לפני שלוש שנים, במשחקים האולימפיים בטוקיו, אחד המקומות הכי עמוסים היה מרכז התקשורת שאליו התקבצו אלפי עיתונאים מרחבי העולם, מאחר והיה אחד המקומות שניתן להגיע אליו גם בזמן הבידוד, זכר לימי הקורונה.
אלא שהפעם, כמעט ב-180 מעלות, במרכז התקשורת הממוקם עשר דקות בלבד משער הניצחון באחד מאולמות הקונגרסים הפרוסים ברחבי העיר, ימים בודדים לפני טקס הפתיחה, עדיין קשה מאוד למצוא עיתונאים.
לא פחות מ-20 אלף אנשי תקשורת קיבלו הסמכה לסקר את המשחקים בעיר האורות, אך כיוון שהמחירים של בתי המלון המריאו לשמיים, מערכות העדיפו לשלוח את הכתבים שלהם בדקה ה-90 ולחסוך לא מעט כספים.
מי שכן ניתן לראות שם הן הסוכנויות השונות כמו AFP המקומית ו-AP, שעובדת סביב השעון לספק ידיעות שיופצו בכל רחבי העולם, ביחד עם רויטרס וסוכנות הצילום הגדולה בעולם גטי, שבכניסה אליה הוקם מסך גדול ובו היא מציגה את העבודות שלה.
מי שכן מסתובבים שם, ובכמויות נכבדות, אלה המתנדבים אשר ממתינים שמישהו יבוא וישאל אותם שאלות, אחרת הם נשארים מובטלים. הם שמחו לראות כמה צלמים ישראלים שהגיעו לקבל את הווסט המאפשר כניסה לאצטדיונים.
בתוך כך, הוועדה המארגנת החליטה כי כיוון שמרכז התקשורת מושך אליו בדרך כלל את העיתונאים עד לתחילת המשחקים ואחר כך הם מפוזרים במתקנים השונים - לבטל אותו לגמרי במשחקים הפראלימפיים שייפתחו שבועיים לאחר האולימפיאדה ובמקומו לפתוח מרכז קטן יותר בבניין הוועדה המארגנת, כדי לחסוך עוד כמה שקלים (או יורו).
ואם כבר לחסוך הפעם, בניגוד למשחקים אולימפיים קודמים שבהם מחולקות מתנות לעיתונאים ותיקים - הפעם הוחלט לוותר על כך, ולהעניק רק בקבוק תרמי כדי לחסוך בכוסות חד-פעמיות.
גם ברחובות העיר עדיין קשה לראות כמעט תיירים שהגיעו במיוחד למשחקים. השאנז אליזה מוצף בשוטרים ובאנשי כוחות הביטחון המיוחדים, שמבקשים מאנשים ברחוב ומצלמים זרים לא לצלם אותם, למרות שהם הולכים עם פנים חשופות.
השוטרים שמסתובבים ברחובות בודקים מדי פעם אנשים חשודים או מסלקים מהשטח מקבצי נדבות, וכשאחד מהם סירב לעזוב את השטח, מיד קירבו אליו את אחד מכלבי התקיפה ותוך שנייה היה אפשר לראות אותו נס מהמקום.
אחד המקומות העמוסים ברחוב המפורסם הוא חנות המזכרות הסמוכה לשער הניצחון, שהיא אמנם החנות הרשמית אבל לא החנות המרכזית שנפתחה לפני שבועיים. כאמור, גם היא עמוסה קונים בתור ארוך, ועולה השאלה - איך לא חשבו לפתוח חנות הרבה יותר גדולה במקום כה מרכזי.
החשש הגדול של המקומיים לפני תחילת המשחקים היה נושא הפקקים, אבל דווקא נדמה, לפחות לרגע זה, כי גם המקומיים נטשו את מרכז העיר והכבישים נראים דלילים, ובעיקר אפשר לראות בהם ניידות משטרה ואוטובוס קומותיים של התיירים.
ארבעה ימים למשחקים, ופריז עדיין מנומנמת. כולם מקווים שברגע שתוצת אש המשחקים ויתחילו התחרויות המצב ישתנה, וכמו בפעמים הקודמות נראה חגיגה אחת גדולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו