הסיפור הספורטיבי המרגש נהרס, אבל אין ראויה יותר העונה מפילדלפיה איגלס

קבלו פרט טריוויה שכנראה לא ידעתם - מרסלו בעט את הבעיטה הראשונה לשער בחצי הגמר ב-2014. אף אחד לא יזכור את זה בגלל תוצאת הסיום, 1:7 מהדהד, כולל 0:5 במחצית, לגרמניה על ברזיל, לה אוסקר כבש שער ניחומים בדקות בהן לאף אחד חוץ מאנדראה שורלה לא היה רצון, או כוח, לשחק כדורגל.

הלילה (בין ראשון לשני), בסופרבול 59, בראיין קוק עשה את המרסלו וקסבייר וורת'י עשה את האוסקר עבורקנזס סיטי צ'יפס, האלופה בשנתיים האחרונות, שפורקה לגורמים בתצוגת התכלית של פילדלפיה איגלס, שהביסה 22:40 וזכתה בפעם השנייה בתואר. קוק חטף את הכדור הראשון במשחק לג'יילן הרטס, שאיבד לראשונה מאז נובמבר, ו-וורת'י תפס את הכדור ברד זון כדקה וחצי לסיום.

בינינו, אף אחד לא יזכור את השניים האלו. את מופע האימים של פטריק מהומס, שקבע שיא קריירה שלילי בסאקס (מקרים בהם ההגנה מצליחה להגיע לקוורטקבק מבלי שהוא ביצע פעולה בהתקפה) עם 6 כאלו אולי כן, אבל צריך גם להזכיר את הסיבה. בעוד המופע של גרמניה על הברזילאים זכור בגלל הבליץ ההתקפי במחצית הראשונה, את המופע של האיגלס מהלילה צריך להתחיל מההגנה, או יותר נכון מג'וש סווט.

יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא להרוס סיפור ספורטיבי טוב וסווט, אולי במשחקו האחרון באיגלס, הפך הלילה לכזה. מספר 19 בירוק הגיע פעם אחר פעם למהומס ורשם 2.5 סאקס מתוך ה-6 שספג הקוורטרבק האגדי, שיא קריירה שלילי עבורו. הוא כמו הקוואי לנארד ללברון ג'יימס, או הקוואי לנארד לסטף קרי וקווין דוראנט. הבנתם את הקטע - הוא האיש שמנע את הטריפיט. אין יתרון 0:24 במחצית או 0:34 ברבע השלישי בלי המופע של מספר 19 בירוק. כמו קוואי ב-2019, גם סווט יהיה שחקן חופשי, וכמו קוואי ב-2019, הוא צפוי לחתום על חוזה שמן.

הלאה במנצחים. ניק סיריאני בן ה-43 החל את קריירת האימון שלו ב-NFL בצ'יפס, כשהיה רק בן 28. מאז הפסיק לעבור במספר תפקידים בליגה עד שהגיע לפילדלפיהלפני 4 שנים והעביר את תפקיד הקוורטרבק הפותח לג'יילן הרטס. ביחד, השניים הביאו את האיגלס 4 פעמים לפלייאוף. פעמיים הפסידו לטמפה ביי באקנירס בסיבוב הראשון, פעמיים הגיעו לסופרבול מול קנזס סיטי צ'יפס. בניגוד לפעם הקודמת שם איבדו יתרון דו ספרתי בדרך להפסד כואב, הפעם האיגלס נראו כמו קבוצה ללא חסרונות.

סיריאני ועוזריו עשו את ההכנה המושלמת לצ'יפס. הם עצרו כל ניסיון התקפי של האלופה היוצאת, ובמקביל הצליחו לבצע מהלכים התקפיים ללא הנשק המרכזי שלהם - משחק הריצה. הרטס הוביל עם שלושה טאצ'דאונים, אחד בריצה ועוד שניים במסירה, בדרך לתואר ה-MVP. סיריאני עשה את היואכים לב, שלט בדומיננטיות כמעט אבסולוטית בכל משחק ומשחק בפלייאוף ויצא עם התואר.

ברזיל ההיא לא הייתה שושלת, אפילו לא קרובה לזה, אבל היא כן הייתה הנבחרת שכולם ציפו שתזכה. לא כי הייתה לה את ההגנה או ההתקפה הכי טובה, אפילו לא את הסגל הכי טוב. האירוח, האווירה, הדרך שבה שיחקו, הזכייה שלה הייתה באוויר עד לפציעה של ניימאר, או להשעיה של טיאגו סילבה.

זו הייתה הסיטואציה עם הצ'יפס. המאזן הטוב בליגה, הגנה נגד ריצות מעולה, התקפה סבירה, פה ושם פציעות, פה ושם שופטים. הכל הוביל לטריפיט. אי אפשר לנצח אותה, אפשר רק לפרק אותה, ולמרות התוצאה המשקרת, היה מדובר ככל הנראה ב-¾ משחק החד צדדי ביותר שנראה בתולדות הגמרים של הספורט האמריקני, בתוספת רבע של מזעור נזקים.

אבל המנצח האמיתי של הלילה הזה הוא קנדריק לאמאר, שנתן הופעת מחצית של 13 דקות שתיזכר לעד בתור אחד הגדולות בתולדות הסופרבול. הופעת אורח של סמואל ל. ג'קסון, סרינה וויליאמס ו-SZA, להיט אחד גדול ("Humble") אותו שר ביו רקדנים שיצרו את דגל ארצות הברית ועוד הייפ ענק שהוביל ל-"Not Like Us", זוכה פרס הגראמי לשיר השנה שהקפיץ את הקהל ביציעים, כולל קריצה עוקצנית במיוחד לדרייק. מי שעוד היה צריך הוכחה למי הראפר הטוב בעולם קיבל תשובה בסופרדום בניו אורלינס.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בניגוד לדרייק, אם יש מישהו שיוכל להתאושש מהתבוסה הלילה זה מהומס. בעונה הבאה הוא ייכנס לשנות ה-30 לחייו בתפקיד שאפשר לשחק בו עד גיל 40+. הוא כבר הגיע לחמישה סופרבולים ובכולם נקלע לפיגור דו ספרתי במחצית, אבל זכה בשלושה. יש לו עוד חצי קריירה לפניו. לא משנה מה הסגל שיהיה לו בעתיד, כל קבוצה איתו תהיה מועמדת בכירה להגיע לסופרבול בכל שנה ובסוף מה שיזכרו לו זה את מספר הטבעות על היד. ימים יגידו אם יגיע לכמות של בריידי, אבל כבר עכשיו אפשר להזכיר אותו בתור אחד הגדולים בהיסטוריה. רק שישים לב מאחוריו להרטס ולא יסיים כמו דרייק.