אליפות העולם בג’ודו, שנערכת השבוע בבודפשט, אמורה הייתה להיות אירוע השיא של העונה בענף - תחנה ראשונה ומשמעותית במסע הארוך לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. אלא שחלק גדול מנבחרת ישראל נעדרה מהמזרנים.
מבצע "עם כלביא", שהחל עם מתקפת הפתע של ישראל על אתרים צבאיים באיראן, הוביל לתגובה קשה מצד טהראן ולירי מסיבי של טילים. כתוצאה מההסלמה הביטחונית, שמי ישראל נסגרו וטיסות רבות בוטלו או הוסטו, מה שהפך את ההגעה להונגריה לבלתי אפשרית.
היעדרות מאליפות עולם אינה רק ויתור על מדליה או חשיפה, היא השמטה של לבנת יסוד בבניית הקמפיין האולימפי. ג’ודו הוא ענף שמנוהל על פי דירוג עולמי שבו כל תחרות גדולה משפיעה על סיכויי ההעפלה למשחקים, על מיקום ההגרלה, על תקצוב הספורטאים - ולעיתים גם על עצם האפשרות להתחרות באולימפיאדה.
כשספורטאי נעדר מאליפות עולם, הוא אינו מקבל ניקוד, בעוד יריביו ממשיכים לצבור. זהו פער שקשה לסגור. נכון שהשנה, צבירת הניקוד עדין לא בטווח הקריטריון, אך המיקום שאליו יגיעו לתחילת הדרך, חשוב כבר מעכשיו.
רז הרשקו, מהבכירות והמעוטרות שבספורטאיות הג'ודו של ישראל, מתחרה בקטגוריית המשקל מעל 78 ק"ג - אחת הקשות והמאתגרות ביותר בזירה העולמית. מדובר בקטגוריה שבה כל תחרות נחשבת, וכל הזדמנות לצבור ניקוד איכותי היא יקרה מפז, בעיקר בשל מספר המשתתפות המצומצם והפערים הקטנים בין הטופ העולמי.
אליפות העולם בבודפשט הייתה אמורה להיות עבורה תחנה מרכזית לפתיחת הקמפיין האולימפי ללוס אנג'לס 2028, אך גם המשך ישיר למומנטום המרשים שבנתה לאחרונה – מדליית הכסף במשחקים האולימפיים בפריז, ואחריה המקום השני באליפות אירופה שהתקיימה באפריל. החמצת התחרות הזו עלולה לפגוע ברצף ההישגי שבנתה בעקביות, וביכולתה לשמור על מעמדה בצמרת הדירוג העולמי.
עבור ענבר לניר (עד 78 ק"ג), מדליית הכסף מפריז 2024 סימנה את רגע השיא בקריירה שלה, אך כבר ב-2023 היא זכתה באליפות העולם, הישג יוצא דופן שממקם אותה בין הגדולות בענף. אליפות העולם בבודפשט הייתה אמורה לסמן את החזרה הרשמית שלה לזירה התחרותית הבכירה לאחר תקופה לא קצרה של הפסקה יזומה, טיפולים ושיקום מפציעה קלה.
היא עמלה על בנייה מחודשת של כושרה הגופני והמקצועי, מתוך מטרה להמשיך ולעשות זאת שוב. התחרות הייתה הרבה יותר מאירוע ספורטיבי רגיל, היא הייתה אמורה להיות הצהרה ברורה על חזרתה למעמד הגבוה ביותר בענף, אישור שהיא מוכנה להתמודד שוב מול הטופ העולמי. ההחמצה של התחרות הזו אינה רק אובדן הזדמנות לנקודות ודירוג, אלא גם פגיעה בהתבססות המחודשת שלה כלוחמת מובילה.
בנוסף להרשקו ולניר, היו אמורים לייצג את ישראל בבודפשט גם ענבל שמש, עדלינה נוביצקי ויוסיף סימין, ספורטאים שרצו להראות את יכולתם בזירה הבינלאומית ולהמשיך להתבסס בין הטובים בעולם. עבורם אליפות העולם היא הזדמנות קריטית לצבור נקודות דירוג, להיחשף לתחרויות ברמה הגבוהה ביותר ולהוכיח שהם מסוגלים להתמודד עם הלחצים והאתגרים שמגיעים עם טורנירים בסדר גודל כזה. ההיעדרות מהתחרות פוגעת לא רק בתכניות האישיות של כל אחד מהם, אלא גם במאמצים הכוללים של הנבחרת לבנות דור חדש של אלופים שימשיך להצעיד את ענף הג’ודו הישראלי קדימה.
מעבר לפן האישי, חשוב להבין: בענף כמו ג’ודו, ההצלחות הבינלאומיות הן אבן יסוד לקיום עצמו של המערכת. כל מדליה, כל הופעה בטופ 8, כל רגע של חשיפה בינלאומית, מתורגמים ישירות לתמיכה תקציבית, לעניין ציבורי, ולגיבוש תכניות ארוכות טווח. כשישראל אינה נוכחת בתחרות בסדר גודל כזה, במיוחד כשהיריבות הישירות ממדינות אחרות ממשיכות לצבור הישגים – נוצר פער תודעתי, מקצועי ותשתיתי.
איגוד הג’ודו, שכבר שנים מהווה מקור מרכזי למדליות אולימפיות עבור ישראל, נשען על הצלחות עקביות בזירה הבינלאומית. הפסקה כפויה בשרשרת הזו עלולה לפגוע לא רק בג’ודאים עצמם, אלא גם במעמדו של הענף כולו במערך ההישגי הלאומי.
נוכח המצב, ברור כי על הוועד האולימפי בישראל, היחידה לספורט הישגי ומשרד הספורט - שלוש הזרועות המרכזיות המובילות את הספורט ההישגי במדינה - לפעול במהירות על מנת למצוא חלופה ראויה, כדי להחזיר את הספורטאים למסלול וכדי לא לפגוע בענף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו