משחקי כבוד: פריחת מדינות ערב באולימפיאדה והפרובוקציות שעל הישראלים להיזהר מהן

"אין לי רשתות חברתיות. כלום. בכלל, אני משתדל לצמצמם את זמן השימוש שלי בטלפון למינימום האפשרי. חוץ מזה אני הולך לישון ממש מוקדם וקם ממש מוקדם. ככה אני מאמין שאני אביא מדליה בפריז".

הדובר הוא עבדאללה אל רשידי מכוויית, קלע היורה בכלי חרס, שיתחרה במשחקים האולימפיים כאחד האתלטים המבוגרים ביותר מבין 10,500 הספורטאים המשתתפים. אל רשידי בן ה-60 השתתף בכל אולימפיאדה מאז אטלנטה 1996, וזכה במדליית ארד בקליעה גם בריו 2016 וגם בטוקיו 2020, מה שהפך אותו לאתלט הערבי הראשון מעל גיל 50 שזוכה בשתי מדליות אולימפיות.

המשחקים בפריז יהיו האולימפיאדה השביעית בה הוא משתתף, והוא נחשב לאחת התקוות המרכזיות של העולם הערבי למדליה. מסורתית והיסטורית, מדינות העולם הערבי לא מצטיינות במשחקים האולימפיים. ליתר דיוק, מתוך 16,781 מדליות שחולקו עד היום באולימפיאדות, רק 129 הלכו למי מבין 22 מדינות ערב. פחות מאחוז. רובן, הלכו לאתלטים ממדינות צפון אפריקה בענפים כמו אתלטיקה קלה, ג׳ודו, טאקוונדו ואגרוף. מאזן דל מאוד לכל הדעות, ויש לכך כמה סיבות.

למשך חצי מאה של משחקים, רוב מדינות ערב היו תחת שלטונות קולוניאליים כאלו ואחרים ולא השתתפו במשחקים, וגם אחרי שקיבלו עצמאות, החרימו לא פעם את המשחקים בגלל פוליטיקה. במלבורן 1956 מצרים החרימה את המשחקים במחאה כנגד המעצמות וישראל בשל מלחמת סיני; ובמונטריאול 1976 סוריה וכל מדינות צפון אפריקה החרימו במחאה על השתתפותה של דרום אפריקה בזמן האפרטהייד.

עוד סיבה לכמות המדליות הדלה של מדינות ערב באולימפיאד, היא העובדה שבמשך שנים פלח אוכלוסייה שלם וקריטי במשחקים כמעט ולא שותף בהם - הנשים. בין אם זה היה מסיבות דתיות, או המדיניות של חלק המדינות הערביות, נשים הודרו מהמשחקים.

כמה עשרות שנים עברו עד שנשים מצפון אפריקה והמזרח התיכון החלו להשתתף כבדרך קבע, ורק בלוס אנג׳לס 1984 נוואל אל-מותוואכל הפכה לאישה הערביה והמוסלמית הראשונות לזכות במדליית זהב, כשרצה ב-54 שניות מקצה 400 מטר משוכות. ב-2012, כמעט 30 שנה אחר כך, קטאר וערב הסעודית שלחו נשים למשחקי הקיץ רק באולימפיאדת לונדון. אגב, כיום אל-מותוואכל היא חברת הנהלה בוועד האולימפי.

עם השנים תשתית הספורט במדינות ערב הלכה והשתפרה. רמת האימון עלתה, ויותר ויותר נשים החלו להשתתף, להתחרות במקצועות האתלטיקה ולהצטיין. במקביל אוזרחו אתלטים ממדינות זרות שהביאו הישגים ומשכו את תשומת הלב והעניין של התושבים והאזרחים במדינות ערב יותר ויותר. את התוצאות של השיפור הזה ראו בטוקיו, כאשר מדינות ערב רשמו הישג שיא מבחינתם עם חמש מדליות זהב, חמש מדליות כסף ושמונה מדליות ארד.

"לא מן הנמנע שבפריז נראה אפילו יותר מדליות ממדינות ערב", סובר מוחמד ג׳אסם, כתב ערוץ אל-כּאס הקטארי. "התנופה הספורטיבית הגדולה בשני העשורים האחרונים החלה לתת את אותותיה כבר באולימפיאדה הקודמת שהייתה מוצלחת, ויש סיכוי ריאלי שנראה עוד הישגים כמו של מעתז [בארשם] (הקטארי) בטוקיו, או אולי אפילו כמו של נבחרת מרוקו במונדיאל 2022, גם במשחקים השנה״, הוא מוסיף. 


חוץ מאל-רשידי מכווית, שמכוון למדליה שלישית ברציפות, ולמרות שאנס ג׳אבור הטוניסאית פרשה מטורניר טניס הנשים, ישנם אתלטים ואתלטיות ערבים המועמדים למדליות בפריז. קייליה נמור, בת ה-17 המוכשרת, המתחרה בענפי ההתעמלות השונים, היא אלג׳ראית ילידת צרפת, שעברה לייצג את אלג׳יריה רק אחרי שהסתכסכה עם איגוד ההתעמלות הצרפתי, למרות שייצגה את צרפת בגילאים צעירים.

המרוקאי סופיאן אל בקאלי, האלוף האולימפי של ריצת 3,000 משוכות, ינסה לשחזר את הזהב מטוקיו, למרות שצפויה לו תחרות קשה. מרוקו שמשקיעה המון גם בפיתוח הכדורגל שלחה נבחרת גם לטורניר הכדורגל, בו ישתתפו גם מצרים (38 מדליות סה״כ) ועיראק, שתנסה לשחזר ולשפר את הריצה המפורסמת שלה באתונה 2004, שהסתיימה במקום הרביעי אך ללא מדליה.

העולם הערבי נערך לאולימפיאדה בתקווה שהיא תהיה היסטורית מבחינתו. גם ברמה הספורטיבית וההישגית, גם ברמה הייצוגית האישית של האתלטים וגם ברמה הלאומית של המדינות השונות, וכמובן ברמה הפוליטית הערבית הכללית. עם המלחמה בעזה ו-7 באוקטובר ברקע, לא מן הנמנע שנראה ספורטאים ערבים עושים מחוות שחורגות מהספורט. כולנו זוכרים את הג׳ודוקא אסלאם א-שהאבי שסרב ללחוץ יד ולקוד קידה לאורי ששון בריו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נותר רק לשער מה יקרה אילו נבחרת ישראל תעפיל לנוקאאוט טורניר הכדורגל ותוגרל מול מצרים. נותר לקוות אם כן, שהתשובה הישראלית לפרובוקציות הפוטנציאליות, תהיה על המזרן, בבריכה ועל הדשא.