אם יש לכם תינוק שנולד השבוע, אז מזל טוב, קודם כל, ודבר שני - יש לנו בשורה: כשהוא או היא יחגגו בר מצווה או בת מצווה, יאניק סינר וקרלוס אלקרס יהיו השליטים הוותיקים של הטניס העולמי.
שנת 2025 קבעה סופית שנכנסנו לעידן החדש בענף. אתמול (ראשון) היה תורו של האיטלקי לזכות בגרנד סלאם, תואר ווימבלדון ראשון בקריירה שלו (וסך הכל ארבעה גרנד סלאמים עד כה), והוא עשה זאת בצורה משכנעת, כאשר בניגוד למה שקרה על החימר ברולאן גארוס, כאן לספרדי הצעיר לא היו את האנרגיות להביא למהפך נוסף.
למרות הציפיות הרבות, הגמר הזה לא היה המשחק הכי טוב שקיבלנו בטורניר המצוין שנערך על הדשא בלונדון בשבועיים האחרונים, בטמפרטורה ממוצעת לא פשוטה של 30 מעלות. הגשם, בניגוד למסורת, לא היה שם כדי להפריע, אבל החום היה שחקן מרכזי.
מעל כולם התעלו שני שחקנים שהגיעו לגמר גם בזכות מזל (סינר נראה רע מאוד בשמינית הגמר, ולולא יריבו הבולגרי גריגור דימיטרוב היה נפצע, מי יודע לאן היה הולך המשחק), אבל בעיקר כי הצל הענק באמת של גדול שחקני הטניס שעדיין פעיל, נובאק ג'וקוביץ', שפך לאגר בחצי הגמר, ולא שאפשר להאשים אותו.
קחו ניחוש פרוע: אם היה פוגש אותם ברבע הגמר או בסיבוב השני, הסרבי היה עובר את סינר וגם את אלקרס. הוא עדיין המדהים לדורו, אבל הוא בן 38 והדירוג שלו גורם לכך שיפגוש את הסוסים הצעירים בשלבים מאוחרים של הטורנירים הגדולים.
עם כל הכבוד לדיאטה וליוגה, אין אף אחד שיכול לנצח את הגיל, בטח לא בענף יחידני. כן ככה זה, אי אפשר לכתוב על טניס מבלי לכתוב על ג'וקוביץ' גם אם הוא לא היה אמש על הדשא. כל עוד הוא בסבב הוא ימשיך להיות חלק מהנושא המרכזי.
אז מה בעצם עשה את ההבדל בין אתמול למה שראינו בצרפת? הראש של סינר. כן, עדיין יש לו את החבטה השנייה הכי טובה בסבב, ועל דשא לאלקרס היה קשה להביא את מה שהספרדים מביאים על חימר. סינר אמנם הוכיח שוב שהוא מכונה וזכה בתואר בצדק, אבל אלקרס מצידו הוכיח שעדיין שווה להמר עליו כמי שישתלט בשנים הקרובות על המקום הראשון בעולם. הוא פשוט חיית טניס שיכולה להפוך למושלמת.
בעוד חמישה שבועות ניפגש שוב ללילות החמים של ניו יורק, עם הגרנד סלאם הרביעי האחרון של העונה - אליפות ארצות הברית הפתוחה. יש לנו תחושה שאנחנו יודעים מי השלושה שייפגשו שוב על המגרש, או לפחות זו משאלת הלב של כולנו. נחכה בסבלנות.
