אליפות אירופה בג'ודו שנערכת השבוע בפודגוריצה, מונטנגרו, הייתה תזכורת חדה לכך שלא תמיד הפער בין היוקרה של האירוע לבין המקום שבו הוא נערך מצליח להיסגר. כן, זה עדיין אירוע חשוב בלוח השנה של הענף. כן, מיטב הג'ודאים והג'ודאיות הגיעו מכל קצוות היבשת. אבל כל זה התרחש בתוך אולם ישן, צפוף, רועש מדי ולא מספיק מקצועי – כזה שפשוט לא מתאים יותר לספורט מודרני במאה ה-21.
התחושה הייתה כאילו אנחנו חוזרים בזמן – אולי לאולם מלחה בירושלים בגרסה עייפה, מהשנים הפחות טובות. הטריבונות צפופות, התאורה לא אחידה, האקוסטיקה בעייתית, ולמרות שמדובר באירוע בינלאומי – הקהל המקומי לא באמת התחבר. אולי בגלל זה הכניסה נפתחה בחינם.
כשהחום בוער על המזרנים – מזגן? אין על מה לדבר. האולם היה כל כך חם, שנראה היה כאילו כולם נמצאים בסאונה אחת גדולה. פשוט לא ניתן היה להימלט מהחום המעיק הזה, והאווירה הייתה מחניקה לא רק על המזרנים אלא גם מסביבם.
חדר התקשורת? לא הרבה יותר טוב. הוצב במגרש כדורסל ישן, עם סלים מחוברים לקיר כמו פעם, ובין המקלדות והמסכים, אפשר היה להרגיש את האוויר הישן שעוד זורם בין השורות. אבל לפחות היה כיבוד מכבד – כמו תמיד, הדברים הקטנים האלה שלא שוכחים, גם כשכל השאר מרגיש כמו זכרונות מהעבר.
כל זה, לא באמת נותן לנו סיבה להתבכיין על מצב המתקנים בישראל. זה עשוי להרגיש כמו מצב קשה, אבל כשמסתכלים על האירועים הבינלאומיים, מבינים שהמצב לא כזה שונה מהמציאות שאנחנו מכירים – ולפעמים זה לא עניין של מיקום או גודל, אלא של רצון ואמונה בכוח של הספורט.
ומנגד – היו גם רגעים של תקווה, האירוח אדיב להפליא, כזה שמזכיר שלפעמים אנשים פשוט יודעים לקבל אורחים – גם אם אין להם אצטדיון נוצץ. ברחבי האולם הסתובבו יותר מ-100 אנשי תקשורת – כתבים, צלמים, יוצרים דיגיטליים – תופעה שלא נראתה הרבה זמן בענף. ייתכן שזו תוצאה של העניין סביב הג'ודו מאז ההצלחה במשחקים האולימפיים בפריז.
היה משהו כמעט סוריאליסטי בלראות את גפן פרימו, יהונתן וקסלר, גיא גוטמן וכל שאר חברי הנבחרת הישראלית מציגים יכולת גבוהה על רקע תפאורה כל כך אנכרוניסטית. כמו סצנה מהצגה טובה מדי על במה ישנה מדי. אז האם זה עדין אירוע מרגש? בוודאי. האם הוא עומד בסטנדרטים של ענף שרוצה להיחשב עולמי, נגיש, חדשני? פחות. הרבה פחות.
הכישרון נמצא, המוטיבציה קיימת והאנשים הנכונים נמצאים בזירה. אבל אם איגוד הג’ודו האירופי באמת שואף להצעיד את הענף קדימה – כדאי שגם הלוקיישנים יעשו את אותו צעד. פחות פודגוריצה, יותר פריז. פחות רטרו, יותר עתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו