עשר שנים עברו מאז הפעם האחרונה שגולשת גלים ישראלית עלתה הכי גבוה על הפודיום באליפות העולם, עם הזהב של לי קורזיץ, עד אתמול כששחר טיבי שחזרה את ההישג בהאג שבהולנד וסימנה את עצמה כאחת המועמדות המובילות למדליה גם במשחקים האולימפיים בפריז.
טיבי בת ה־25 כבר מכירה את אירוע הספורט הגדול בתבל, לאחר שבמשחקים האחרונים בטוקיו, התחרתה במפרשיות ה־470 וסיימה במקום השמיני, אך לאחר המשחקים חזרה לגלישה, להתחרות בדגם החדש ב־IQ פויל וזה השתלם לה ובגדול.
"אני מתחילה לעכל", סיפרה טיבי בהתרגשות בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "קשה לי להסביר במילים מה הרגשתי כשעברתי את קו הסיום. התרגשתי עד דמעות והייתי באפיסת כוחות. קשה להגיד כמה עבודה התרכזה לרגע הזה. שמחה גדולה והקלה. הכל ביחד".
איך את מסכמת את הגמר?
"היה לי זינוק טוב מאוד, כשבאתי ישר לחצי הגמר. עשיתי את הדברים בצורה מאוד פשוטה. המהירות היתה טובה והרגשתי שאני יכולה לנצח. אחרי חצי הגמר אמרתי לעצמי: 'שחר, אם את עושה עוד שיוט כזה את אלופת עולם, רק תיהני ותגלשי כמו שאת יודעת לגלוש. תתחברי לים ולגלשן וזה יקרה'. אחרי החצי ידעתי שהבטחתי מדליה, אבל רציתי יותר".
הפתעת גם את עצמך בגמר?
"ידעתי שאני רוצה לחגוג אליפות עולם, לא מקום שני או שלישי. יצאתי לגמר כשאני עם סכין בין השיניים לקחת את זה".
קטי ספיצ'קוב עמדה איתך על הפודיום עם מדליית הכסף, מה אמרת לה בסיום?
"בירכתי אותה. היא עברה מסע כמו שאני עברתי. היא לא מתאמנת איתנו, אבל היא גם חברת נבחרת ישראל. היא מהמועדון שלי, מהבית שלי, גדלנו ביחד. היא גם היתה בצמרת כל השנה וחצי האחרונות וגם לה הגיע לעמוד על הפודיום. היה נחמד לעמוד ביחד ולשיר את התקווה. נחמד שהיה מישהו לחבק, כדי שלא אתעלף על הפודיום ואתבלבל במילים".
"הדרך שלי לא היתה קלה. אני כבר בת 25 וזו מדליה ראשונה שלי, כי גם באליפות אירופה לא עמדתי על הפודיום. כל הפסד שחוויתי עבורי הוא כמו שיעור, וקיבלתי הרבה שיעורים בחיים. באליפות העולם האחרונה הייתי מאוד קרובה לעלות על הפודיום, אבל סיימתי שמינית. צריך לדעת להפסיד כדי לנצח".
"חיזקתי את קורזיץ"
הקדשת את הזכיה ללי קורזיץ, איך היא הגיבה?
"היא הגיבה לי. אם הצלחתי לשמח ולחזק אותה קצת - עשיתי את שלי. היא חלק מהמסורת של ישראל, חלק גדול מהנבחרת הזאת והגיע לה שאציין את זה. אני מאחלת לה החלמה מהירה ורק בריאות".
למה לקח כל כך הרבה זמן לזכות בזהב באליפות העולם?
"לא סתם הזכרתי את לי. הייתי שם לפני עשור כילדה בת 15, שלא יודעת לאן היא נכנסת. הגלישה סיפקה הרבה הישגים, אבל לא מקום ראשון בעולם, זו סגירת מעגל".
עכשיו הפוקוס באולימפיאדה?
"המבט לאליפות העולם הבאה. גם שם אני רוצה לזכות בעוד זהב, ואז יהיה אפשר להסתכל על האולימפיאדה. אמרו לי פעם 'להגיע למקום הראשון, זה עבודה קשה, אבל להישאר שם הרבה יותר קשה'".
שבוע עמוס של תחרויות והכל מתרכז ליום אחד שצריך להיות בו בשיא, את אוהבת את השיטה הזאת של שיוט המדליות?
"יש לי הרבה מה להגיד, בעיקר דברים רעים, כי אני חושבת שזה לא שיטה מייצגת. הגולשת הבריטית נכנסה ראשונה לגמר עם יתרון של 11 נקודות, גלשה יותר טוב ממני השבוע, ובסוף בגמר גלשתי יותר טוב ממנה ולקחתי את הזהב. זה לא פשוט, אבל זה בסוף המשחק וצריך לדעת איך לנצח. כולם אמרו שיש לי 'קללת' שיוט מדליות, חושבת שפתרתי אותה עכשיו".
השתלם לך המעבר מ-470 חזרה לגלישת הרוח
"נראה לי. זה לא היה הימור, אלא החלטה שקולה. ידעתי מה יש לי ביד, ברגע שהחליפו את הדגם, ידעתי שאני רוצה לחזור לגלישה וחושבת שניצלתי את זה כמעט עד תום, עכשיו צריך להגיע לאולימפיאדה".