את המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 סימנה המשלחת הישראלית כטובה ביותר בהיסטוריה שלה עם זכייה בארבע מדליות: 2 מזהב של המתעמלים לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט ו-2 מארד של לוחמת הטאקוונדו אבישג סמברג ושל נבחרת הג'ודו בתחרות הקבוצתית המעורבת. עם קצת יותר מזל, מספר המדליות היה מוכפל, כשלגולש יואב כהן חסרה נקודה כדי לזכות במדליית ארד, מתן רודיטי סיים רביעי במים פתוחים והג'ודוקות ברוך שמאילוב ושירה ראשוני הפסידו בקרב על המקום בפודיום.
כבר מהאולימפיאדה הראשונה בה השתתפה ישראל בהלסינקי 1952, היו לא מעט רגעים שהספוטראים בכחול לבן פספסן את תהילת העולם ואת המקום בטבלת זוכי המדליות, כשאחד מהענפים הבולטים בתחושת החמצה הוא השיט.
בסיאול 1988, צמד השייטים יואל סלע ואלדד אמיר התחרו בדגם ההולנדי המעופף והיו מועמדים למקום בפודיום, אך הם נאלצו לוותר על שיוט אחד (השני) שחל ביום כיפור,צ ובדיעבד כנראה שזה היה השיוט שחסר להם כדי לשפר את הדירוג שלהם והם סיימו במקום הרביעי. כך פספסו השניים את ההזדמנות להיות אלו שזוכים במדליה האולימפית ההיסטורית - הראשונה של מדינת ישראל.
המקום הרביעי רודף גם את צמד שייטות מפרשיות ה-470, שני קדמי וענת פבריקנט, שהגיעו באולימפיאדת סידני 2000 למרחק נגיעה ממדליית הארד. הן יצאו למים לשיוט האחרון, כשהן מדורגות במקום השלישי, נקודה בלבד מהמקום השני, אך באותו שיוט דורגו רק במקום השמיני וסיימו כאמור במקום הרביעי המתסכל
הסיפור כמעט חזר על עצמו באותו דגם 8 שנים מאוחר יותר בבייג'ין, שם המשלחת כבר הריחה פודיום לוורד בוסקילה וניקה קורניצקי, שהובילו את הדירוג ב-8 מתוך 11 שיוטים, אבל רגע לקראת סוף התחרות, בשיוטים 9 ו-10, הן לא היו מספיק טובות ויצאו מתמונת הזהב.
הכל הוכרע בשיוט המדליות, אז היו צריכות בוסקילה וקורניצקי להקדים צמד ברזילאי בשלושה מקומות, ולמרות שנתנו את שיוט חייהן ודורגו בו במקום השני, יריבותיהן פרננדה אוליביירה ואיזבל סוואן הצליחו לשמור על מקומן והותירו את הישראליות במקום הרביעי המבאס.
הפספוסים לא היו רק נחלת השיט. המתאגרף יעקב שמואל הגיע לסיאול 1988 ללא ציפיות, אבל הפתיע יריבים מפינלנד ואיי קוק והעפיל לשלב רבע הגמר. ניצחון נוסף היה מבטיח לו מדליה היסטורית באחת ההפתעות הגדולות בתולדות המשחקים, אך הוא נוצח בשלב זה על ידי האיטלקי ג'ובאני פאריסי, שהמשיך וזכה במדליית הזהב.
קופץ הגובה קונסטנטין מטוסביץ' הגיע למשחקים בסידני 2000, כשהוא קבע באותה שנה את שיאו האישי והלאומי, 2.36 מטר. באותה ימים היה זה הישג השנה בעולם בענף ורבים נשאו אליו עיניים ותקוות. כדי להביא מדליה באחד מענפי הספורט היוקרתיים באולימפיאדה.
ההתחלה היתה טובה, כשבשלב המוקדמות הוא קבע תוצאה של 2.27 מטר, והגיע לגמר כשחלף על פני הגבהים של 2.20, 2.25 ו-2.29 מטר ללא כל בעיות מיוחדות בניסיון הראשון. אלא שאז הרף עלה ל-2.32 מטר ומטוסביץ' התקשה, אך עבר אותו בניסיון השלישי. את הגובה הבא, 2.35 מטר, עבר רק הזוכה בזהב, הרוסי סרגיי קליוגין, ובשל ריבוי פסילות, מטוסביץ' נותר מחוץ לפודיום והסתפק במקום החמישי המכובד. מי שתפסו את הכסף והזהב היו חאבייר סוטומאיור האגדי וחאמד עבדרמן האלג'יראי בהתאמה.
באותם משחקים, חותר הקייאקים מיכאל קלגנוב היה הספורטאי הישראלי היחידי במשלחת שהצליח להשיג מדליה, כשסיים שלישי את המקצה ל-500 מטרים ביום האחרון של המשחקים. עם זאת, הוא לא היה רחוק להשיג מדליה נוספת, כשסיים רביעי במרחק הכפול, רק 42 אלפיות מהבריטי טים ברבנטס, שזכה בארד.
אל הרשימה המכובדת של פספוסים באותם משחקים, אפשר להוסיף את המתאבק יורי איבסייצ'יק, שדורג אף הוא במקום הרביעי בקטגוריית משקל עד 130 ק"ג, בתחרות בסגנון יווני-רומי, והיה אחד התקוות הגדולות במשלחת, לאחר הארד באליפות העולם 1998.
איבסייצ'ק לא התקשה לנצח את הסיבובים הראשונים, והגיע עד לחצי הגמר, שם המתין לו האמריקאי רולאן גארדנר שניצח בקרב צמוד את הישראלי 2:3, ושלח אותו להתמודד על המקום השלישי. גם בקרב עלה ארד הפסיד איבסייצ'ק, הפעם לדימיטרי בבלקה הבלארוסי ונותר מחוץ לפודיום.
לרשימת ה"כמעטים" אפשר להוסיף את אלוף העולם בהיאבקות ג'וצה ציציאשווילי, שפספס מדליה באטלנטה 1996 וסיים חמישי, את המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל, הג'ודוקא יעל ארד, שבאותם משחקים סיימה גם היא חמישית, לאחר 4 ניצחונות והפסד בקרב על מדליית הארד. מאוחר יותר התברר שהתחרתה כשהיא חולת במחלת הנשיקה.
אולימפיאדה מוחמצת נוספת היתה לונדון 2012, שם הקלע סרגיי ריכטר היה מרחק נקודה מהגמר בתחרות מ-10 מטרים, צמד הטניסאים אנדי רם ויוני ארליך נעצרו ברבע הגמר לאחר הפסד דרמטי וצמוד לאחים האמריקאים בוב ומייק בריאן, והגולשת לי קורזיץ' שסיימה שישית לאחר שבמהלך כל התחרות דורגה בין 3 הראשונות, עד לשיוט המדליות בו סיימה תשיעית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו