"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.
Your browser doesn’t support HTML5 audio
0
{{#enabled}}{{/enabled}}
שיתוף כתבה
"כשהמוזיקה של ה'תקווה' התחילה להתנגן, כל היציע השמאלי שלף דגלי אש"ף"
גור לוי, שחקן נבחרת הרוגבי, מספר על הרגעים בו החליטו, הוא וחבריו, לעמוד מול הקהל העוין במלטה: "הנפנו את דגל ישראל מולם עם חיוך גדול והצטלמנו"
בנבחרת ישראל ברוגבי לא נרגעים מאירועי משחק הניצחון הנהדר על מלטה (15:16), גם בשל ההישג הספורטיבי וגם בשל האירועים שליוו את שריקת הסיום - הנפת דגלים של הרשות הפלשתינית וכרטיסים אדומים ביציעים על ידי 60-70 אוהדים מקומיים.
התגובה הישראלית היתה תמונה של שניים משחקני הנבחרת, ישי אברהמי וגור לוי, עם דגל ישראל מול היציעים העוינים. לוי סיפר ל"ישראל היום" את שעבר על אנשי הנבחרת: "לא ציפינו שזה מה שיקרה במשחק, רצינו שהסיפור יהיה הניצחון מול מלטה וזה מה שנזכור, אבל כבר בתחילת הטיסה הבנו שיש איזה צפי לעוינות, לפי כמות האבטחה שהיתה סביבנו.
"זאת היה אבטחה שלא היתה אף פעם, עם ליווי משטרתי של שלושה אופנועים מקדימה ושלושה מאחור. אני בחיים לא חוויתי סדר גודל כזה של אבטחה, אבל חוץ מהמשחק לא היו תקריות והרגשנו בטוחים".
מרתון ירושלים
ספר, מה קרה במשחק עצמו?
"זה היה נראה כמו קהל רגיל לגמרי לאורך כל המשחק, אבל כשהמוזיקה של ה'תקווה' התחילה להתנגן, פתאום כל היציע השמאלי התחיל לשלוף דגלי פלשתין, שלפו לנו גם כרטיסים אדומים, קראו להחרים את ישראל ולשחר את פלשתין.
"בהתחלה לא ממש היינו בטוחים מה לעשות, אבל כשהתנגן ההמנון, התחבקנו חזק ושרנו עוד יותר חזק וכל אחד שמע את החבר לידו צורח את 'התקווה'. זה הגיע ממקום שמנסים להוריד אותנו, ואנחנו מוצאים את עצמנו מלאי גאווה. זאת היתה שירת 'התקווה' הכי מרגשת שהיתה לי בחיים".
שחקני נבחרת ישראל ברוגבי בתגובה הולמת למפגינים, צילום: איגוד הרוגבי בישראל
זה היה מלחיץ?
"זה מה שהם ניסו לעשות, אבל זה עשה לגמרי את ההיפך. כל הקבוצה היתה לב אחד וראש אחד, זה מה שנתן לנו הצדקה, כמה נכון מה שאנחנו עושים ואיזה גאווה זה לייצג את ישראל מול אנשים שלא רוצים שנעשה את זה".
למה החלטתם לצלם את התמונה מול הקהל העוין?
"היה משחק צמוד של נקודות ספורות ודקה לסיום הם הובילו עלינו, זה נראה גמור, אבל בשניות האחרונות קיבלנו בעיטה לשער של מעיין לוינסון, כשלא רצינו להפסיד מול הקהל הזה. כשהוא הכניס את הבעיטה, השופט שרק לסיום ורצנו לחגוג, שרנו 'אל אל ישראל', כשהביאו את הדגל, הנפנו אותו מולם עם חיוך גדול והצטלמנו".
הנבחרת לפני פתיחת המשחק, צילום: איגוד הרוגבי בישראל
זאת לא היתה פרובוקציה גם מצדכם?
"זה לא היה בקטע של פרובוקציה, אלא ברגע של גאווה גדולה לייצג את ישראל, זה דגל ישראל אחד מול עשרות דגלים פלשתינים. רצינו מאוד לזכור ולשתף את הרגע הזה עם שאר הספורטאים הישראלים, שלא מצליחים להוריד אותנו, כשאנחנו עם הראש ודגל מורם".