פראנס אה לה טראנס: האוהדים שוברים שיאים בפריז
גם הוותיקים לא זוכרים אולימפיאדה כה רועשת, ססגונית ומרגשת - והכל בזכות ההתלהבות של הקהל הצרפתי היוצא מגדרו, בלי קשר לתוצאה
Your browser doesn’t support HTML5 audio
לפני כמה ימים, ביציאה מהמטרו, פגשתי זוג בפנים צבועות בטריקולור הצרפתי ועם המדים הנכונים. "חזרנו מטורניר הכדורסל, 3 נגד 3", הבחורה סיפרה בהתרגשות ובקול צרוד, "צרפת ניצחה".
שאלתי את מי בדיוק הצרפתים ניצחו? הבחורה עצרה שנייה וחשבה, אחרי זה פנתה לבן זוגה שגם חשב, ושניהם לפתע הבינו שהם לא זוכרים מי היתה היריבה ומה היתה התוצאה, אבל גם מה זה משנה? הם באו להרים את האווירה.
גם ותיקי האולימפיאדות לא זוכרים אירוע כל כך רעשני וססגוני כמו זה שמייצר הקהל המקומי. לא בריו לפני שמונה שנים, ובטח לא במשחקים האולימפיים בטוקיו, שהיו קודרים וללא קהל בגלל החשש ממגפת הקורונה. כאן היציעים מלאים באוהדים חוגגים שלחלקם לא משנה התוצאה, העיקר המסיבה.
שלשום, בכדורעף חופים, במשחק בין קנדה לספרד, הכרוז שאל "יש צרפתים בקהל?", ו־80% מהנוכחים צעקו "כןןןן!". בין הנקודות הם לא הפסיקו לרקוד, כשהם מזכירים לכולם שהם אלה שהביאו לעולם את קלאב מד ומשחקי הבריכה.
אין רגע שקט באולימפיאדה הזו. חברים שהיו במשחק כדורעף של צרפת, שהתקיים באצטדיון ארעי שהוקם רק בשביל המשחקים, סיפרו שחששו מאסון, כי הקהל ביציע לא הפסיק לקפוץ.
"שים לב איך שכולם כאן שמחים, חגיגה אחת גדולה", אמרה לי דניס מנשו, שבדיוק היתה בדרכה לאצטדיון האתלטיקה. "אפילו המאבטחים מחייכים, אז תפסיקו ללכלך על צרפת שלנו".
דווקא באולם ההתעמלות, כשסימון ביילס, האגדה האמריקנית, ביצעה את תרגיל הקורה, היו בקהל צופים שביקשו מהצרפתים העליזים להפסיק להרעיש ולתת למתעמלת הגדולה את השקט והריכוז שהיא צריכה.
אלא שבסיום, במסיבת העיתונאים, ביילס סיפרה שלא היתה מרוצה מהמחווה, כי גם היא רצתה מעט מהרעש.
"זה היה מוזר", ביילס התייחסה לאותן השתקות קולניות. "אף אחת מאיתנו לא אהבה את זה, והאמת היא שאנחנו מצליחות יותר כשהסביבה רועשת, כי אנחנו מרגישות כמו באימון. ביקשנו כמה פעמים שישימו לנו מוזיקה ברקע, שיהיה קצת רעש".
אתלטים זוכרים איך זה היה להופיע לפני שלוש שנים באולימפיאדת טוקיו כשהיציעים היו ריקים בגלל הקורונה. "אני זוכר שנכנסנו לאצטדיון הריק, הכרוז קרא בשמנו ועמדנו על אדני הזינוק", סיפר האצן האמריקני נואה ליילס, שזכה אז במדליית הארד בריצה ל־200 מ'. "בדרך כלל זה הרגע שבו אתה אומר שואו־טיים, אבל אני חשבתי לעצמי 'זה לא כיף, זה לא מגניב. לא חשבתי שככה זה יהיה".
בפריז ליילס זכה במדליית הזהב ב-100 מטר (ב-200 שוב הסתפק בארד) ושמע את הקהל דוחף אותו עד לקו הסיום. שם הוא גם נתן את ההצגה המוחצנת שאליה התכונן.
