נופל, וקם, עם ראש מורם: היום ההיסטורי של מארו טפרי

ביציאת האתלטים, סלאמוויט טפרי מחבקת ארוכות את לונה סלפטר. עם קבוצה גדולה של חברים ומשפחה הם מחכים למדליסט הכסף.

מארו טפרי יוצא, הישראלים במקום שואגים ״אל אל ישראל״. עיתונות העולם מצלמת את הרגע הלא כל כך הגיוני הזה. המארגנים ההונגרים מנסים לייצר קצת סדר ולהסביר איפה כאן האזור של החגיגות הספונטניות. מארו מחבק ארוכות את סלאמוויט. אולי דקה. אולי שתיים. היא בחודשי הריון מתקדמים. והדמעות זולגות על לחייה.

בראיונות - לתקשורת הישראלית, לעיתונאים מניו יורק, מצרפת, לרשת הטלוויזיה הלאומית של אתיופיה - טפרי מקפיד להזכיר כמה חשוב לו לייצג את ישראל. להביא כבוד למדינה. האמת? ממש אין צורך לומר זאת. זה המרתון. גם בתוך הספירה של האתלטיקה, הספורט המלכותי וההיסטורי ביותר - המרתון הוא הפנתאון ממש.

קצת יותר מחצי שעה לסיום הריצה, נראה היה כאילו היום הזה יסתיים אחרת. מארו נפל, התנגש קלות באתלט אחר הוא מסביר לי. ״נפצעתי קצת״, הוא אומר ומראה לי קרע בחולצה. השדרת בשידור על המסך הגדול בנקודת הפתיחה והסיום מספרת שהוא נושר מהמרוץ ומיד מתקנת את עצמה: ״לא הוא ממשיך. מתעקש לסיים״. באותו הרגע זה נשמע מעורר הערכה. לסיים גם אם נפלת מי יכול היה לדמיין אז את אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות הספורט הישראלי?

אבל טפרי היה בטוח בעצמו. ״הייתה לי תכנית. לא להיסחף. לא להיצמד בכוח לדבוקה המובילה. לשמור את הכוחות שלי״. גם לונה צ׳מטאי, אולי מנסיונה יום קודם, ייעצה לו לא להתעקש להיות בין המובילים, לשמור אנרגיה. לרוץ את הריצה שלו.

ב-12 הקילומטרים האחרונים הוא המהיר ברצי העולם כשהוא מתקדם ממעמקי דבוקת הרצים השלישית - בערך 15 שניות מארחי המובילים אל קבוצת המדליות. וכשהוא עוקף את אלוף העולם טמרט טולה שבינתיים פורש ההיסטוריה עומדת להיכתב.

וכך הוא נכנס אל כיכר הגיבורים של בודפשט במקום השלישי. אבל הנסים לא תמו. בעוד ויקטור קיפלנגט מנצח עבור אוגנדה (2:08:53 ש׳) טפרי מחליט שסיבוב הניצחון הוא לא טקס. הוא נותן ספרינט אחרון בכדי לעקוף את לאול גברסילאסה האתיופי ומסיים את המטרים האחרונים עם מדליית כסף בזמן 2:09:12.

״סגנות אליפות אירופה זה נחמד. אבל פה אפריקה משתתפת״, אני אומר לו., ״כן זו רמה אחרת לגמרי. אבל האמנתי בעצמי הרבה שנים״, הוא אומר.

עיתונאי מאתיופיה ממנה עלה כנער שואל אותו באמהרית מי הרץ האתיופי אותו הוא מעריץ. הוא מציין את קנניסה בקלה ״האריה הגדול של אתיופיה״ והם מרוצים. בצד האהבה הישראלית הוא מקבל את ההערכה העצומה של הארץ בה נולד.

קצת יותר מעשור שנים לפני הריצה כל הדברים שנכתבו כאן היו נשמעים כמו מדע בדיוני.

ריצת מרתון היא 42195 מטרים, אבל היא עשרות אלפי קילומטרים של ריצה של הרבה אנשים הרבה שנים ואמונה במשהו שאין סיבה לחשוב שהוא אפשרי בישראל. וכך בשולי החגיגה, לוחץ ידיים מבלי להחצין רגשות גזאצ׳ו יוסף מנגב בידו דמעה בכדי שאנשים לא יבחינו. היימרו עלמיה מסיים במקום העשרים - 2:12:32 ש׳. רק אתיופיה הכניסה שלושה מתחרים ל-20 הראשונים. קניה, אוגנדה ואיטליה הכניסו גם הן שתיים. אבל טפרי וסלפטר בראש קבוצה איכותית ביותר.

אתה אבי המרתון  מעגל של הרבה שנות עבודה נסגר פה״, אני אומר לגזאצ׳ו

״צריך להזכיר גם היילה סטאין״, הוא מבקש בצניעות, ״כשהחלטתי לאמן אחרי הקריירה אמרתי לעצמי שאנחנו לא רוצים רק להשתתף. אנחנו רוצים להתחרות. היינו חמישים יום עם הרצים האתיופים עכשיו בגבהים באיטליה. אנחנו רוצים להיות עם הטובים ביותר״.

והם מהטובים שבין הטובים ביותר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות