"אנחנו עושים 200 ק"מ בשבוע, אנשים לא מבינים מה זה להיות מרתוניסט"

דגל ישראל התנופף היום (ראשון) בגאווה מעל המסלול בבלגיה, אחרי שמשלחת הרצים והרצון בכחול לבן רשמה הישג שיא באליפות אירופה במרתון עם לא פחות מחמש מדליות. זה התחיל בריצה אישית אדירה של גשאו איילה, שהצליח להשיג את מדליית הכסף ולבסס את מעמדו כאחד מהרצים הבולטים ביבשת. לצידו, חברו לנבחרת מארו טפרי חצה את קו הסיום שלישי וזכה במדליית הארד, וביחד עם שאר חברי הנבחרת הם העלו את ישראל לפסגה עם מדליית זהב קבוצתית – הישג חסר תקדים לגברים.

גם נבחרת הנשים לא נשארה מאחור. בהובלתה של לונה צ’מטאי סלפטר, שקטפה מדליית ארד אישית תוך כדי פיניש דרמטי עם חברתה לנבחרת מאור טיורי שדורגה מקום אחד אחריה, הצליחו הנשים להעפיל לפודיום הקבוצתי עם זכייה במדליית כסף – חותמת נוספת ליום מושלם למשלחת.

אחרי שאבק הריצה שקע, גיבור היום, איילה מאגודת מכבי תל אביב, התפנה לראיון מיוחד ל"ישראל היום". "רגע כזה לא שוכחים", הוא אומר, "בשבילי זה חלום, אבל הרבה יותר מזה – זה יום גדול למדינה שלנו, לספורט שלנו, ולכל הילדים שמסתכלים עלינו עכשיו וחולמים בעצמם לרוץ רחוק".

אתה קולט שאתה סגן אלוף אירופה?

"אני עכשיו מתחיל לעכל, עבר כבר זמן מהריצה. זה משמח בפן האישי לייצג את המדינה בתקופה שהיא רגישה. יש לי את הזכות לייצג את המדינה בכבוד ואני הכי שמח על ההישג, מקווה לעוד הרבה הישגים בעתיד".

מה עבר לך בראש ברגע שעמדת על הפודיום עם דגל ישראל?

"אני תמיד אניף את הדגל בגאווה ולא אפחד. תמיד יש השנאה כלפיך ממדינות שלא כל כך אוהבות את ישראל, אבל אני תמיד רוצה להניף את הדגל בכל הזדמנות שיש".

האם ציפית לתוצאה כזו מראש, או שזו הייתה הפתעה מבחינתך?

"כל תחרות היא הפתעה מבחינתי ואי אפשר לדעת איך היא תתפתח. הפעם התחרות התפתחה כל כך טוב מההתחלה ואני ידעתי שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אני תמיד רוצה להיות בטופ ולנצח, אבל גם ממקום שני אני מאושר".

"בכל תחרות שאני משתתף אני מכוון הכי גבוהה. אני שמח גם שהשגנו שוב את המקום הראשון הקבוצתי כמו בברלין 2022, ככה שאני רוצה לשמור על מדליית הזהב הקבוצתי גם בשנים הבאות".

האם הייתה לך אסטרטגיה ברורה מראש, או שפעלת לפי תחושת הגוף במהלך המרוץ?

"רצינו להישאר בדבוקה ביחד כמה שיותר ולרוץ כנבחרת, ועל הדרך לנסות להבין מה קורה עם נבחרות האחרות. ניסינו לשמור אחד על השני והצלחנו לעמוד במשימה כשהשגנו את הזהב".

מה הכי זכור לך מתוך המסלול עצמו – קטע מאתגר במיוחד או רגע מכונן?

"הייתי מאוד מרוכז בריצה, אבל היו קצת עליות וגם טיפות של גשם. זה חלק מהתחרות, צריך לדעת להתמודד עם התנאים שיש. ידענו שהמסלול עצמו הוא לא שטוח ומהיר, למרות שהתוצאות טובות למסלול".

המרוץ הזה היה אולי הרגע הגדול בקריירה שלך – אתה מרגיש שיש לך עוד לאן לטפס?

"אני חושב שכן, מאמין שיש לי עוד לאן להשתפר ורואים את מגמת השיפור. יש לי שאיפה לשבור אולי את השיא הישראלי. אני חושב על זה בדיוק כמו כל אחד בנבחרת, כי יש לנו נבחרת מדהימה ואנחנו דוחפים אחד את השני קדימה".

כשאתה לבד בריצה של עשרות קילומטרים – מה עובר לך בראש?

"הרבה דברים. אתה רוצה להשאיר את הפוקוס בריצה ולא לצאת מאיזון. יש דברים שלא יועילו לך, למשל כאן שמו אתה הבקבוקים שלנו לאורך המסלול כל פעם בצד אחר והייתי צריך לחפש אותו כל פעם מחדש, אבל לא נתתי לזה להפריע לי".

מה הדבר שאנשים לא מבינים על מה זה להיות רץ מרתון ברמה הכי גבוהה? מה לא רואים מבחוץ?

"את השעות שאנחנו מבלים באימונים. מה שאנשים בסוף רואים זה את השעתיים על המסלול, אבל כדי להגיע לזה, אנחנו מתאמנים פעמיים או שלוש ביום. בשבוע אחד אנחנו עושים בין 180 ל-200 קילומטרים".

איך הייתה האווירה באליפות? ראו פה ושם דגלי פלשתין, זה הפריע?

"אני לא ראיתי את זה, אבל את התשובה לכך נתנו עם התוצאות בסוף".

מה החלום הבא שלך אחרי המדליה הזאת?

"יש את אליפות העולם בקיץ בטוקיו ואני רוצה להגיע שם כמה שיותר רחוק. חושבים גם כבר על לוס אנג'לס, יש לנו נבחרת גדולה וחזקה ויהיה מאבק עד הסוף על מי יהיו הרצים שם. את המדליה הקבוצתית אני רוצה להקדיש את המדליה לעם ישראל, לחיילים ולכל החטופים, ואת המדליה האישית למשפחה שלי ולבת הזוג".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יו״ר איגוד האתלטיקה בישראל, עמי ברן: ״ההישג האדיר של האתלטים שלנו באליפות אירופה הוא מקור גאווה עצום למדינת ישראל. זהו רגע שבו הספורט הישראלי מראה את פניו היפות – התמדה, מקצוענות וערכים של מצוינות. הישגים כאלה לא רק ממקמים את ישראל על מפת הספורט הבינלאומית, אלא גם מחזקים את תדמיתה כמדינה של ספורט ושל עוצמה אנושית. אני מאחל שנראה עוד ועוד הצלחות כאלה – לא רק באתלטיקה, אלא בכלל הענפים והאיגודים שמייצגים את מדינת ישראל בכבוד בזירה העולמית״.