סם מורסי, קפטן איפסוויץ׳, וקפטן קריסטל פאלאס מארק גואהי קצת הסתבכו עם התקשורת הבריטית השבוע. למה? הפרמייר ליג הציעה לקפטנים לענוד את סרט הקפטן בצבעי הגאווה והם החליטו משהו קצת שונה.
מורסי, אזרח אנגליה אבל בעל אזרחות מצרית שמייצג את מצרים, החליט לא לענוד את הסרט. גואהי ענד את הסרט אבל כתב עליו "ישו אוהב אותך". שזו דרך אגב עבירה כי בניגוד להזדהות עם קהילת ה-LGBTQ+ דווקא אסור להעביר מסרים דתיים במשחקי פרמייר ליג. שניהם חושבים שהומוסקסואליות היא חטא דתי.
אני לא חושב שהומוסקסואליות היא חטא ואף סבור שזה פרימיטיבי לחשוב כך גם אם זה עקרון דתי פרימיטיבי. אבל אני לא מבין מה הטעם לבקש מקפטנים של קבוצות כדורגל אנגליות לעשות את המחווה הזו. אני מבין שבפרמייר ליג לא כפו זאת, אבל זה גלגול עיניים. מציעים להם לענוד את הסרט ואם הם לא עושים זאת, או עושים זאת תחת מחאה, נותנים לתקשורת לסיים את המלאכה.
דווקא כמי שתומך במאבקי קהילת הלהט"ב הנה שאלה: האם באמת זה הישג כל כך גדול לכפות על אדם דתי לענוד סרט שהוא לא מאמין בו? האם זה הישג גדול במיוחד אם איפסוויץ' הייתה מחליטה להחליף את הקפטן למשחק אחד כדי לעמוד בכללים?
רק מזכיר את עניין ג׳ורדן הנדרסון. הוא, כקפטן ליברפול, ענד בגאווה את הגאווה, ואז הלך לשחק בסעודיה. "לרגע אחד האמנתי לו. טיפש שכמותי", אמר תומאס היצלסברגר, שחקן העבר הגרמני שיצא מהארון אחרי הקריירה שלו.
אני אפילו לא יודע אם מורסי חושב שצריך לסקול הומוסקסואלים ברחוב. הוא אנגלי שגדל באנגליה וסביר שלא. אבל הוא משחק בנבחרת מצרים ואולי הוא פשוט לא רוצה להסתבך. הרי אם יציעו מחר לקפטנים לענות סיכת חטופים ישראלים, סביר שכולם כרובם בלי קשר לדעותיהם הפוליטיות רוצים שהחטופים ישוחררו, אבל למה להם להסתבך? ואם יציעו להם להזדהות עם ילדי עזה סביר שרובם יסכימו.
ואם יגידו להם להזהות עם האסון במילואסיה-עילית הם יסכימו למרות שהמקום לא קיים והמצאתי אותו עכשיו ואין להם כוח לבדוק. השאלה היא תמיד לא מה אתה באמת מאמין בו אלא עם מי אתה מסתבך.
בעקיפין באותו עניין, מכללת סן חוזה סטייט הודחה מטורניר המכללות בכדורעף נשים, אחרי עונה סוערת בה יריבות רבות סירבו לשחק מולה בגלל נוכחותה של שחקנית טרנסג׳נדרית בקבוצה.
שמה, בלייר פלמינג, נחשף באופן נרחב רק עכשיו. מקרה שונה מפרשת המתאגרפות אמין חליף ולין יו-טינג במשחקים האולימפיים - הן נולדו כילדות וחשבו עצמן לנשים והגדרתן המינית נחשפה רק בבדיקות. הן לא נקטו בשום צעד להגיע למצבן הגופני. כאן מדובר לכאורה במי שהיא אישה אחרי תהליכי החלפת מין מגבר.
העיתונות הפופוליסטית ופוליטיקאים התרכזו בסכנה ליריבות ובחוסר ההגינות הספורטיבית. אבל ב-ESPN באמת בדקו את העובדות וגילו שהיא מנחיתה חזקה, אבל יש הרבה מאוד חזקות ממנה במכללות ובעולם. הקבוצה כאמור גם לא זכתה באליפות. כדורעף הוא גם לא ספורט מסכן חיים.
פלמינג משחקת כי עתירות משפטיות נגד השתתפותה נדחו. נדחו מן הסתם בגלל המצב החוקי. אבל הבעיה היא שאת העתירות לא הגישו פנאטים דתיים ולא הגישו רק יריבות. הגישו אותן גם כמה שחקניות מקבוצתה.
הן דיברו על סיכויים ספורטיבים וגם על חוסר נוחות בסיטואציה של חדרי הלבשה. כך שההתוצאה היא קימום ספורטאיות במכללות נגד שיתוף טרנסג׳נדיות. והתוצאה היא כמובן שנאה.
האירוניה והבעיה היא שהסיבה להחלטה השיפוטית היא לשון התקנה - Title IX - שבנה את ספורט הנשים בארצות הבית זה בתרגום חופשי "משום אדם לא תשלל זכותו להשתתפות בספורט על בסיס מגדר".
כשזה הועבר הפרשנות הייתה שלא תשלל מנשים הזדמנות לעסוק בספורט. תקציבים עצומים הועברו מספורט גברים לספורט נשים והתוצאות היו דרמטיות. בלי להגזים התקנה היא מההישגים הדרמטיים של התנועה הפמיניסטית בארצות הברית. אחראית לשיפור עצום באיכות חיים ומצב גופני של נשים. ועכשיו יש ספורטאיות שטוענות ששיתוף טרנסג׳נדריות פוגע במטרת החוק המקורית.
כמובן שיש גם פרשנות הגיונית מבחינה חוקית. אפשר להעביר תקציב פרופורציוני ליצירת ספורט עבורן. רובן בסך הכל היו רוצות לעסוק בספורט בלי להיות חשופות לשנאה ושערוריה ציבורית. "אתה חשוף לדה-הומניזציה נוראית", העידה ליה תומאס, השחיינית שעוררה פרשיה ציבורית דומה לפני כמה שנים.
כן, זה צריך להיות מופסק בפתרון רציני: הבנת בעיית טרנסג׳נדריות ויצירת תשתית הוגנת להשתתפותן בספורט. לא לזרוק מדי פעם אחת לקלחת של שנאה שמרחיקה את רוב האחרות.
