"חייל ראה את הקרב שלי בחאן יונס": ענבר לניר ורז הרשקו בראיון משותף

גם בחלומות הכי ורודים אף אחד לא ציפה שנבחרת הג'ודו של ישראל תסיים את המשחקים האולימפיים עם שלוש מדליות, לאחר שביום שישי בתום יום קרבות גדול, רז הרשקו (מעל 78 ק"ג) עלתה לפודיום לקבל את מדליית הכסף, והצטרפה להישגים של ענבר לניר (עד 78 ק"ג) שהשיגה גם היא את הכסף ופיטר פלצ'יק (עד 100 ק"ג) שזכה בארד.

גם שאר חברי הנבחרת השאירו את חותמם במהלך כל ימי התחרויות, הפגינו כוח, אומץ ומיומנות שהפכו אותה לאחד הכוחות המובילים בזירה האולימפית, זאת למרות כל הביקורות בתקופה האחרונה. 12 הספורטאים הוכיחו לכולם שאת הכסף סופרים במדרגות וחתמו את המשחקים הטובים בהיסטוריה של ישראל בענף.

הרשקו ולניר, שהעלו ביחד עם פיטר את מאזן המדליות של ישראל בענף הג'ודו במשחקים האולימפיים לתשע בכל הזמנים, עם שלוש מדליות כסף ועוד שש מארד, התישבו לראיון מיוחד בפריז, שבו סיפרו על תחושתם, האווירה בנבחרת, ייצוג המדינה בימים אלו וגם על התוכניות לעתיד.

"זה שבוע היסטורי", מספרת הרשקו. "השגנו שלוש מדליות, זה מטורף ובלתי ניתן להסבר, אין כרגע מילים חוץ מאושר, וגם את זה אני עוד לא מעכלת. עוד לא נפל לי האסימון, הייתי צריכה לקום בארבע בבוקר לתחרות הקבוצתית, אבל 'קמתי' זאת מילה גדולה כי לא כל כך ישנתי בלילה. שמתי את הלב שלי על המזרון יום אחר שזכיתי בכסף ולכן קצת מאוכזבת מההפסד בקבוצתי".

לניר קטעה את דבריה ואמרה: "אני חייבת להגיד משהו על רז. אתה לא יכול להבין מה זה לקום בוקר אחרי תחרות מטרה, להשיג מדליה ולאחר כל ההיי של המדליה וירידת האדרנלין - לקום כל כך מוקדם, לעשות חימום ולהביא את עצמך על המזרון. אלו תעצומות שאי אפשר להסביר ועוד פעם שנייה כמו בטוקיו. אני פשוט מעריצה אותה, אין לי מושג איך היא עשתה את זה".

רז, רצית נורא את הזהב והיית קרובה לזה.

"חבל שזה לא נגמר בזהב, זו הייתה המטרה. עברתי המון. היו לי שנים ארוכות מאוד מאז טוקיו, הכל במטרה לבוא ולעשות את הכי טוב שלי ברמה הכי גבוהה. אני תמיד מצפה מעצמי לשים את הלב על המזרן, בכל רגע ובכל שנייה. הלחץ שלי תמיד היה קיים, גם אם כולם היו זוכים במדליות. כל כך רציתי את הזהב. הרגשתי שזה היה היום שלי, שאני שם, שאני חדה ויכולה. בסוף זכיתי רק בכסף, אבל אני שמחה מאוד. יש תחושת פספוס קלה מאוד".

עד כמה המדליות של לניר ופיטר נתנו לך עוד מוטיבציה?

"תמיד כיף לראות שחברים שלי מצליחים להגשים את עצמם בבמה הכי גדולה ושהחלום שלי מתגשם, לבוא ולייצג את המדינה בצד הטוב ביותר, לעמוד על הפודיום. זה נתן לי עוד יותר דרייב ואני עושה את מה שאני יודעת הכי טוב – להילחם. בסוף הצלחנו".

ענבר אצלך זה היה הפוך, לראות חברות שחוזרות מתחרות ואת צריכה להרים אותם.

“שלושת הימים הראשונים היו לי מאוד קשים, אחרי הקרב של תמנע (נלסון לוי, א.א), אני בכיתי. פשוט אני יודעת כמה קשה הן עובדות וכמה ציפיות היו לפני התחרות, הן ממש היו נהדרות. זה לא שבאו ביום לא טוב, הן נתנו את החיים שלהן וזה שבר לי את הלב. אחר כך הייתי צריכה לאסוף את עצמי מחדש ולהתרכז כמה שאני יכולה. הרגשתי סוג של שליחות להביא את זה גם בשבילן. אני יודעת שהן לא מרגישות כך, כי הן רוצות להשיג את זה בעצמן, אבל כמובן הן מעדיפות שאביא את המדליה, מאשר שלא אביא".

רז: "אני חושבת שזה הכוח שלנו בנבחרת הנשים, כי אנחנו כל היום ביחד, יותר ממה שרואה את ההורים שלי. יותר מחצי שנה אנחנו בחו"ל ורואות אחת את השנייה במצבים הכי טובים והכי גרועים, ברגעים מרגשים וברגעים שלא רוצה שיראו אותי הן יודעות להרים אותי ולעודד וזה הכוח שלנו כנבחרת ומה שהוביל להיסטוריה הזאת. כל זה לא היה קורה ללא הצוות המדהים שמוביל שני הרשקו".

ענבר: "חשוב לי להוסיף, שאני מאוד מקווה שההישגים שלנו ישפרו את המצב של הנבחרת ויתנו עתיד טוב לבנות הצעירות ותנאים טובים. בדור העתיד של הנבחרת יש בנות מוכשרות וצריך לעשות את זה ממקום של שפע ולא חוסר".

מה רז הילדה הייתה אומר לרז של היום?

"את תותחית. כל הכבוד שהאמנת בעצמך, בדרך שלך ולא נתת לעצמך לסטות מהנתיב הזה והקשבת והאמנת בעצמך ונתת להוביל ולהגיע לאן איפה שאת עכשיו".

ואת ענבר?

"אני מאוד מתרגשת לענות על השאלה הזאת. חושבת שתמיד הרגשתי לא מספיק ויותר מידי בו זמנית בכל מיני סיטואציות ואני חושבת שבאיזה שלב, הבנתי שקודם כל אני מספיק טובה ולא תופסת מקום של אף אחת. יש מספיק מקום לכולן ורק ממקום של אהבה אני יכולה להצליח ואני בטוחה שענבר הילדה מסתכלת עלי בעיניים נוצצות ואין דבר שאני יותר גאה מזה".

כל ההישגים יכולים למנף את הענף עוד יותר?

ענבר: "אני חושבת שג'ודו זה ענף ספורט מדהים ויש בו ערך הרבה יותר מלחימה עצמה. כבוד, מחויבות, ביטחון עצמי. מקווה שיותר ילדות ייכנסו לג'ודו שהוא בין הענפים המובילים בארץ ותמיד יש לאן לשאוף".

רז: "אני חושבת שאנחנו ענף מצליח, עושים היסטוריה כל פעם מחדש ולא סתם רואים תאוצה בנערות ובילדות שנרשמות. אנחנו צריכות עוד אולם נוסף לארח אותם ולעשות אימון משותף, מרגש אותי שזה קורה. כשאני באה לעשות את מה שאני אוהבת, אני גורמת לאנשים להאמין בעצמם. ג'ודו היה ויהיה העוגן שלי".

כבר מסתכלים על לוס אנג'לס 2028?

רז: "צריך קצת מנוחה, אחזור ואהיה עם המשפחה שלי לאחר שלא הייתי איתם תקופה ארוכה, בא להיות בבית עם המשפחה וחברים".

מה התגובות הכי מרגשות שקיבלתן?

לניר: "אני קיבלתי הודעה באינסטגרם ממישהו שראה את הקרבות שלי בחאן יונס. זה היה מטורף וגרם לי צמרמורת. הוא כתב שראה משם את הקרב ומאוד התרגש והיה אחד שכתב לי שראה את הקרב באוטובוס וצעק 'יש' ואז כל האוטובוס הסתכל עליו וראה מישהי מחייכת שגם ראתה את הקרב והיה חיבור ביניהם".

למי רוצות להקדיש את המדליה?

רז: "קודם כל לעצמי, לאימא שלי, אבל גם למדינה המדינה המדהימה שלנו, כל מי שמגן עלינו. אני שמחה ששימחתי לרגע את המדינה הזאת, שמגיע לה רק טוב, לחיילים, לאזרחים שלא איתנו וכל אלה שיחזרו אלינו בשלום".

הרשקו התייחסה שוב לסרן יונתן גוטין, קצין שנפל בקרב בבארי: "הוא תמיד איתי, כל שנייה הוא אצלי בראש ובלב. שמתי את המדבקה שלו מעל המיטה בחדר האימונים, כל פעם אני רואה אותו מולי. זה נותן לי עוד כוח ורצון להילחם ולשים את הלב על המזרן ולהניף את הדגל בצורה הכי טובה שיש. הוא תמיד יהיה איתי, לכל החיים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"רוצה להקדיש את המדליה גם לעומר סמדג'ה ז"ל. כל כך הרבה גיבורים שאיבדנו בדרך ובזכותם אנחנו פה בזירה הכי גדולה, מראים לכולם מי אנחנו. תודה רבה לכל מי שבא לכאן בשבילי. אני אוהבת את ארצי, את מולדתי. הצלחתי אחרי כל כך הרבה קשיים וטלאות וירידות, אבל גם עליות. הצלחתי להישאר אני ולהאמין בעצמי תמיד".