לכל מי שיודע דבר וחצי על רוגבי, ברורה הדומיננטיות של נבחרת ניו זילנד. לצידה, וכרגע מעל כולן, עומדת יריבתה העיקרית דרום אפריקה, אלופת העולם הנוכחית. שתי המעצמות ההיסטוריות חלקו ביניהן את ארבע אליפויות העולם האחרונות, אבל ארבע השנים האחרונות התאפיינו בשינויים די גורפים ברוגבי, אז נעסוק בשלוש המאיימות על הסדר הישן.
תחילה צרפת. לשאלה למה גם היא נחשבת למעצמה בענף, התשובה היא "למה לא?". היא הכי טובה או קרובה לכך בכל ענף כדור קבוצתי: אלופה אולימפית בכדוריד ובכדורעף, סגנית אולימפית בכדורסל וסגנית אלופת העולם בכדורגל.
תבקשו מצ'ט GPT לספר לכם על INSEP, הארגון שמוביל את כל הכשרת הספורט בצרפת, שזכתה בשלוש אליפויות העולם האחרונות עד גיל 20 ברוגבי. בשונה מהכדורגל, שם הסגל משחק בליגות המרכזיות והפך את הליגה המקומית לליגת פיתוח, ליגת הרוגבי הצרפתית היא העשירה בעולם - והשחקנים הכי טובים בו מגיעים אליה בשלב כזה או אחר בקריירה. לצד זה החוקים הנוקשים דורשים ששני שלישים מסגל כל קבוצה יורכב מבוגרי אקדמיות צרפתיות.
ומכאן לשמות. אם יש שחקן שעבורו פותחים היום את הטלוויזיה לצפות ברוגבי - זה אנטואן דופונט. יליד הפירנאים, 1.74 מ' של שרירים, אמביציה, אינטנסיביות, תעוזה ודמיון של ילד. הוא הפנים של הטורניר ויסיים אותו כגיבור לאומי - הרואי או טרגי. לצידו, באגף, יש את מכונת ההבקעה דמיאן פנו המרהיב, ובחדר המנועים הענקים רומיין טאופיפנו וקמרון ווקי ינסו לספק את הבסיס הכוחני יותר. הפתיחה תהיה אש: הערב מול ניו זילנד בפארק דה פראנס.
בשנה האחרונה אירלנד ניצחה את כל המועמדות הרציניות לזכות באליפות העולם, אבל הספקנים זוכרים לה שמעולם לא עברה את שלב רבע הגמר בטורניר הזה. האם הפעם הסיפור יהיה שונה? ייתכן, בגלל ההשקעה העצומה שעשתה אירלנד ברמת הנוער בעשור האחרון.
סיפור מרכזי יותר הוא כמובן טורניר הפרידה של ג'וני סקסטון - גדול שחקני אירלנד בכל הזמנים, אבל לדומיננטיות שלה יש עוד סיבה, טקטית. רוב מדינות העולם מאמינות בריווח המגרש עבור קיצונים מהירים - כי כולם רואים את הניו־זילנדים הנפלאים עושים זאת - אבל אירלנד הבינה שאין לה שחקנים לעשות זאת.
בתגובה לזה היא גיבשה שיטת משחק שמבוססת דווקא על ציפוף שחקנים בשטחים קטנים והתקדמות במסירות קטנות ובטוחות. זה משחק נטול טעויות שמתיש את היריב. למרות ההיסטוריה, קריסה אירית נוספת תהיה הפתעה, וסיבה לשאול מדוע אנדי פרל, אבא של קפטן אנגליה, מאמן את הנבחרת האירית.
פיג'י היא המדינה שמייצרת הכי הרבה שחקני רוגבי מקצוענים יחסית לגודל האוכלוסייה, אבל גם מעולם לא היתה טובה מדי ברוגבי מלא (מצטיינת בשביעיות). למה? כי נבחרת לאומית לרוב נבנית על קבוצות מקומיות המיישמות את שיטת המשחק שלה - פירמידה שקשה למדינה ענייה לתחזק, כך שבמשך שנים שחקנים פיג'יאנים רבים ייצגו מדינות אחרות. אבל השנתיים האחרונות הביאו לשינוי. ראשי הענף החליטו לתת לפיג'י פרנצ'ייז מקצועני ראשון ב"סופר־רוגבי", טורניר המועדונים של חצי הכדור הדרומי. בתוך שתי עונות היא התבססה כקבוצה תחרותית, וכתוצאה מכך רוב נבחרת פיג'י מתאמנת כקבוצה.
מי שמובילים הכל הם המאמן המצליח סימון ראיוואלי, וכמה שחקנים מרכזיים, כמו הקפטן וואיסה נאייקלבו, שירגישו בבית משום שהם משחקים בליגה הצרפתית.
השיפור עצום. לאחרונה פיג'י הביסה את אנגליה בלונדון 22:30, ניצחון ראשון על סגנית אלופת העולם. בנקודה מסוימת במחצית השנייה עבר חלק גדול באצטדיון לתמוך בפיג'י, ויש מי שהכתירו אותה כמרעננת האהובה של הרוגבי העולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו