מה הופך קרב היאבקות לבלתי נשכח? רגע אחד שמפיל אותך מהכיסא, או סיפור שנבנה לאט ומתפוצץ ברגע הנכון? חיפשנו את הקרבות שעיצבו את ההיאבקות כפי שאנחנו מכירים אותה, שהפכו את הזירה לאמנות, את הכאב לאמת, ואת הצופים למעריצים. מהרגע שבו האלק הוגאן הרים את אנדריי הענק – ועד הפעם הראשונה שנשים עמדו באירוע מרכזי של WWE. ריכזנו עבורכם חמישה רגעים בלתי נשכחים מהזירה.
רסלמניה 3 – הוגאן נגד אנדריי הענק: כך יוצרים קרב אגדי
בחירת המערכת
29 במרץ 1987, פונטיאק, מישיגן. למעלה מ־93 אלף צופים הגיעו לאצטדיון ועוד מיליונים צפו בבית, האלוף האלק הוגאן ניצב מול אנדריי הענק – יריב שהוצג כבלתי מנוצח, אף שלמעשה הפסיד במספר קרבות מחוץ ל-WWF. הרגע שבו הוגאן הצליח להרים את אנדרה ולבצע עליו "body slam" הפך לאחד הרגעים המצולמים, המצוטטים והמשפיעים בתולדות הענף. זה לא היה רק ניצחון – זו הייתה לידתה של תעשייה חדשה. הקרב הזה הפך את הוגאן לסמל לאומי ואת WWF(לימים WWE) לאימפריה.
רסלמניה 10 – רייזור ראמון נגד שון מייקלס: קרב הסולמות הראשון
מאת אוהד ביקובסקי, גרפיקאי "ישראל היום"
20 במרץ 1994, מדיסון סקוור גארדן. שני כוכבים צעירים על סף פריצה, חגורה אחת מיותרת, וסולם ששינה את חוקי המשחק. רייזור ראמון (סקוט הול) ושון מייקלס נפגשו לקרב שנולד מתוך סכסוך על זהות האלוף האמיתי – אך מה שהחל כמאבק על תואר הפך לאבן דרך של ממש.
זה היה הקרב הראשון בתולדות רסלמניה שבו הסולם לא שימש רק כנשק, אלא היה חלק מרכזי בעלילה. שתי חגורות נתלו גבוה מעל הזירה, והמנצח יהיה זה שיצליח לטפס ולשלוף אותן. מייקלס ביצע קפיצות אמיצות, ראמון הטיח אותו, ושניהם דחפו את גבולות הסבל שגוף אנושי יכול לספוג לרמות חדשות. והכל מול קהל ניו יורקי נלהב שלא ראה אף פעם כזאת רמה של היאבקות – ועוד על סולם.
הרגע המכריע הגיע כשמייקלס הסתבך ברגלו בחבל התחתון, וראמון, מותש אבל מאוד נחוש, החל לטפס באיטיות ותפס את שתי החגורות. הניצחון לא רק ביסס אותו כאלוף הבין יבשתי הבלתי מעורער, אלא גם סימן את הולדתו של ז'אנר חדש בזירת ההיאבקות.
מלך הזירה 1998 – האנדרטייקר נגד מנקיינד: הרגע שבו הכל השתנה
מאת אורן טרייטמן, קלוזליין
אם מדברים על הקרבות שהשפיעו על הדרך שבה אנו צופים ב-WWE, כיום אז אין ללכת רחוק יותר מאשר הקרב של האנדרטייקר נגד מנקיינד במלך הזירה 1998. בעוד טייקר ומנקיינד היו הדמויות המשניות לסיפור הגדול יותר שהתקיים באותו ערב, הם היו אלו שעזבו את האירוע באותו יום כדמויות שזכורות לעד מאותו ערב גורלי.
הקרב שהתקיים בין השניים התקיים תחת הסטיפולציה "גיהינום בכלוב". זה אומר ששני היריבים היו מכותרים בתוך כלוב בגובה שישה מטרים, ללא שום אפשרות יציאה. כמה הופתעו האוהדים והצופים בבית שהאנדרטייקר ומנקיינד החליטו להתחיל את הקרב כשהם עומדים על גג המבנה האימתני.
בספוט (רגע מתוכנן בתוך הקרב) שנקבע מראש האנדרטייקר זרק את מנקיינד ממעלה הכלוב היישר אל תוך שולחן השדרנים תוך כדי שהשדרן הראשי והאלמותי ג'ים רוס צועק באוזניות שלו: "Oh My God they killed him! As God is my witness he's broken in half".
האוהדים בארנה והצופים בבית חשבו שהם הרגע היו עדים לרצח בשידור חי. הרי אף אחד לא יכול לשרוד מנפילה כזו, נכון? ובכן, לא רק שמנקיינד שרד הוא גם המשיך את הקרב לאחר מכן (בניגוד לכל רצון שפוי ורציונלי) והקרב המשיך עם עוד מספר רגעים מטורפים שלמעשה מחקו לחלוטין את עידן התמימות שעוד האמנו שקיים בעולם הרסלינג.
WrestleWar 1989 – ריק פלייר נגד ריקי סטימבוט: כשהזירה הפכה לבמה
מאת גרי רויף, מייסד IPWA, ושי קמפלר, שופט בארגון
לפני כמעט 36 שנים, ב-7 במאי 1989, אולם המוניציפל בנאשוויל היה עד לאחד הקרבות המשפיעים ביותר בהיסטוריה של ההיאבקות המקצועית. ריק פלייר וריקי סטימבוט, שני מהגדולים בענף, התעמתו על אליפות העולם של ה-NWA באירוע WrestleWar '89 והציגו מופע שעד היום נחשב לפסגת האמנות בתחום.
ב-31 דקות ו-37 שניות של פעולה בלתי פוסקת, הם סיפקו לצופים שיעור מאסטר במה שהיאבקות מקצועית יכולה להיות כשהיא מבוצעת ברמה הגבוהה ביותר.
"אחד הקרבות הגדולים ביותר שראיתי אי פעם היה ג'רי לולר נגד טרי פאנק בקוליסאום ממפיס, אבל היה גם פלייר נגד סטימבוט בנאשוויל ב-89'," מספר ג'ים קורנט, אחד המנהלים האגדיים בהיסטוריה של ההיאבקות, "זה היה שיעור מופתי במה שהיאבקות צריכה להיות – אמנות של ממש".
הקרב בנאשוויל היה השלישי בטרילוגיה בין השניים. בקרב הראשון, בפברואר 1989, סטימבוט הפתיע כשניצח את פלייר ולקח ממנו את האליפות. בעימות השני, באפריל, סטימבוט ניצח שוב, אך בסיום שנוי במחלוקת – כף רגלו של פלייר הייתה על החבל התחתון של הזירה בזמן הספירה.
האווירה הייתה טעונה: פלייר הגיע מלווה ב-40 נשים מרהיבות, סימן ההיכר של דמות "נער הטבע" שגילם, בעוד סטימבוט נכנס עם משפחתו, כולל בנו שרכב על פוני – תזכורת ויזואלית לערכים השונים שייצגו המתאבקים. למי שאינו מכיר את עולם ההיאבקות המקצועית, חשוב להבין: אף שהתוצאות מתוכננות מראש, המאמץ הפיזי והכישרון האתלטי הנדרשים הם אמיתיים לחלוטין. המתאבקים הם ספורטאים-אמנים המשלבים סיפור עם ביצועים פיזיים מרשימים.
לאחר חצי שעה של קרב, הגיע הרגע המכריע בצורה בלתי צפויה. סטימבוט ניסה להרים את פלייר, אך "הנער של הטבע" הצליח לבצע תמרון היפוך מבריק שלכד את סטימבוט בתנוחה שלא אפשרה לו להתרומם. השופט טומי יאנג ספר עד שלוש, ופלייר השיב לעצמו את התואר.
Hell in a Cell 2016 – שארלוט פלייר נגד סשה בנקס: הקרב ששבר את התקרה
בחירת המערכת
30 באוקטובר 2016. שארלוט פלייר, הבת של, נגד סשה בנקס – האישה שבנתה לעצמה מקום של כבוד. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שקרב נשים עמד בראש אירוע מרכזי של WWE, ועוד בתנאים הכי ברוטליים שיש: Hell in a Cell. מהלך אחר מהלך, הן הוכיחו שזה לא על מגדר – זה על יכולת. בנקס נזרקה לשולחן השדרנים, שארלוט התרסקה על כיסאות, ובין צעקות הקהל התבהרה אמת אחת: זו לא היסטוריה בגלל שהן נשים, אלא בגלל שזה היה קרב עצום. שארלוט ניצחה, אבל שתיהן הפכו לחלוטין את מעמד הנשים בענף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו