ביום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, כאשר דגלי כחול-לבן מתנופפים בגאווה ברוח והלב מתמלא בתחושת אחדות וגאווה, אין מתאים יותר מלהיפגש עם מי שמייצג את פסגת ההישגים: לא רק בעולם הספורט, אלא ברוח הישראלית כולה.
המתעמל ארטיום דולגופיאט הוא לא עוד ספורטאי. הוא אלוף אולימפי, מודל להתמדה, צניעות ודיוק – אבל מעבר לזה, הוא סיפור ישראלי במלוא מובן המילה. ילד שעלה לארץ בגיל צעיר, הפך בה להבטחה – ואז הגשים הכל.
אדם שדרך נחישות שקטה, מחויבות אינסופית וחזון אישי הצליח להגיע לשיאים שכל ספורטאי רק חולם עליו – פעמיים. אחרי זכייתו ההיסטורית במדליית זהב בטוקיו 2020, הוא המשיך להדהים את העולם עם מדליית כסף אולימפית בפריז 2024, מה שמבסס אותו כאחד מגדולי הספורטאים של ישראל בכל הזמנים.
ספורטאי ישראל מברכים את המדינה לרגל יום העצמאות | עמותת "ערכים בספורט"
השנה האחרונה הייתה בשבילו לא פחות ממסע מופלא – גם על המשטח, בו המשיך להבריק ולזכות במדליה אולימפית נוספת, וגם בחיים האישיים, עם חתונה מרגשת ומלאה בתוכניות לעתיד. לצד ההישגים המרשימים, הוא לא מפסיק לחשוב על הדרך קדימה, על השאיפות שעדיין לא הושגו ועל המשמעות הגדולה של כל צעד שהוא עושה.
למרות כל מה שכבר השיג, דולגופיאט מאגודת מכבי תל אביב, לא עוצר לרגע. עיניו נשואות לעתיד, עם היעד הגדול הבא – אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, שם הוא שואף להמשיך ולהתעלות על עצמו ולייצג את ישראל פעם נוספת במרומי העולם.
ביום שבו אנו מציינים את עצמאות מדינת ישראל, דולגופיאט התיישב לראיון בלעדי ל"ישראל היום". בשיחה פתוחה הוא משתף אותנו ברגעים הגדולים שעיצבו את דרכו – על אהבתו העמוקה לארץ, על תחושת השליחות שהוא נושא איתו בכל פעם שהוא לובש את המדים בכחול-לבן, ועל החלומות שעדיין מחכים לו, ולנו, מעבר לאופק.
"השנה נגמרה בטוב", מספר דולגופיאט, "היו לא מעט קשיים בדרך, בעיקר בכל מה שקשור להכנות לאולימפיאדה, אבל ברגע האמת הצלחתי להתעלות על עצמי ולבצע כמעט את התרגיל הכי טוב שלי. אני מאוד שמח ונרגש מזה.
"ברמה האישית, אני ומאשה סוף סוף הצלחנו להתחתן – משהו שרצינו לעשות כבר אחרי טוקיו, אבל אז הגיעה הקורונה ודחתה לנו את כל התוכניות. עכשיו, אחרי פריז, הצלחנו להגשים את החלום הזה וזה היה מרגש במיוחד".
האם יש משהו שאתה לוקח איתך מהשנה הזו שילווה אותך הלאה?
"כמעט תמיד האמנתי שאסור לוותר, והשנה רק חיזקה את זה אצלי עוד יותר. באולימפיאדה – שזה הרגע הכי חשוב בחיים של ספורטאי – הגעתי בלי לדעת במאה אחוז אם אצליח להמשיך הלאה. זה היה קשה מאוד לקבל את זה שהדברים לא הולכים כמו שתכננתי, למרות שהשקעתי הכל והתכוננתי הכי טוב שאפשר. במוקדמות פשוט לא הצלחתי, וזה שבר אותי. אבל כשנכנסתי לגמר, המשכתי להתאמן – אפילו כשכל יום באימונים הרגיש לא טוב. בסוף, האמונה וההתמדה עשו את שלהן".
עם כל ההישגים המרשימים שלך, אתה נשאר צנוע וממוקד. מה הסוד להישאר עם רגליים על הקרקע למרות ההצלחה והתהילה?
"כמו שאבא שלי תמיד אמר לי: 'צריך להישאר בן אדם'. ככה אני, ככה חינכו אותי. לא משנה לאן אגיע או מה אעשה – אני תמיד אשאר אותו בן אדם פשוט. זה הערך שמלווה אותי מהבית".
כשאתה מביט לאחור על תחילת הדרך – דמיינת שככה זה ייראה?
"זה היה החלום שלי מגיל שמונה. ההורים שלי סיפרו לי לראשונה על האולימפיאדה, והבנתי שזה השיא של הספורט. מאז סימנתי לעצמי מטרה להיות אלוף אולימפי. כשנסעתי לטוקיו, הרגשתי בתוכי שזה אפשרי – היו לי כבר מדליות מאליפויות עולם ואירופה, אבל לא רציתי להכניס את עצמי ללחץ. כשעליתי לגמר, אמרתי לעצמי: 'אני פה, אני יכול לעשות את זה'. ובסוף, למרות שהתרגיל לא היה מושלם, זה הספיק – וכשזכיתי, פשוט לא האמנתי".
אלה רגעים שנחקקו בהיסטוריה של הספורט הישראלי. אתה מצליח לחוות את זה באמת?
"אני חווה את זה, אבל כאילו בתוך בועה. ברגעים הגדולים אני כל כך מרוכז, שהרבה פעמים אני בקושי זוכר מה קרה. רק בדיעבד, כשאני שומע מאחרים, אני מבין את העוצמה של מה שקרה".
אחרי הזכייה האולימפית, אתה מרגיש שהחיים השתנו?
"בתור ספורטאי, אני מרגיש שהגעתי לטופ העולמי. מעריכים אותי יותר וזה כיף. אבל זה גם מציב אתגרים – מצד אחד ההצלחה יכולה להרדים, ומצד שני אני באמת אוהב את מה שאני עושה. אחרי טוקיו הייתי רעב לעוד. אחרי פריז הייתה קצת ירידת מתח, תהייה אם להמשיך. לקחתי הפסקה, נרגעתי – והחלטתי ללכת על עוד אולימפיאדה".
"חייבים להשקיע יותר בהתעמלות"
איך אתה רואה את ההשפעה שלך על הספורט הישראלי, ובמיוחד על ענף ההתעמלות?
"אחרי טוקיו ראיתי גל של ילדים שנכנסו לעולם ההתעמלות – וזה חימם לי את הלב. אני באמת חושב שזה אחד הענפים הכי יפים באולימפיאדה. גם אם ילד לא יבחר להישאר בתחום – ההתעמלות מעניקה המון כלים לחיים. מצד שני, עדיין חסר הרבה. יש בארץ רק 3-4 אולמות – וזה פשוט לא מספיק. כדי שתהיה תחרות, שתהיה התקדמות – חייבים להשקיע יותר".
אתה מרגיש שהחברה הישראלית מעריכה את מה שעשית?
"היום יותר מזהים אותי ברחוב, יותר מבינים מה זה התעמלות ואיך נראית תחרות. לפעמים אני לא יכול ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי – וזה משהו שלא הכרתי לפני. זה מרגש".
עד כמה המשפחה הייתה חלק מההצלחה שלך?
"משפחה זה הכל. בפריז – בלי התמיכה של המשפחה שלי, לא יודע איך הייתי מצליח לעבור את זה. גם בילדות – היו תקופות שרציתי לפרוש, רציתי לצאת עם חברים ולהיות ילד רגיל. אבל ההורים שלי תמיד ביקשו שאנסה עוד קצת, לא אתן לזה להיגמר".
איך אתה שומר על איזון בין הקריירה לחיים האישיים?
"עם מאשה – אישתי – זה משהו שנבנה לאורך שנים. היינו יחד כבר 9 שנים וחצי לפני שהתחתנו. היא מכירה את החיים האלה, היא יודעת למה נכנסה, והיא נותנת לי את השקט והתמיכה שאני צריך. לרוב היא לא מצטרפת לתחרויות, אבל תמיד נמצאת שם בשבילי מרחוק".
החלטת להמשיך לקמפיין נוסף ללוס אנג'לס 2028, איך אתה רואה את העתיד שלך בשנים הקרובות?
"מה שהוביל זה אהבה להתעמלות וקצת שזה שאין לי כל כך משהוא אחר לעשות מסביב (צוחק). אני יודע שאני עדיין בטופ העולמי, רק הייתי צריך לעשות את הניתוח אחרי פריז וחזרתי עוד יותר חזק וטוב".
מה היית מייעץ לדור הבא של המתעמלים שחולמים ללכת בעקבותיך?
"לא לוותר. יהיו רגעים קשים, אבל בסוף כל תקופה שחורה נגמרת. תאמינו בעצמכם, תלחמו – ואל תפחדו לחלום בגדול".
מה הדבר שאתה הכי אוהב במדינת ישראל?
"את האנשים, את הדגל שלנו. לאנשים אין פה סוג של טקט, לפעמים זה מאוד מרגש, אבל לפעמים גם קצת מגזימים. יש כאלה שבאים ואומרים לך מה לעשות בחיים".
איזה רגע הכי זכור לך בקריירה עד כה?
"כמובן 7 באוקטובר, כשאני באליפות העולם. אלה היו רגעים לא קלים וגם אחרי התחרות שזכיתי, מלא אנשים רשמו לי על טיפת האושר שהבאתי עם הזכייה, זה לגמרי שבר אותי, ירדו לי דמעות והתחלתי להרגיש שאני צריך לתת 200 אחוז מעצמי לאנשים שסבלו באותו יום".
ביום העצמאות, איך אתה נוהג לחגוג?
"אני בדרך כלל בארץ, כשבבוקר אני באימון ובערב עם אישתי וחברים, אבל לא חוגג עד מאוחר, כי אני יודע שלמחרת יש עוד אימון".
מה היית מאחל לישראל ביום העצמאות ה-77?
"המון בריאות לכולם ושכולם יהיו בבית שלהם ויחזרו הביתה, שלא נדע יותר מלחמות ושנדע שקט במדינה. אני רוצה להגיד תודה לכל התומכים שלי: לוועד האולימפי, איגוד ההתעמלות ומכבי ת"א וכמובן לנותני החסות שלי Volvo, ארמיס, דנונה PRO, פוג'יטסו ובי-קיור לייזר".
שלב השאלון המהיר
טקס פתיחה או טקס סיום?
"סיום"
אימון בוקר או תחרות ערב?
"תחרות בערב"
ארוחת הניצחון המושלמת שלך?
"תלוי באיזו מדינה"
המתחרה שאתה הכי מעריך בעולם?
"קוהיי אוצ'ימורה ואלכס שטילוב".
הענף האולימפי שאתה הכי אוהב לראות, חוץ מהתעמלות?
"לא צופה הרבה, קצת כדורגל וטניס".
הדבר הראשון שאתה עושה אחרי תחרות?
"מדבר עם המשפחה שלי".
אם היו עושים סרט עליך – מי היית רוצה שישחק אותך?
"אני רוצה להיות השחקן בסרט".
המקום הכי אהוב עליך בישראל?
"הבית"
חלום שעדיין לא הגשמת?
"בחיים האישיים זה ילדים, ובאולימפיאדה, להיות שוב אלוף אולימפי"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו