מאת: לינוי אשרם / מתוך הספר "חלומות מזהב"
השעה שלוש לפנות בוקר בבית מלון בצד השני של כדור הארץ, ובניגוד אליכם, הקוראות והקוראים של הספר הזה, בשלב הזה לי עוד אין מושג מה יקרה לי בסוף. הלילה אין לי חלומות מזהב. למען האמת, אין לי חלומות בכלל. אני שוכבת במיטה לא שלי, בחדר לא שלי, באיצ'יהארה, עיר שמעולם לא שמעתי עליה קודם, ולא מצליחה לעצום עין.
בשקט הזה אפשר לשמוע את רוח הלילה מזיזה קלות את הווילון. עוד מעט יגיע הרגע שחלמתי עליו כל חיי, זה שכל מתעמלת חולמת עליו כל חייה: גמר אולימפי. המחשבות רצות לי בראש בלי הפסקה. אני שואלת את עצמי אם מחשבות של אצנים עושות התעמלות אמנותית בלילות שלפני תחרות.
אני מתבוננת בקירות החדר החשוך, בתמונות הסתמיות על הקיר, במנורה על התקרה, בשידה הריקה. השינה מסרבת לבוא. דמיינו מטרה שזורקים לעברה חיצים. העיגול האדום שבאמצע מסמל את מדליית הזהב. מעולם לא הצלחתי להגיע אל העיגול הזה באליפות העולם. אז מה הסיכוי שדווקא עכשיו, בתחרות הכי חשובה, כן אצליח? כשלצידי מתחרוֹת התאומות אברינה, המצב נראה אבוד במיוחד.
התאומות אברינה מרוסיה הן מתעמלות־על, הן טופחו במסורת של דורות של אלופות אולימפיות. יש להן יכולות נדירות. ומה הכי נדיר אצל התאומות אברינה? טעויות במהלך תרגיל. הן לא טועות לעולם. ברוב התחרויות בינינו הן היו קוטפות את המקום הראשון והשני, ואני, אם הייתי מבצעת תרגיל מעולה, הייתי מגיעה למקום השלישי.
בפעמים הנדירות שאחת מהן עשתה טעות, הצלחתי להשתחל ולהשיג את המקום השני. ומה הסיכוי ששתיהן יבצעו את התרגיל פחות ממושלם? אפסי. בכלל, ההתעמלות האמנותית הומצאה ברוסיה. תרגילים ושיטות ניקוד פותחו שם. זו גאווה לאומית. הרבה מאוד שנים, להתחרות במתעמלת רוסייה בהתעמלות אמנותית נחשב לדבר חסר סיכוי, בערך כמו להתחרות עם דבורים בייצור דבש.
אני לא מבינה מה קורה לי פה בטוקיו. אני נכנסת למיטה בעשר, אבל בשתיים לפנות בוקר כבר מתעוררת. על פניו נדמה לי שאני לא בלחץ, אבל הגוף שלי לא מסכים. בגלל הפרש השעות הגדול בין טוקיו לישראל, אל הלחץ שלי מצטרף ג'ט לג. ביומיים הראשונים אני מצליחה להסתיר, אבל עייפות היא לא דבר שנעלם, היא מצטברת ומצטברת עד שהיא מכריעה את הגוף, ואם הגוף לא נכנע, זו בעיה.
אני ניגשת לאיילת המאמנת שלי ומספרת לה מה עובר עליי. איילת חושבת שאני מתקשה להירדם בגלל הטלפון שלי, ומציעה שאביא לה אותו לפני השינה. באותו לילה בחצות אני מתעוררת בבהלה, נרדמתי לפני שהבאתי לאיילת את הטלפון.
אני רואה שהיא מחוברת ושולחת לה הודעה. מתברר שגם איילת לא מצליחה לישון. היא מגיעה לחדר שלי ואנחנו יושבות על המיטה ומדברות. פתאום היא קמה, פותחת את החלון ויוצאת דרכו. לא, אני לא חולמת. זה קורה באמת. איילת יוצאת מחלון חדר המלון שלי, ואני יוצאת אחריה. מתברר שאפשר לצאת משם אל גג המלון. אנחנו עומדות קרוב זו לזו, אולי הכי קרוב שהיינו.
מולנו עיר שרק מעט אורות דולקים מפריעים לחושך הכבד שעוטף אותה. אנחנו מפסיקות להיות מתעמלת ומאמנת, אנחנו שתי נשים על גג, מתחתינו עיר זרה שהולכת ומתבהרת כשעולה עליה זריחה רכה. שתי נשים על פסגה, ואין להן מושג מה נמצא מעבר לה.
מרכז הפועל משיק את "חלומות מזהב" - ספרה האוטוביוגרפי של לינוי אשרם מדליסטית הזהב האולימפית וספורטאית הדגל של ישראל.
הספר, שיצא לאור בהוצאת "עם עובד" בשיתוף מרכז הפועל, פותח צוהר אל מסעה האישי והמרתק של אשרם - מילדה קטנה מראשון לציון ועד לרגע השיא ההיסטורי על הפודיום האולימפי. "חלומות מזהב" הוא מתנה מלינוי לכל אדם המאמין בחלומותיו, ומיועד להעניק השראה לדור חדש של צעירים להאמין ולממש את שאיפותיהם, ללא קשר לגודל האתגר.
במסגרת המחויבות לעידוד הספורט בקרב הדור הצעיר, רכש מרכז הפועל 3,000 עותקים של הספר שיחולקו לספורטאים צעירים באגודות הפועל ברחבי הארץ.
מנכ"לית מרכז הפועל, כנרת צדף: "ספרה של לינוי אשרם הוא הראשון בסדרה שתנציח את סיפורי הגבורה וההתמדה של ספורטאי ישראל. כיו"ר איגוד ההתעמלות בעת זכייתה ההיסטורית של לינוי, זכיתי לחוות את הרגע המרגש הזה מקרוב ולראות את העבודה הקשה שמאחורי ההישג. שיתוף הפעולה הפורה עם הוצאת הספרים המכובדת 'עם עובד' איפשר לנו להביא לציבור ספר איכותי שמשקף את גודל ההישג.
"אנו מאמינים שסיפורים אלה יעוררו השראה בקרב צעירים רבים ויעזרו לטפח את דור העתיד של הספורט הישראלי. מרכז הפועל גאה ללוות את לינוי לאורך הקריירה המפוארת שלה, ועכשיו גם בהעברת סיפורה המרגש לציבור הרחב".
