ערימות דולרים, שיאי עולם בקצב וחוצפה: לאן פני האתלטיקה העולמית?

תחרות גמר הדיימונד ליג בבריסל בשישי-שבת לא סיפקה תנאי מזג אוויר לאיומים אמיתיים על שיאים עולמיים. באופן אירוני גם הפרס המוגדל - 30 אלף דולר, סכום נכבד במושגי האתלטיקה של 2024 - הוא קצת משקולת על התוצאות. הניצחון הופך חשוב יותר מהתוצאה. אפילו דופלנטיס סימן לשופטים אחרי 6.11 מ' בערב שישי שהעונה נגמרה והוא אנושי.

לעומת זאת סידני מקלופלין, שכמעט לא מתחרה, הראתה את פניה וניצחה בריצות הזמנה ל-400 ו-200 מטרים. ב-400 זה היה בזמן מהיר מהאלופה האולימפית מריליידי פאוליניו שניצחה בגמר הרשמי.

השאלה האם מקלופלין, או אולי פמקה בול ההולנדית, יכולות לאיים על שיא העולם ב-400 מטר ללא משוכות, השייך לאחת הרצות ממערכת הסימום המזרח-גרמנית, תקבל בשנה הבאה תשובה הרבה יותר קונקרטית מהרמזים שמפזרות מקלופלין ובול בריצות הזמנה, ריצות באולם או ריצות שליחים. כי בשנה הבאה 30,000 דולר כבר לא יהיו כסף גדול במיוחד.

מייקל ג'ונסון, אלוף ה-200-400 האגדי, משיק בשנה הבאה מיזם בשם "גרנד סלאם טראק" שיחלק פרסים ביותר מ-12 מיליון דולר בין 48 רצים בלבד. 4 תחרויות הזמנה, שאחת מהן בלוס אנג'לס, בהן רצים יקבלו משכורת בסיסית יפה אך יחויבו לרוץ בשני ענפים - מקלופלין כבר התחייבה לרוץ 400 בלי המשוכות. התאחדות האתלטיקה כבר הגיבה ביצירת "אליפות עולם אולטימטיבית" שתושק בבודפשט ב-2026. 8-16 מוזמנים בלבד בכל ענף ו-150 אלף דולר לניצחון.

ג'ונסון הוא אתלט היסטורי ופרשן אתלטיקה לא פחות עצום. אבל אולי דווקא העונה הנוכחית של האתלטיקה ממחישה שהניסיון לייצר רייטינג באמצעות תיעדוף הריצות נועד לכישלון. העונה מסתיימת כשהשם האחד שנמצא מעל כולם בתודעה הציבורית הוא הקופץ במוט ארמנד דופלנטיס. כי זה טבעה של האתלטיקה - לפני דופלנטיס אליוד קיפצ'וגה היה כנראה הפנים של הענף ולפניו כמובן אוסאין בולט. באתלטיקה יש ליחסי ציבור תפקיד מאוד מוגבל.

אז ערבי ריצה רוויי דולרים לעומת התחרויות הקלאסיות של לוזאן, בריסל ואוסלו? מרגיש לי קצת ליגה סעודית. מה שבאמת מאפיין את האתלטיקה כרגע היא חוצפה. חוצפה נפלאה. אני מדבר על ספורטאי-על שכאילו מבינים שהשיאים המספריים הם תקופתיים ורודפים אחרי מטרות שנחשבו בלתי מושגות, ואולי עדיין הן כאלה.

לארמנד דופלנטיס יש כרגע את 10 התוצאות הטובות בהיסטוריה. לשום אתלט אחר, כולל הג'מייקני ההוא, אין יותר מארבע התוצאות הטובות אי פעם. זה גם לא קרה לשום ספורטאי אחר במאה ה-21.

יאקוב אינגבריטסן רוצה בהישג הדמיוני של שיאי עולם בעשר ריצות שונות, יש לו כבר שלוש. היום למשל ישיק קריירת חצי מרתון ונקבל תשובה ראשונה לשאלה כמה הוא מסוגל להיות דומיננטי מ-5000 והלאה.

שנה אחרי שקבעה שלושה שיאי עולם בשלוש ריצות שונות, פיית' קיפייגון הקנייתית זכתה בזהב שלישי ברציפות ב-1500. זוכי זהב שלישי ברציפות בריצה כלשהי זו רשימה קצרה מאוד - היא ויוסיין בולט. היא עשתה את כל אלו אחרי לידה.

פמקה בול היא כרגע אלופת עולם או אלופה אולימפית או אלופה באולם או שיאנית עולם ב-400, 400 משוכות, 4X400 לנשים ו-4X400 מעורב.

ריאן קראוזר לא הסתפק בכך שסגר על עניין "זורק כדור הברזל הגדול בהיסטוריה", הוא אימן זורק אחר, רוג'ה סטונה, לתואר האולימפי בדיסקוס.

לטסילה טבוגו רץ מקצה שליחים ב-4x400 ב-43.03 שניות, מהיר מכל רץ במאה הזו, מבלי שהוא עצמו רץ 400. גם בגברים וגם בנשים העתיד של ה-400 לא בידיים של רצי 400!

סיפאן חסן זכתה במדליה אולימפית ב-5000, 10,000 ומרתון - הישג שהושג רק על ידי זאטופק בעידן שלפני האפריקנים. ואפילו זאטופק נח שלושה ימים לפני המרתון, סיפאן נחה 30 שעות אחרי מדליה ב-10,000 ולפני ניצחון במרתון.

ועניין שעבר לחלוטין מתחת לרדאר. בתחילת העונה קבע מיקלוש אלקנה הליטאי שיא עולם בדיסקוס - 74.35 מ'. הוא לא רק שבר את השיא העתיק בספר לגברים, גם הוא של מערכת הסימום המזרח-גרמנית, אלא קבע משהו פיקנטי: התוצאה שלו שווה יותר נקודות קרב-10 מכל שיא עולם אחר - 1389 נקודות. דופלנטיס יצטרך לקפוץ 6.47 מ' כדי להגיע לניקוד דומה. כלומר תצטרכו לחכות לפחות שנתיים.