כששמעתי אלפי צרפתים שרים את ההמנון אחרי שלאון מרשאן זכה בעוד מדליית זהב בבריכה, היה נדמה שהם מחליפים את המילה 'מרשון' (נצעד) במילה מרשאן. התביישתי לשאול עיתונאים אחרים, אולי השמיעה כבר לא מה שהייתה, אבל מסתבר שגם כמה מהם חשבו כך. בקצב הפופולריות של הגיבור הלאומי של צרפת, זה עוד יקרה. ההמנון ישוכתב כמו ההיסטוריה.
צרפת חיפשה גיבור למשחקים שהיא מארחת. עם כל הכבוד לג'ודוקא האגדי טדי רינר, היא הייתה צריכה מישהו צעיר, מדליסט, תופעה ולאון מרשאן, שובר ארבעה שיאים אולימפיים בהחלט עונה על הדרישות. "אני מקווה שכולם כבר קלטו שייתכן ואנחנו זוכים לשחות בתקופה של השחיין הגדול בכל הזמנים", אמר קרסון פוסטר, האמריקאי שהפסיד לצרפתי ב-200 וב-400 מעורב אישי, אבל כשאמרו לפוסטר שלא ישכח את מייקל פלפס, המיתולוגי, קרסון המשיך. "היכולת של מרשאן בהחלט שווה את הדיון".
הבעיה שגם פלפס עצמו לא מפסיק להתרגש מהאיכות של היורש העצר. פלפס, שזכה ב-23 מדליות זהב אולימפיות, נראה קופץ ומסתובב בתא השידור של אן.בי.סי, אמר שהוא לא ראה דאבל כמו שהצרפתי עשה כשזכה בזהב בגב ובפרפר. מטורף מה שהולך בצרפת סביב מרשאן. ביום שישי האחרון נפרש בבריכה דגל ענק עליו נכתב 'לאון המלך', ראיתי אנשים מסתובבים עם תמונות של השחיין במטרו וליד שערי הכניסה של הבריכה חיפשו כרטיסים בנרות וספסרים הציעו במחיר של אלף יורו. לשחייה, כן?
"זה בלתי יאמן", אמר מרשאן לאחר הישגיו. "ארבע מדליות זהב הן לא משהו שחשבתי שאני יכול לעשות. אמרתי שאנסה להשיג את הראשונה, אבל היו לי ארבע הזדמנויות כאלה. זה כמו חג המולד, רק כל יום מקבלים הפתעה אחרת". מרשאן לא יכול היה לאכזב. הקהל בבריכה הגיע בעיקר לראות אותו. כל פעם שעלה, אפילו במשחי המוקדמות, אנשים ריחפו באוויר, התרגשות שיא. כל תנועת חזה במים הקהל הגיב ב'וואאה'. "אני חושב שזה מה שעזר לי לנצח. השתמשתי באנרגיה הזו", אמר הצרפתי אחרי עוד ניצחון.
"זה בטח משהו שאף פעם לא חוויתי", סיפר השחיין הקנדי, פינלי נוקס. "אני לא חושב שאף שחיין חווה קהל כל כך צפוף ורעשני כשכולם מעודדים בעיקר אחד. כשלאון נכנס לבריכה אני מאמין שזה היה רגע מאוד מיוחד בשבילו". לאון נולד בטולוז להורים שחיינים אולימפיים עבור צרפת. בגיל 7 עזב את הבריכה לשנתיים, בגלל היה רזה מדי וטען שהמים קרים מדי בסוף חזר אליה, כי מסתבר שמה שנמצא בגנים אי אפשר להעלים.
לפני שלוש שנים מרשאן עבר לאוניברסיטת אריזונה בכדי להתאמן אצל בוב באומן האיש שגם הוציא תחת ידיו את מייקל פלפס. מספרים שהוא לא היה מעולה בתחילת הדרך, אבל את הפוטנציאל אפשר היה לראות ממרחק. ג'יימס דון, ששחה איתו באוניברסיטה, סיפר שכשאתה שוחה במסלול הצמוד למרשאן מרגישים כמו ששוחים בים הפתוח. אתה נאבק ואילו הוא קליל ומהיר.
באומן לקח את הצרפתי הצעיר תחת חסותו וראה איך הוא מתקדם מיום ליום והופך דומה לפלפס האגדי. יום אחד הוא אתגר את הצעיר במשחה ל-500 יארד חופשי, מרחק שעד אותו רגע מרשאן לא הכיר בתחרויות. מרשאן שאל את המאמן מה הזמן של פלפס במשחה ונענה 4:23.00 ד'. הצרפתי עצר את השעון על 4:18.00 ד'. "אני רואה שבאומן לימד אותו כמה טריקים", פלפס התלהב באחד השידורים מבריכת השחייה, אבל מרשאן סיפר שהאגדה האמריקאית פרגנה לו בעצמה.
"פלפס שלח לי הודעה אחרי ה-400 מעורב אישי", סיפר מרשאן. "אמר שהוא מאוד התרשם ושמח בשבילי. אחרי זה ראיתי את הקטע שהוא קפץ באולפן והתלהב מהמשחה. זה היה מצחיק. אני ממש מעריך אותו". מרשאן סיפר שהוא עובד על עצמו מנטאלית לפני משחים. פעם העצבנות הייתה פוגעת בו והיום הוא עובד עם מאמן על נשימות ובדרך מחדר ההלבשה לבריכה יש לו סדר פעולות שמביאות אותו במצב שיא למים. "יש עוד הרבה דברים שהוא יכול השתפר בהם", באומן אומר. "הוא צריך לשבור את השיא העולמי ב-200 מעורב אישי, זו המטרה. יש לו כל כך הרבה פוטנציאל, נמשיך לעבוד לקראת האירועים הבאים".
זו רק האולימפיאדה הראשונה של מרשאן, בעוד ארבע שנים הוא כבר יהיה ענק בן 26 ובקצב הזה לכו תדעו היכן יסיים. אתמול עברתי ליד חנות עיתונים וכמעט כל שערי המגזינים הצרפתיים הנחשבים היו שלו, בלעדית. אין כוכב גדול ממנו בעולם השחייה. באחד הימים עברתי ליד חדר ההלבשה של השחיינים ועברו שם אלופי עולם, שמות גדולים, אבל מאות חיכו רק לאחד וכשהוא הגיע עמדה לידו פמליה שלמה ששמרה עליו מכל משמר. "אני בחור ביישן", מרשאן אמר על עצמו. "זה לא קל לי, אני בסך הכל בן 22. יש הרבה לחץ על כתפיי הקטנות ועדיין הצלחתי ואני שמח על כך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו