תמר שטיינברג תחגוג רק בחודש הבא את יום הולדתה ה-20, אבל כבר עכשיו ברור שהיא אחת הגולשות המבטיחות והמרשימות שידעה ישראל. באליפות העולם בגלישת רוח מדגם iQFoil שנערכה בארהוס, דנמרק, שטיינברג תפסה את מקומה על הפודיום עם מדליית כסף מרשימה, אחרי גמר דרמטי מול המדורגת הבכירה אמה ווילסון מבריטניה.
זו לא רק המדליה הבינלאומית הראשונה של שטיינברג ברמת הבוגרות, זו הצהרת כוונות. אחרי שקטפה תארים בגילאי נוער ו-U23 , שטיינברג מצטרפת רשמית לשורות הצמרת העולמית ומסמנת מטרה ברורה לעתיד: מדליה באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028.
בשיחה עם "ישראל היום" היא משתפת ברגעי המתח, ההתמודדות עם הלחץ והפגנות פוליטיות מחוץ למים – וגם בדרך הארוכה שעשתה מילדה בשדות ים לגולשת שכובשת את העולם.
"נראה לי שכבר הספקתי לעכל שאני סגנית אלופת עולם", מספרת שטיינברג ברוגע, "השיוטים האחרונים התקיימו בשיטה החדשה, שבה כל שיוטי המדליות נערכים ברצף, ולכן התהליך היה ארוך יותר, אבל זו השיטה, והיא חלה על כולם. צריך לדעת להתאים את עצמך אליה".
איך מתמודדים עם לחץ כזה, כשאת מגלה פתאום שיש עוד שיוט ועוד שיוט, והכול על המדליה?
"זה נשמע מלחיץ, אבל אני באמת לא הרגשתי לחץ - להיפך. הייתי מרוכזת במטרה, ורק רציתי להצליח. דווקא כשהפסדתי את הסיבוב הראשון, זה לא שבר אותי, אלא רק הדליק אותי יותר. זה נתן לי דרייב, רצון לנצח, ודווקא מהמקום הזה הצלחתי להירגע ולהיכנס לפוקוס. הרגשתי שזה תלוי בי והאמנתי שאני מסוגלת".
מתי הרגשת שהמדליה באמת בהישג יד?
"בשיוט השלישי. ידעתי שעדיין שום דבר לא סגור, ושהכול פתוח, אבל הרגשתי שאני בתוך זה, שאני שם. הייתה תחרות צמודה מהרגע הראשון, גם על הפודיום וגם על הזהב, וזה דרש ריכוז בכל רגע. אני מאוד אוהבת את השיטה החדשה, היא הוגנת כלפי הספורטאים, מאפשרת לכולם להישאר בתמונה עד הסוף, והיא גם מעניינת יותר לצופים. וזה הרי חלק מהמטרה - להפוך את הספורט שלנו ליותר נגיש ואטרקטיבי".
יש לך שיטות מסוימות להתמודד עם לחץ? או שזה משתנה מתחרות לתחרות?
"זה בהחלט משתנה. כל תחרות מביאה איתה תחושות שונות. אני מנסה לעבוד על זה כל הזמן - למצוא את הדרך להפוך את הלחץ להתרגשות, לא למשהו שמשתק אלא למשהו שמניע. אני מנסה לשמור על שקט פנימי, ריכוז ומודעות, לא להיסחף למה שקורה סביב אלא להישאר בנקודה שלי.
"לאורך שבוע תחרות יש הרבה שינויים - למשל, ביום הרביעי יצאנו לים רק בערב וסיימנו אחרי עשר בלילה, וביום אחר לא התקיימו שיוטים בכלל. אז חשוב לדעת להסתגל, לשמור על יציבות, להישאר דרוכה - ולא להילחץ מכל שינוי".
בשנים האחרונות לא פחות משש ספורטאיות מהנבחרת עלו על הפודיום באליפות העולם. זה לא דבר מובן מאליו
"נכון, וזה אומר הרבה על המערכת. יש פה צוותים מעולים - באיגוד השייט, בוועד האולימפי וביחידה לספורט הישגי. אצלנו בנבחרת הנשים יש באמת מערכת מאוד חזקה ומקצועית. שחר צוברי, שמנהל את הנבחרת, מוביל אותה בצורה מעוררת השראה, ורציתי להודות לו מכל הלב. גם ליעל פז, עוזר המאמן החדש, ולשאר הצוות שמלווה אותנו יום-יום.
"כמובן שמגיעה תודה גם לספונסרים שלי – 'שיכון ובינוי' ו'סובארו שטראוס ובנו' – שנותנים לי גב. אנחנו מתאמנות יחד כל הזמן, באותה מסגרת, וזה יוצר תחרותיות בריאה. כשכולן ברמה גבוהה - כל אחת דוחפת את השנייה קדימה".
הישג בסביבה עוינת
נבחרת הגלישה עברה לא מעט מהמורות בדרכה להישג המרשים באליפות העולם. ימים ספורים לפני פתיחת התחרות, ציוד הגלישה של הספורטאיות והמזוודות האישיות נתקעו ביוון והגיעו לדנמרק רק ברגע האחרון, מה שיצר לא מעט מתח וחשש.
ואם לא די בכך, העיר אורהוס, שבה התקיימה האליפות, הפכה בשנים האחרונות לזירה פעילה של פרו-פלשתינים, מה שהוביל להפגנות מחאה נגד נוכחות המשלחת הישראלית. כמה ימים לפני תחילת השיוטים, הופיעה בעיר ראפרית דנית בהופעה בעלת אופי פוליטי מובהק, שבמהלכה נופפה לקהל בדגלי פלשתין - אירוע שהחריף את המתיחות סביב התחרות.
בצל האווירה הנפיצה, החליט איגוד השייט הישראלי, מסיבות ביטחוניות, שלא לפרסם ברשתות החברתיות את השתתפות הנבחרת הישראלית, לפחות בימים הראשונים של האליפות.
"היו לא מעט בעיות לוגיסטיות לפני התחרות", מספרת שטיינברג, "אבל ברגע שהגענו לתחרות והכול כבר היה מוכן, שיחררנו את זה מהראש. פשוט עברנו למצב תחרות, והתמקדנו בביצועים. נכון, היו הפגנות נגד המדינה - ראינו ושמענו את זה, אבל זה רק חיזק אותנו. זה נתן לכולנו דרייב נוסף, מין תחושת שליחות, ורצון להצליח גם בשביל עצמנו וגם בשביל המדינה".
מה את מרוויחה מהגלישה שהוא לא תוצאה ולא מדליה?
"זו שאלה שאני מאמינה שאת התשובה האמיתית אליה אני אדע רק בעוד כמה שנים. כרגע, אני עדיין בתוך המסע, מאוד ממוקדת במטרות ובשאיפה להצליח, אבל אני בטוחה שיש לגלישה ערכים נוספים שאני לוקחת איתי גם אם הם לא תמיד נמדדים על הפודיום. זה כנראה משהו שיבשיל עם הזמן - החוויות, החוסן המנטלי, ההיכרות עם עצמי, עם העולם, כל זה מתגבש תוך כדי הדרך."
את סגנית אלופת העולם בגיל 19, אבל את מגיעה מענף שנמצא קצת מתחת לרדאר הציבורי. זה לא מתסכל לפעמים, שלמרות הישג כזה, הרבה אנשים אולי לא יודעים מי את?
"אני באמת לא מתעכבת על זה. מבחינתי, זה רק ההתחלה - זה ההישג הראשון שלי בבוגרות, פעם ראשונה שאני עומדת על הפודיום באליפות עולם, ויש עוד דרך ארוכה ורבה לפניי. אם הדרך תזכה לחשיפה רחבה יותר - מעולה, אבל גם אם לא, אני ממשיכה לעשות את שלי באותה מידה של תשוקה והתמדה".
מה היית רוצה להגיד לנערות צעירות שחולמות להיכנס לספורט תחרותי – אולי אפילו לגלישה?
"פשוט לנסות. הצעד הראשון הוא תמיד הכי קשה - גם בשבילי זה היה ככה. כשהגעתי לראשונה למועדון בשדות ים, שהוא מועדון תחרותי, רק עצם ההחלטה לנסות ולהיכנס למסלול הזה דרשה ממני הרבה אומץ. אבל ברגע שעושים את הצעד הזה - הכול מתחיל להתגלגל. מי שבאמת אוהבת את זה, תישאר, תתחזק, ותמצא את המקום שלה".
מה היעדים שלך לשנה הקרובה?
"היעד המרכזי שלי הוא אליפות אירופה לבוגרות, שתתקיים בנובמבר באיטליה. זו התחרות הבאה שאני מכוונת אליה."
ומעבר לזה, מסתכלים כבר לכיוון אולימפיאדת לוס אנג'לס?
"בהחלט. נכנסתי רשמית לקמפיין האולימפי, והעיניים כבר נשואות ללוס אנג'לס 2028. זו המטרה הכי גדולה שלי, החלום שאני חיה ונושמת אותו ביום יום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
