גם בעידן מדהים לספורט הנורבגי, מארלינד הולאנד בכדורגל, קרסטן ורדהולם ויקוב אינגבריגטסן באתלטיקה, מגנוס קרלסן בשחמט, ומקום ראשון בהפרש עצום באולימפיאדת החורף האחרונה - עדיין המוסד האדיר ביותר של הספורט הנורבגי היא נבחרת הנשים בכדוריד. אלו הנתונים: 30 פודיומים היו במאה ה-21 במשחקים האולימפיים, אליפות העולם ואליפות אירופה. נורבגיה הייתה 24 פעמים על הפודיום, 14 פעמים האלופה. אחת ממסורות הספורט האדירות ביותר בענף ספורט מהפופולריים באירופה.
למה זה קרה? בהיסטוריה הרחוקה היה פה מקרה נדיר. ספורט נשים הוא בדרך מסע ארוך לקבלה והשתתפות אבל כבר כשנוסדה התאחדות הכדוריד הנורבגית ב-1937 היו בה יותר נשים מגברים. כשאורגן משחק בינלאומי ראשון, זה היה עדיין ״כדוריד 11״ ששוחק על מגרשי כדורגל והגיעו לא פחות מ-10,000 צופים. עד היום יש בערך שתי שחקניות כדוריד על כל שחקן כדוריד בנורבגיה.
המאמן הלאומי, טוריר הרגיירסון צורף לצוות האימון של הנבחרת ב-1994 וחיכה 15 שנים לתפקיד העיקרי. מאז הוא שלוש פעמים אלוף עולם וחמש פעמים אלוף אירופה, אבל אחרי זהב אולימפי ב-2012 הוא רשם שני הפסדי חצי גמר אולימפיים, שניהם לרוסיה. סוג של משבר.
נורבגיה תפתח היום מול שבדיה את נסיונה להחזיר הביתה את הזהב שהיא מאמינה ששייך לה. שתי שחקניות השנה בעולם, הני רייסטד (2023) וסטין ברדל אופדגאל (2019), הן רק ראשונות בין הרבה שוות. נורה מורק, מלכת השערים בריו ובטוקיו עדיין בנבחרת. הם עדיין מביאים את קתרין, השוערת ״ההגנתית״ שלהם, בגיל 44. באופן כללי, רייסטד היא רק אחת משלוש שחקניות צעירות מגיל 30.
״שוערת הגנתית״ נשמע מושג תמוה. אבל הרגיירסון הוא חסיד גדול של הטמעת קונספטים מכדורגל וכדורסל בכדוריד. הוא בוחר הרבה מהשוערות שלו על קבלת ההחלטות בהוצאת ההתקפה ואפילו הצטרפות אליה. סיליה סולברג היא השוערת היותר ״התקפית״ וכנראה תשחק יותר.
מבקר הקולנוע אבנר שביט, באבחנה חדה על התרבות הצרפתית, אומר שצרפת לומדת דברים מאוחר ולכן לומדת אותם נכון. כדוריד נשים היא דוגמא מהדהדת. רק פודיום אחד בכל המאה העשרים, אבל במאה ה-21 - 13 פעמים. מאז 2016 - שמונה פודיומים, כולל הזהב האולימפי האחרון והכסף לפניו. ואת כל הקפיצה הזו עשה מאמן אחד - אוליבייה קרומבהולץ שמאמן את הנבחרת מאז 1998 עם הפסקה קלה לשלוש שנים באמצע. הוא עשה מעשה יורגן קלופ והכריז שיפרוש אחרי המשחקים והצרפתיות ניצחו 24 מ-25 המשחקים האחרונים שלהן.
האסית בחבילה שלו, פאולט פופה, היא הפנים של כדוריד הנשים בצרפת ומחזיקה בכינוי המחייב ״קיליאן אמבפה של הכדוריד״. לא רק בזכות היכולת, אלא כי בגיל צעיר יש לה כל תואר אפשרי, למעשה גם כמה שאין לאמבפה: אליפות אירופה לנבחרות וגביע האלופות למשל. בגמר העולמי האחרון ניצחו הצרפתיות 28:31 את הנורבגיות.
פרשני כדוריד רואים אצל פופה ״נסיון טבעי״ - כלומר אחריות וקבלת החלטות שלרוב נרכשים בגיל מאוחר יותר. בין היתר המחויבות שלה להצטיין בהגנה בגיל צעיר, בענף שיש להודות נדמה שמאבד את ההגנה בכלל, ולצד ההגנה גם אחריות בבחירת זריקות - היא דייקה ב-7 מ-7 בגמר האולימפי האחרון, כשהייתה רק בת 20. בגיל 23 היא אומרת שהיא רואה עצמה כאחת הוותיקות של הנבחרת: ״כשבאתי לנבחרת המאמן אמר לי שיש רישיון חופשי לעשות טעויות. שהוא תמיד יאשים שחקנית אחרת. נתן לי את הנעורים שלי״, סיפרה בצחוק ובפילוסופיות למגזין לה פיגארו.
צרפת פותחת היום מול הונגריה. מדינה שקצת נפגעת מהשקעה מוגזמת בכדוריד. כסף גדול מאד מושקע בקבוצת גיור, 6 פעמים אלופת אירופה מאז 2013 כולל השנה, אבל בשורותיה למשל כרגע רק ארבע הונגריות, בצד ארבע נורבגיות, שתי צרפתיות ועוד לא מעט שחקניות סקנדינביות, כך שלכדוריד ההונגרי זה מועיל מעט. בדיוק כמו מועדון ווזפרם, כוח אירופאי בין הגברים, כמעט בלי הונגרים.
משהו על פופולריות הכדוריד באירופה הענף הוא הוא אולימפי מאז 1972, כשכדוריד-11 שוחק גם חד פעמי ב-1936, אבל המסורת שלו באירופה ארוכה עוד מימי הרומאים ששיחקו משחק דומה ומשחקים דומים שהיו קיימים בכמעט כל תרבות. לא פחות מארבעה נושאי דגל אירופאים בטקס הפתיחה יהיו כדורידנים.
*
לטורניר הנשים האולימפי בכדורגל שייפתח גם הוא היום, היה תפקיד חשוב בהתקדמות כדורגל הנשים. בשנות התשעים הוא היה כנראה חשוב מהמונדיאל, אבל עכשיו הטורניר הזה מוזר ומיותר. התפקיד שלו פשוט לא ברור.
מבחינה אחת, פיפ״א מיושנת והיא ענף הכדור היחיד שמזמין פחות נבחרות נשים מגברים - 12 לעומת 16, אבל לעומת זאת אלו נבחרות לאומיות מלאות ללא הגבלת גיל למדי, אז בניגוד לגברים יש כאן אפשרות לצפות בכוכבות הגדולות ביותר - כמו לינדה קאייסדו במדי קולומביה, וונדי רנארד הצרפתית. או אלכסיה פורטייה במדי ספרד.
אבל מה בדיוק הטעם בטורניר הזה? מתחרה מדולל במונדיאל? אנגליה למשל, אלופת אירופה וסגנית אלופת העולם, לא משתתפת, כי אנגליה לא קיימת בספורט אולימפי. וכך אנחנו עם יציר כלאיים לא מעניין במיוחד. מונדיאל הנשים הוא כבר אירוע בינלאומי בשל, עם רייטינג גדול. הטורניר האולימפי צריך להיות מוגדר מחדש - כנראה באותם קווים של הכדורגל של טורניר עתודה.
כל זה אם בגלל צריך כדורגל באולימפיאדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו