך עובדים. זה שינה אותי - גם כספורטאי וגם כאדם. זה סלל את הדרך לחזור למה שהייתי לפני שנתיים. עזבתי לא בגלל הרמה בארץ, יש לי פה חברים טובים לאימונים. עברתי מסיבה פשוטה מאוד - כדי להתקדם ולשבור עוד שיאים".
על היכולת שלו השנה אמר: "אני מאוד שמח שהצלחתי לשמור על התואר. קשה לעשות את זה בתור ספרינטר. אני רוצה להמשיך ולהוציא מעצמי את המקסימום. לא יודע בדיוק איך אני עכשיו, אבל אני בדרך הנכונה. יש בהולנד מערכת מעולה, מתקנים נהדרים וזה עוזר לי. אני בתקופה טובה ושונה. רק לפני כמה שבועות רצתי 19.99 שניות - אני שם, רק כמה מאיות מהשיא שלי. התוכנית והשיטה עובדות".
על אליפות העולם בקיץ: "המטרה בטוקיו היא להגיע הכי רחוק שאפשר, בשיא הכושר. בפריז חטפתי סטירה לפנים. זו הייתה האולימפיאדה הראשונה שלי, בגיל צעיר מאוד. התאכזבתי. אבל מאז עשיתי שינוי, עברתי להולנד. אני מרגיש הרבה יותר בשל עכשיו, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה. אני רק יודע שאני עובד קשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו