ה"זלזול" של בולט, והאיש ששינה ענף שלם: 10 הרגעים האייקוניים במשחקים האולימפיים 

בעוד עשרה ימים יצא לדרך אירוע הספורט הגדול בתבל בעיר האורות פריז, וגם שם נקבל כמו כל משחקים לא מעט אירועים מרגשים, שיאים חדשים ובסופו של דבר גם כמה רגעים שיזכרו לעד בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. כדי להכניס אתכם לאווירה, הנה עשרת הרגעים האייקונים של המשחקים האולימפיים בכל הזמנים:

יוסיין בולט מביט לאחור

כמעט בכל ריצה שלו, האצן הג'מייקני יוסיין בולט היה שורף את המסלול ומגיע לזמנים שהיום אולי נחשבים חלומיים, אבל מעבר לכך, הוא גם היה נותן תמורה מלאה לקהל עם שואו גדול לפני ובעיקר אחרי הריצה ואין אחד שלא הכיר את תנועת הברק המפורסמת שלו.

אחד הרגעים הצרובים בתודעה של בולט, היה במהלך חצי הגמר בריצת 100 מטר במשחקים האולימפיים בריו 2016, שם הוא חצה כמובן ראשון את קו הסיום, אבל עוד הרבה לפני כן, הוא הספיק להביט אחורה לעבר מתחריו ואף לחייך להם, ויש כאלה שרואים בכך עד היום כי המעשה נחשב כזלזול ביריביו. 

בולט המשיך משם לגמר זמן קצר לאחר מכן וזכה בתואר האולימפי, והפך לאדם הראשון בהיסטוריה שזוכה בריצת 100 מטר בשלושה משחקים אולימפיים רצופים. 

מחאה על הפודיום

טומי סמית' זכה בזהב באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968 בריצה ל-200 מטר עם שיא עולם חדש של 19.83 שניות, לפני פיטר נורמן מאוסטרליה (20.06 שניות) וחברו לנבחרת ג'ון קרלוס (20.10 שניות).

בטקס חלוקת המדליות התעוררה סערה, כאשר הוא וזוכה מדליית הארד, קרלוס הצדיעו את הצדעת הכוח השחור בזמן נגינת ההמנון האמריקני, כשהם לובשים כפפות וצעיפים שחורים ויחפים מנעליים. זוכה מדליית הכסף נורמן, הצטרף למחאתם כשענד תג של "הפרויקט האולימפי לזכויות אדם". 

סמית' הסביר כי הנפת ידו הימנית סימלה את כוחה של אמריקה השחורה, הנפת ידו השמאלית של קרלוס סימלה את אחדותה של אמריקה השחורה, הצעיף סימל את הגאווה השחורה, והיעדרן של נעליים סימל את עוניים של השחורים באמריקה.

בזרועות המאמן

המתעמלת קרי סטרוג זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת אטלנטה 1996, הרבה בזכות נחישותה וההקרבה הרבה שלה ולמרות שסבלה מפציעה בקרסול. בתרגיל האחרון שלה ושל הנבחרת על סוס הקפיצות היא ביצעה אותו היטב לאחר שנחתה על רגל אחת בלבד. 

בשל הפציעה היא לא יכלה להמשיך בתחרויות ולנסות לזכות במדליות נוספות, וזאת למרות שעלתה במספר תחרויות לגמרים. אבל הרגע הזכור ביותר, היה כשהיא התקשתה ללכת בגלל הפציעה, ולכן נלקחה בזרועותיו של מאמנה בלה קארולי, לדוכן המנצחות.

מארק ספיץ על הכתפיים

עוד הרבה לפני עידן מייקל פלפס, היה זה השחיין היהודי אמריקני מארק ספיץ שכיכב בבריכה. ספיץ, זכה בשבעה אירועי שחייה במשחקי הקיץ במינכן 1972, כשהרגע האייקוני הכי זכור מאירוע זה היה כשהוא תועד על כתפיהם של חברי הצוות האמריקנים טום ברוס ומייק סטאם. 

קפיצה כואבת

זאת היה החבטה שנשמעה "מסביב לעולם". באולימפיאדת 1988 בסיאול, דרום קוריאה, כל העיניים היו נשואות לקופץ המים האמריקני גרג לוגניס, שהיה אחד מכוכבי אולימפיאדת 1984 בלוס אנג'לס.

הוא ריגש את הצופים בכוחו ובחן שלו, וכשעלה על קרש הקפיצה ארבע שנים מאוחר יותר, הוא היכה את ראשו על הלוח באמצע התרגיל. הוא המשיך עד לזכייה במדליית הזהב אבל לרגע, אמריקה עצרה את נשימתה.

ללא נעליים 

הרץ האתיופי אבבה ביקילה הפך לאפריקני השחור הראשון שזוכה בזהב אולימפי כשזכה במרתון בזמן של שיא עולמי חדש בשנת 1960 ברומא. והוא עשה זאת ברגליים יחפות, בדיוק כמו שהוא התאמן ושחזר את אותו הישג, ארבע שנים מאוחר יותר בטוקיו.

בלתי מנוצח?

המתאבק היווני-רומי רולון גארדנר האמריקני נכנס לרשימה המכובדת של הרגעים האיקוניים, לאחר שעשה היסטוריה בשנת 2000 בסידני, כאשר ניצח את הרוסי אלכסנדר קארלין בקרב על מדליית הזהב במשקל 130 קילוגרם. קארלין, זוכה מדליית הזהב ב-1988, 1992 ו-1996, לא הפסיד בקרב זה 13 שנים, עד אותו הרגע.

הפוך גוטה

באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968 זכה דיק פוסברי במדליית זהב בקפיצה לגובה בשיא אולימפי חדש של 2.24 מטר, לפני בן ארצו אד כרותרס (2.22 מטר) וולנטין גברילוב מברית המועצות (2.20 מטר). שלושתם קפצו גבוה יותר מהשיא האולימפי.

בעוד כל מתחריו קפצו בסגנון המקובל אז, גלילת בטן (כאשר החלק הקדמי של הגוף מופנה כלפי הרף, והרגל עוברת ראשונה את הרף), קפץ פוסברי בסגנון חדש שלא נראה לפני כן – עם הגב לכוון הרף, כאשר הזרוע והראש עוברים את הרף לפני שאר חלקי הגוף. לכן נקרא הסגנון על שמו, "סגנון פוסברי". עם השנים הפך סגנון פוסברי לסגנון השולט בענף, וגלילת הבטן עברה מן העולם. 

לא עלו לפודיום

במהלך אולימפיאדת 1972, הפודיום במקום השני בכדורסל נותר ריק כאשר נבחרת ארה"ב מחתה על ההחלטה להעניק את הזהב לברית המועצות, בעקבות החלטה שנויה במחלוקת.

ארה"ב הגיעה לטורניר לאחר שבע מדליות זהב רצופות במשחקים האולימפיים ומאזן מדהים של 0:63, אלא שבמשחק הגמר, שלוש שניות לסיום המשחק הובילה הנבחרת האמריקנית בתוצאה 49:50 לאחר שתי זריקות עונשין שקלע דאג קולינס.

אולם, הצפירה לסיום המשחק נשמעה לפני הזריקה השנייה. לאחר זריקות העונשין, נכשלו הסובייטים לקלוע בזמן שנותר. אחד השופטים הורה לשחק שנייה אחת נוספת לאחר ששמע את הצפירה המוקדמת. 

הסובייטים טענו שהם ביקשו פסק זמן לפני זריקות העונשין והשופט הורה לחדש את המשחק עם 3 שניות על שעון הזריקות. המשחק חודש והסובייטים כשלו במסירת הכדור, אולם השעון היה בתהליך איפוס בזמן ניסיון המסירה.

צפירת הסיום נשמעה ושחקני הנבחרת האמריקנית החלו לחגוג את ניצחונם. אולם, מזכ"ל פיב"א ויליאם ג'ונס הורה לאפס את השעון שוב על 3 שניות ולחדש את המשחק מנקודת הזמן הזו. הפעם הסובייטים ניצלו את ההזדמנות ושחקן הציר שלהם, אלכסנדר בלוב, קלט מסירה ארוכה מצד אחד של המגרש אל הצד השני וקלע סל ניצחון עם צפירת הסיום, שקבע את התוצאה: 50:51 לסובייטים. 

זרק את המדליה

המתאגרף האגדי מוחמד עלי עלה לגדולה במשחקים האולימפיים ברומא ב-1960, שם זכה במדליית זהב. כאשר חזר לעיר הולדתו לואיויל שבמדינת קנטקי עם המדליה על צווארו, הוא לא הורשה להיכנס למסעדה. במחאה הוא השליך את המדליה לנהר, ו-36 שנים מאוחר יותר, הוא קיבל מדליה חלופית והתבקש להדליק את האש במשחקים האולימפיים באטלנטה 1996.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות