בת 61 - ומביסה יריבות בגיל של בנה: הסיפור המדהים מאחורי "הסבתא" של האולימפיאדה

ני שי ליאן, שחקנית טניס שולחן בת ה-61 מלוקסמבורג, היא האתלטית המבוגרת ביותר באולימפיאדת פריז שאינה מתחרה ברכיבה על סוסים. כשעשתה את הופעת הבכורה הבינלאומית שלה ב-1979, כמעט אף אחד מהמתחרים שלה השנה עוד לא נולד. ני זכתה באליפות העולם הראשונה שלה ב-1983, ויריבתה בסיבוב הראשון בפריז נולדה ב-1993 - צעירה יותר מבנה של ני.

"אני סבתא של טניס שולחן," אומרת ני בראיון ל"וול סטריט גו'רנל" כשהיא מגיעה למשחקים האולימפיים בפעם השישית. "אני לא סבתא - עדיין, אני מחכה." ני פרשה וחזרה מפרישה לפני מייקל ג'ורדן, ואז עשתה זאת שוב. למעשה, היא הייתה בשיאה עוד לפני שטניס שולחן הפך לענף אולימפי.

ני נולדה ב-4 ביולי 1963 והחלה לשחק טניס שולחן בסין בגיל 7. היא נבחרה לנבחרת הלאומית של סין כנערה. אם טניס שולחן היה ענף אולימפי ב-1984, ני כמעט בוודאות הייתה זוכה במדליה. במקום זאת, כשטניס שולחן עשה את הופעת הבכורה שלו ב-1988, היא כבר הייתה עמוק בפרישה הראשונה שלה.

ני חשבה שהשיגה את כל מה שקיוותה להשיג בספורט והייתה מוכנה להמשיך הלאה. היא רצתה לחזור ללימודים ובסופו של דבר להפוך לרופאה. היא הרגישה לחץ לעזוב את סין כשזו נפתחה לעולם, היא עברה לגרמניה ואז ללוקסמבורג, וחשבה שתישאר במדינה הקטנה לשנה אחת. "אבל שנה אחת הופכת לשתיים, שנתיים הופכות לשלוש, ועכשיו היא כאן 35 שנה," אמר טומי דניאלסון, שהפך למאמן שלה ואז לבעלה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כיום, ני היא אחת הספורטאיות האהובות ביותר במדינתה המאמצת. היא זכתה פעמיים בתואר ספורטאית השנה (במרווח של יותר מ-20 שנה) ונשאה את הדגל בטקס הפתיחה של השבוע שעבר. "כולם מכירים אותה," אמר נשיא הוועד האולימפי של לוקסמבורג, אנדרה הופמן. "זהו אולי המהפך הגדול ביותר בקריירה של ני, בהתחשב בכך שכשעברה לאירופה, היא לא ידעה דבר על המדינה הקטנה הזו".